אל מול משטרי השתקה וסביבה רעילה באקדמיה
ד״ר ריבי גיליס, פעילה פמיניסטית במאבק נגד הטרדות מיניות באקדמיה, כותבת על הסערות והעדויות על כוחניות והשתקות של הטרדות מיניות כלפי שילה ג׳זנוף, מהחוקרות הבולטות בעולם כיום. גיליס מראה כיצד פגיעה מינית איננה מתרחשת בחלל ריק, ושהיא לרוב מלווה במערכות של יחסי כוח, משטרי השתקה וסביבה רעילה. גם באקדמיה בישראל.
ב-4 לנובמבר 2022 פרסמה תלמידת מחקר לשעבר בתכנית למדע, טכנולוגיה וחברה (STS) באוניברסיטת הרווארד עדות מפורטות על הטרדות מיניות והתרעמויות בתכנית. בעקבות העדות, התפרסמו עדויות נוספות שמתארות סביבה רעילה, מטרידה ומתעלת בתכנית עצמה אך גם בתכניות אחרות. העדויות, השיח הנלווה אליהן והתמיכה הציבורית בנפגעות הועלו בטוויטר.
העדויות על אודות התכנית למדע, טכנולוגיה וחברה מתמקדות במי שייסדה ומנהלת את התכנית, פרופ׳ שילה ג׳זנוף (Sheila Jasanoff). ג׳זנוף היא בין החוקרות המרכזיות כיום בעולם בלימודי מדע וטכנולוגיה, ואף זכתה לאחרונה בפרס הולברג, שיש הרואים בו את הפרס הנובל במדעי הרוח והחברה.
ג׳זנוף הייתה גם בין החותמות על מכתב התמיכה באנתרופולוג ג׳ון קומרוף, גם הוא מהרווארד, שהואשם בהטרדה מינית, פרשה עליה נכתב רבות בבחברת האדם.
העדות של קלאודיה שוורץ-פלשאג מתארת באריכות את סיפור ההטרדות המיניות שחוותה על ידי חברים שונים בתכנית המקורבים לג׳זנוף. אבל כדאי להתמקד בתיאור המפורט של שוורץ-פלשאג של משטר ההשתקה והנידוי של ג׳זנוף. החשיבות של פירוט הדברים הללו היא בכך ששוורץ-פלשאג חושפת את הקשר (או את הרצף) בין סביבה רעילה, התעמרות והטרדות מיניות. למעשה, העדות שלה (ושל אחרות) מחליפות בין מושגים אלו כמעט כשווי מעמד. אני סבורה שכדאי לתת את תשומת הלב להחלפת המושגים הזו.
פגיעה מינית איננה מתרחשת בחלל ריק. במקרה של האקדמיה היא נשענת לא רק על התרבות והאתוס האקדמי של מציונות ויוקרה אלא גם על מבנה היררכי נוקשה. העדויות על תגובתה של ג׳זנוף מדגימות זאת היטב. כאשר שוורץ-פלשאג פנתה אליה בדרישה לטיפול בנושא ההטרדות של משתתפים בתוכנית בניהולה, ג׳זנוף האשימה שוורץ-פלשאג באשמות שונות, הטילה ספק ביכולתה לעמוד באופן מקצועי בכללי האקדמיה, ואף פעלה לסיום השתתפותה של שוורץ-פלשאג בתכנית היוקרתית ופגיעה במעמדה באקדמיה.
אבל ג׳זנוף איננה רק בתפקיד המטייחת והמשתיקה בסיפור הזה. אוסף העדויות שעלו בעקבות עדותה של שוורץ-פלשאג, מצביע על אישיות מתעללת, שפועלת להקטין אחרות.ים ולהטיל פחד ואימה סביבה. לכן בעודה מגינה על התלמידים שהטרידו מינית את שוורץ-פלשאג היא ״מרוויחה״ הגנה עליה עצמה.
חשוב לציין. ג׳זנוף לא פועלת באופן חריג. היא למעשה פועלת לפי ״הטקסט-בוק״ להשתקה ולטיוח של הטרדות מיניות באקדמיה ועל הדרך מנסה להרוויח השתקה של אופני ההתעללות שלה עצמה. היא מטילה ספק ביוקרה המקצועית של שוורץ-פלשאג, היא טוענת שהיא הגיבה באופן לא רציונלי למה שחוותה ובקיצור מתייגת אותה כמשוגעת ומזהירה את שוורץ-פלשאג שכך גם כולם יחשבו. התנהגותה של ג׳זנוף לא ייחודית ולמעשה אנחנו עדים לאותן צורות של השתקה וטיוח במוסדות האקדמיים בישראל ומחוץ לה.
בעשור האחרון אני מלווה נפגעות פגיעות מינית באקדמיה הישראלית ופועלת לשינוי הגישה והטיפול בתחום. לצערי, דמויות כמו ג׳זנוף, ברמות עוצמה וכוח משתנה, קיימות לאורך כל שדרות האקדמיה בישראל, וכמעט בכל תחום ודיסציפלינה. כאמור, פגיעה מינית איננה מתרחשת בחלל ריק, והיא לרוב מלווה במערכות של יחסי כוח, משטרי השתקה וסביבה רעילה. לצערי מרחבים כאלה עדיין קיימים גם באקדמיה בישראל.
בסוף עדותה שוורץ-פלשאג קוראת לנפגעות אחרות לתת את עדותן בפומבי על מנת לשפוך אור על האיזורים החשוכים ולהפוך את הקהילות האקדמיות לבטוחות עבור חבריה וחברותיה. היא גם מבקשת את קול תמיכתם.ן של ראשי וראשות הקהילה ופונה אליהם בדרישה שישתמשו בפריבילגיית המעמד שלהם.ן לפרק את מנגוני הניצול וההתעמרות. אני מצטרפת אליה בקריאה זו.
על יחסי כוח באנתרופולוגיה העולמית – בעקבות פרשת קומרוף