גירץ, בזכות האתנוגרפיה?
בבלוג savage minds, שהפסיק לפעול לפני שנים אחדות, פורסם ב-2017 פוסט בו הכותב, אלכס גולוב מאוניברסיטת הוואי מבקש לענות על השאלה, מה הופך את גירץ לאנתרופולוג המשפיע שהוא היה? לטענתו, אין מדובר בתרומתו התיאורטית או אפילו באתנוגרפיות שביצע, אלא בגישתו למחקר עצמו.
גירץ הוא אחד האנתרופולוגים המשפיעים במאה העשרים, לגירץ תרומות חשובות ומגוונות לאנתרופולוגיה, חלקן תיאורטיות כמו ייסוד האנתרופולוגיה הסימבולית, זאת שרואה בתרבות כמערכת של סמלים ומשמעויות. אך בראש ובראשונה, מה שהפך את גירץ לחוקר המשמש מודל לאלו שפעלו במקביל אליו ובאו אחריו היה היותו אתנוגרף שגישתו הייתה "אני יכול לבצע את את זה". מדובר בגישה שליוותה אותו לאורך כל הקריירה שלו. את האתנוגרפיה של גירץ לא ניתן לחקות, אך בהחלט אפשרי להשתמש בה כמודל לחקירה אנתרופולוגית.
אז מה בעצם הופך את עבודתו האתנוגרפית של גירץ לכזאת שמשמשת חוקרים וחוקרות נוספים?
לפי המאמר לגישתו הבטוחה בעצמה יש לכך שני בסיסים, אחד היא שעבודתו הייתה נגישה ביותר, מה שאפשר לאחרים ללמוד ממנה, על התרבות הנחקרת ועל המחקר. בסיס נוסף הוא שגירץ גילם בהתנהגותו בשדה "רשות" לבצע אתנוגרפיה גרועה. כלומר מחקר אנתרופולוגי הוא בר השגה, אך אין זה אומר שהמחקר יהיה טוב עוד מתחילתו וזה בסדר גמור. גירץ הכיר באבולוציה של החוקר שעשוי להתחילעם מחקרים פחות טובים ועם השנים מצליח לייצר מחקרים טובים יותר, זאת מבלי להתייסר על מחקר גרוע בעבר.