על קלוד לוי-שטראוס ועבודתו
קלוד לוי-שטראוס היה אנתרופולוג יהודי-צרפתי, אבי הסטרוקטורליזם, פרופסור בקולז' דה פראנס וב-EPHE בפריז. השפעתו העצומה על האנתרופולוגיה מהמאה העשרים ועד היום חוצה גבולות דיסציפלינריים ומתפרסת עד לסוציולוגיה ולפילוסופיה. רבים מכתביו של לוי-שטראוס פורסמו לשמחנו לעברית. ביניהם ניתן למצוא את "החשיבה הפראית" בהוצאת ספריית הפועלים, "גזע, היסטוריה ותרבות" בהוצאת רסלינג, "במחוזות טרופיים נוגים" (שאינו אתנוגרפי לחלוטין) בהוצאת כרמל ועוד רבים.
הנה קטע מספרו "במחוזות טרופים נוגים" שידוע גם בשם "תוגת הטרופיקה":
"…אני שונא מסעות וחוקרים, והנה אני עומד לספר על מסעותַי! אבל עבר זמן רב לפני שהחלטתי לעשות זאת. חמש-עשרה שנים חלפו מאז עזבתי לאחרונה את ברזיל, ובמרוצת כל השנים הללו תכננתי לעתים קרובות להתחיל בכתיבתו של ספר זה; אלא שבכל פעם עצרתי בעצמי בשל תחושה של דחייה ובושה. לשם מה להיכנס לעומקם של פרטים תפֵלים, של אירועים חסרי משמעות? להרפתקה אין מקום באתנוגרפיה. תפקידה להיות כלי עזר בלבד – אך היא מכבידה על העבודה, ולעתים היא גורמת לבזבוז של שבועות או חודשים; לשעות של בטלה בהמתנה למקור המידע שיצליח לחמוק ולהגיע; לפרקי זמן ממושכים של רעב, עייפות, לעתים אף מחלות; ולאלפי מטלות מעיקות, המכרסמות בימים האובדים לבלי שוב, ושבעֶטיָן נדמים החיים מלאי הסכנה בלבו של יער עד לשירות בצבא… העובדה שיש להשקיע מאמצים רבים והוצאות מיותרות למימוש מטרות מחקרנו אינה ראויה לפרס. ערכן של האמיתות שאנו מרחיקים לכת כדי למוצאן מתגלה רק כאשר אנחנו מסלקים מהן את המיותר. אין ספק שלעתים אנו מקדישים שישה חודשי מסע, הכרוכים בחיי חסך ועייפות רבה, רק כדי להעלות על הכתב (לעתים במשך כמה ימים, או כמה שעות) מידע על מיתוס לא נודע, על נוהג נישואין חדש, על רשימה של שמות בתי האב בשבט מסוים. אבל סִיגֵי זיכרון כמו: “ב-05:30 לפנות בוקר הטלנו עוגן בנמל רֶסיפֶה, מעלינו צוֹוחים השחפים וצי של סירות ובהן מוכרי פירות אקזוטיים מקיף את דופן האונייה” – האם הם ראויים שאטול בידי את העט כדי להנציחם?.."
על המטרות שלו בעבודתו הוא כותב בספר "מיתוס ומשמעות: פענוח קוד התרבות" שתורגם לעברית בהוצאת בבל:
"…איני מנסה לנסח כאן איזו תמונת עולם פילוסופית, ואפילו לא לנסח תיאוריה. מאז ילדותי הטריד אותי דבר-מה, נכנה אותו האי-רציונלי, וביקשתי למצוא סדר מאחורי מה שנתון לנו כאי-סדר. רצה המקרה ונעשיתי אנתרופולוג, לא משום שהתעניינתי באנתרופולוגיה, אלא פשוט משום שחיפשתי דרך לחלץ עצמי מלימודי הפילוסופיה. רצה המקרה ובמסגרת הלימודים האקדמיים בצרפת של אותו זמן, האנתרופולוגיה לא נלמדה כדיסציפלינה הזכאית לקיום נפרד בזכות עצמה, וכך היה זה אפשרי עבור מישהו כמוני, שהכשרתו בפילוסופיה ועבודתו הוראת הפילוסופיה, לחמוק אל חיק האנתרופולוגיה. חמקתי לשם, ומיד ניצבתי בפני בעיה – ברחבי העולם נהוגים כללי נישואים רבים הנדמים כחסרי פשר לחלוטין. אך אם כללים אלה היו באמת חסרי פשר, כפי שאכן נדמו, אזי צריכים היו לצוץ כללים שונים לעמים שונים, גם אם מספרם אמור היה להיות סופי פחות או יותר. אבל אם אותו האבסורד מופיע שוב ושוב, ואבסורד נוסף מופיע אף הוא שוב ושוב, נראה שהתופעה שלפנינו אינה אבסורדית לגמרי. אחרת לא היתה שבה ומופיעה. זו היתה הנטייה הראשונית שלי, לנסות ולמצוא סדר מאחורי מראית האי-סדר. וכאשר, לאחר שעסקתי במערכות קשרי המשפחה [kinship] וכללי הנישואים, הפניתי את תשומת לבי, שוב במקרה לגמרי וללא כל כוונה תחילה, למיתולוגיה, שוב נתקלתי באותה הבעיה בדיוק. סיפורים מיתיים הם אקראיים, חסרי מובן, אבסורדיים, או לפחות נראים כאלה. למרות זאת נראה שהם צצים שוב ושוב בכל העולם. אם יצירה היא אך תוצאת מעוף הדמיון החופשי במקום כלשהו בעולם, אזי היא תהיה יחידה ומיוחדת – לא תמצאו את אותה היצירה במקום אחר. הבעיה שלי היתה לנסות ולברר אם ישנו סדר כלשהו מאחורי מראית האי-סדר הזאת…"
עוד על כתביו ומחקריו:
מתוך "מיתוס ומשמעות" שיצא לאור בעברית הוצאת בבל
אריק גלסנר על הספר "במחוזות טרופים נוגים" ב-7 לילות של ידיעות אחרונות
עדי שורץ ועינת וילף כותבים על לוי-שטראוס לאחר מותו בעיתון הארץ
עפרי אילני כותב בהארץ על השפעותיו של לוי-שטראוס על הפילוסופיה וחוקר הדתות