רגשות ועיצובם התרבותי

במסגרת הקורס של ד"ר יעל עשור "רגשות ועיצובם התרבותי" באוניברסיטה העברית כותב חיים צבי נאור על חיברות לרגשות קדושה בחברה הדתית ועל תפקידם של ההורים בתהליך. נאור הוא סטודנט לתואר שני בעבודה סוציאלית במסלול טיפול ישיר באוניברסיטה העברית, גדל במשפחה בעלת שורשים חסידיים וליטאיים ולמד בישיבות. את התיזה שלו הוא כותב בחממת נבט בנושא הדרכת הורים.

דוד זריצקי[1](1914-1978) סופר יידישאי, מתאר בספרו את חווית הקדושה אותה חש בחור ישיבה ליטאי[2], בפגישתו לראשונה את חסידי קרלין בתפילתם. "כשראיתים לראשונה מתפללים, נדמה היה לי כאילו הם ניתלים בכנפי המילה כדי לעלות עמה יחד השמימה. ועיניים להם, סגורות מבחוץ וקרועות מבפנים ורגליים להם והם מתרוממים על קצה אצבעותיהם, מתרוממים ביחד עם התפילה, כאילו מבקשים לרפרף באויר בית המדרש, להתמזג עם הקדושה, שניתן היה כפי שחשתי אז, למששה בידיים." (זריצקי, העושר השמור).

מושא רגשות רוממות קדושה והתמזגות אלו בעת התפילה, הינו הקב"ה[3] והרצון לחוות אותו ולהתקרב אליו. רגשות אלו של יחס אינטימי ועמוק אל הקב"ה מופיעים במקורות יהודיים קדומים יותר. "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות בית השם ליבי ובשרי ירננו לאל חי"[4] "כן נפשי תערוג אליך אלוהים"[5] "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי"[6] ביטויים אלו של דוד המלך בתהילים מבטאים רגשות עזים ועמוקים בינו לבין מושא רגשותיו, האל. "ידיד נפש" מכנה רבי אלעזר אזכרי[7] משורר מהמאה ה 16 את האל בשירו המושר בבתים דתיים רבים עד ימינו, בשעות הדמדומים של שבת בצהריים. במהלך ההיסטוריה נכתבו והושרו שירים רבים וביטויים דומים בפי משוררים ואנשים דתיים, אשר מתארים רגשות של כיסופים ערגה וגעגוע אל הקב"ה. במאמר זה אצביע אל אופיו של רגש הקדושה ועל תהליכי החיברות אליו אצל החברה הדתית היהודית.

אופיו של רגש הקדושה הדתי

על פי ויליאם ג'יימס, התוצאה הרגשית של רוח הדת כאשר היא נחה על האדם ומוטבעת באופיו, היא רגש הקדושה המאופיין בארבעה מרכיבים (ויליאם ג'יימס[8] תשי"ט ע' 178): א. הרגשת האדם כי הוא נתון בתוך  מערכת חיים רחבה יותר מענייניו הפשוטים והאנוכיים והכרה חושית במציאות של כח עליון נוכח בחייו של האדם. ב. קיימת ידידות בין הכח העליון הזה אל האדם החווה אותו, "ידיד נפש" כאמור. ג. רוממות רוח ותחושת חירות הממיסה את הגבולות האנוכיים. ד. תנועה נפשית לכיוון של רגשות חיבה והרמוניה. רגש קדושה זה הוא הבסיס לדבריו למצבו הפסיכולוגי של האדם הדתי, שבשלו הרגשות הרוחניים העמוקים הינן המניע המרכזי של מרצו האישי.

תהליך חיברות לרגשות בחברות שונות

איך ילדים מפתחים ורוכשים את מערכות הרגשות של בני החברה בה הם גדלים? ילדים רוכשים התנהגויות ורגשות על ידי למידה ישירה, אולם רוכשים אותם גם דרך סביבת המבוגרים אצלם הם גדלים. מבוגרים מספקים לילדים שסביבם מצבים שונים בהם יכולים ללמוד על עצמם ועל העולם ובנוסף מספקים להם הגדרות ופרשנויות רגשיות למצבים אלו (Lutz 2011). קתרין לוץ (שם) מבחינה בין תהליך חיברות לרגשות, ראויים ושאינם, לבין תהליך חיברות למעשים או מנהגים העובר דרך שימוש ברגשות. חיברות דרך רגש משמעה, כי קבוצה תכווין את חניכיה למעשים הראויים בעיניה, בין היתר על ידי שימוש ברגשות תומכים או חוסמים. חיברות לרגש משמעה, כי חברה תכווין את חניכיה באופנים שונים, לחוש רגשות ראויים ולא להרגיש רגשות שאינם ראויים בעיניה. בתהליך החיברות רגשות משמשים איפה למטרה כפולה, כלי למסר ומסר בעצמו. מכשיר מרכזי בו משתמשות קבוצות וחברות על מנת ליצור חיברות לרגשות, הוא השפה המילולית. המילים הייחודיות לרגשות אצל חברות מהוות כלי לחיברות למושגי רגש הרצויים ושאינם רצויים. גם Geertz (1959) מראה כי השפה המילולית של המבוגרים בסביבת הילד מהווה גורם תומך משמעותי בתהליכי חיברות ופיתוח רגשות אצל ילדים בחברות שונות.

החיברות לרגשות קדושה וקשר חזק עם האל בחינוך הדתי

הורים יהודים דתיים "מחברתים" את ילדיהם לחוש ולחוות את ארבעת חלקי הקדושה ועושים זאת באמצעות רגשות ושפה. כבר בגילאי הגן ופעמים קודם לכן ילד להורים דתיים פותח את יומו באמירת "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי, בחמלה רבה אמונתך". תפילת הודאה זו לקב"ה מנכיחה את מציאות האל בחייו, הוא שומע על כך שיש לו נשמה הרחבה מן הגוף ויודע כי האל חומל ואוהב אותו.  בגיל הגן הוא שומע וקורא את הפסוק "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" [9]ומתרגל אהבה אל האל. בגילאי בית הספר הוא אומר את "פסוקי דזמרה"[10] המתארים את הדר הבריאה, בסביבתו שרים שירי שבת וחגים וניגונים המעוררים רגשות רוממים. הילד הדתי מונחה איפה באופנים אלו, לחוש חוויות מרוממות רוח בחיי היומיום ולהרגיש כי הן נכונות וטובות. חינוכו האמון על "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד"[11] [תרגום: כל מה שעושה האל לטובה הוא עושה], מטה את ליבו לרגשות חיוביים, גם כלפי דברים שליליים שקורים לו. הורים דתיים שרים עם ילדיהם כדי לחבר את הילדים אל השבת, הלכותיה ומשמעויותיה אולם שירים אלו מקשרים את הילדים לרגש הקדושה עצמו. כאשר הם שרים את "ידיד נפש" האמור לעיל הם מנחים את ילדיהם כי תחושת החיבור אל האל והרגשת הידידות עימו הינם חשובים ראויים ונחוצים. השפה בסביבתו של הילדי הדתי מורכבת, ממילים רבות של "שפת הקודש". לוי – כץ (2018) מראה בעבודתה כי הטקסטים איתם נפגש החניך שרובם מארון הספרים היהודי ושפתם שפת הקודש, הינם כלי לחיברות לרוח הקדושה הדתית. החינוך הדתי היהודי מכוון לדבריה לחיברות לתפיסת אמונה דתית בה האל נוכח בחיי החניך ומתקיים יחס של יראת כבוד כלפי האל. החניך גדל איפה בחיק שפה שיש בה תכנים של קודש, אהבה לאל, געגועים וכיסופים אל העליון.

ביבליוגרפיה

ג'יימס, ו (תשי"ט). החוויה הדתית לסוגיה : מחקר בטבע האדם. ירושלים: מוסד ביאליק.

זריצקי, ד (תשס"ח). העושר השמור. יפה נוף.

לוי-כ"ץ, א ואחרים (2018). "מודה אני לפניך" : סוציאליזציה לתפיסה תאולוגית: בחינוך המשלב בחינוך הממלכתי ובחינוך הממלכתי דתי.

Geertz, h (1959). the vocabulary of Emotion: A study of Javanese socialization processes. Psychiatry 22 p 225-237.                                                                                                                           

.Lutz, C.A.,( 2011). The Cultural Construction of Emotions. In: Unnatural emotions. Chicago: University of Chicago Press. Pp. 3-13.                                                                                                                       

[1] סופר ומשורר יידי, ברבים מספריו מתאר חיים מן העיירות במזרח אירופה לפני ובתוך שנות מלחה"ע הראשונה.

[2] החסידות מאופיינת בהתלהבות בתפילה ורגשות של אהבת ה'. הליטאיות מאופיינת בלימוד תורה ואינה מייחסת חשיבות רבה  לרגש. עיין מדריך לחברה החרדית. בנימין בראון. שורשי החסידות ע' 33. שורשי הליטאיות. ע' 83.

[3] הקדוש ברוך הוא. כינוי לאלוקים (האקדמיה ללשון עברית). כינוי זה מופיע פעמים רבות בספרות חז"ל המדרשית. דוגמא בהקשר לתפילה – הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. יבמות סד עמוד א'

[4] תהילים פ"ד ג'

[5] תהילים מ"ב ב'

[6] תהילים ס"ג ב'

[7] לייחוסו של משורר ידיד נפש עיין במאמרו של פרופ' יעקב אפרתי. אפרתי, י.  (1996 תשנ"ו). על אודות הפיוט ידיד נפש.שמעתין 123-124 ע' 76. אוחזר מכתובת האינטרנט https://orot.ac.il/sites/default/files/shmaatin/123-124-9.pdf

[8] ג'יימס מתייחס בספרו "החוויה הדתית לסוגיה" בעיקר למופעים של דבקות וקדושה אצל בני עמים שונים ואינו מזכיר בספרו מופעים מן הלך הרוח הדתי היהודי. בחרתי  בכל זאת להשתמש במודל לקדושה שלו שכן הוא מגדיר זאת באופן מצומצם וברור. לדיון בהבדל בין מושג הקדושה בדתות שונות לבין מושג זה ביהדות עיין בהקדמה של – דן, ה (1997). על הקדושה : דת, מוסר ומיסטיקה ביהדות ובדתות אחרות. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית.

[9] דברים ו' ה'

[10] פרקים מספר תהילים המשולבים בנוסח התפילה. פרקים אלו מכילים בתוכם התבוננות פיוטית על הבריאה והתייחסות אל הבורא. פסוקי דזמרה בויקיפדיה

[11] מסכת ברכות דף ס עמוד ב'