אנתרופולוגיה לשבת

לכבוד מצעד האקלים שמתקיים היום, אנחנו משתפים על מאמרם החדש של קרני קריגל, ענת צ'צ'יק, ניר כהן ואורלי בנימין אשר פורסם בגליון מיוחד של  קריאות ישראליות על משבר האקלים בראי מדעי החברה והרוח. במאמרם, ׳פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים, מציגים קריגל ובנימין (מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר אילן) וצ'צ'יק וכהן (מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה בבר אילן) מחקר הבוחן את כיצד ערוכים ברשויות המקומיות למשבר האקלים בכלל ולהביטים המגדרים של הפגיעה שלו בפרט. הם מראים, שלמרות שמשבר הקורנה איפשר אימוץ מדיניות מודעת מגדר לקראת מצב החירום הבא, זה לא ממש קורה.

תצלום ראשי: צילום מסך מתוך סרטון של מגמה ירוקה ״מצעד האקלים 2019״

המאמר ׳פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים׳, מתבסס על מחקר שערכנו צוות משותף מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה ומהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מאוניברסיטת בר אילן: קרני קריגל, ענת צ'צ'יק, ניר כהן ואורלי בנימין. במחקר ראיינו 20 מנהלים ומנהלות מהדרג הבכיר ביותר ברשויות מקומיות בישראל. ביקשנו לברר כיצד הם מבינים את ההיבט המגדרי במצבי חירום, ומה החסמים להכללת שוויון מגדרי בפיתוח של תוכניות היערכות עירוניות למצבי חירום אקלימי.

למרות הנטייה הרווחת לראות את הפגיעות האנושית ממשבר האקלים כנייטרלית, כזאת שנחלקת באופן שוויוני בין כלל הציבור, למעשה ההיבט המגדרי בפגיעות למשבר האקלים אינו שולי כלל. להיפך, הוא מהווה מרכיב משמעותי שכל תוכנית לפיתוח חוסן אקלימי ברמה העירונית והלאומית צריכה לתת לו מענה. הנתונים מהמחקר הבינלאומי הם רבים ומתעדים למשל פגיעות בריאותית, ותמותה עודפת של נשים בגלי חום קיצוני, חשיפה מוגברת לאלימות מגדרית והתמודדות מתמשכת עם עוני אנרגטי וסכנות במצבי חיים של הגירה ופליטות נוכח משבר האקלים המתעצם

משבר הקורונה כאירוע חירום משמעותי שפקד אותנו והתפתח להיות בעל השלכות חברתיות ומגדריות, היה נקודת המוצא שלנו במחקר. ניתוח מגדרי של השלכות משבר הקורונה חושף כי הנשים עמדו בחזית – יותר נשים הוצאו לחל״ת או פוטרו, יותר נשים נשאו בעול הטיפול בילדים בבית ובבני משפחה נזקקים, יותר נשים חוו (ועדיין חוות) שבריריות תעסוקתית, יותר נשים חשופות לאלימות. יחד עם זאת, בלט היעדרן של נשים בצוותי מקבלי ההחלטות ברמה הלאומית, ובלטה חוסר הראייה המגדרית בתכנון שלבי ההתמודדות עם המשבר והיציאה ממנו. לכן רצינו לבדוק איפה נמצאות הרשויות המקומיות מול סוגיה זו. עד כמה קיימת מודעות לעליה בפגיעוּת המגדרית שתועדה במהלך משבר הקורונה, והאם היא אף עשויה להוביל  לתהליך של הפקת לקחים ברשות המקומית בהיערכות לקראת מצבי חירום אקלימי עתידיים. לצורך כך כאמור ראיינו מנכלים ומנהלי ומנהלות מחלקות לשירותים חברתיים.

התמונה המצטיירת מדבריהם היא מורכבת. מצד אחד עולה הכרה ומודעות לפגיעות המגדרית במצב החירום, בעיקר בהקשר של עליה בפניות על אלימות במשפחה, על מצוקות דיור ועוני. הכרה זו גם הובילה למספר כיווני פעולה, אולם אלו נותרו כמענים נקודתיים בלבד, ומבלי להטמיע ולהתחשב בהם כחלק מתהליך של הפקת לקחים לקראת משברים עתידיים. אחת הסיבות המרכזיות שנמצאו כחוסמות תהליך תכנון עתידי כזה, הוא הנתק התפישתי והארגוני בין המחלקות השונות. המרואיינים ממסגרים את ההתמודדות עם משבר האקלים כממוקדת רעיונית בסוגיות של תשתית ופתרונות הנדסיים וכתחומה ארגונית ליחידה הסביבתית או למחלקת הנדסה, במנותק מההקשרים החברתיים של סוגיית ההתמודדות עם המשבר וההשלכות הרווחתיות שלו.

כמה מהרשויות, בעיקר אלו הממוקמות גבוה במדד החברתי־כלכלי, כבר מפתחות מענים למצבי החירום שנוצרים בעקבות אירועי אקלים. אבל הן מתמקדות בהיבטי תשתית הנדסיים של ההיערכות, והן עושות זאת, בדרך כלל, בלי מודעות או מענה מותאם מגדרית. בו זמנית מצאנו שהמחלקות לשירותים חברתיים ברוב המקרים אינן מוזמנות לשיח סביב בניית תוכניות היערכות למשבר האקלים, וחסרות את הידע בנוגע לנושא ולקשר שלהן אליו. כך שהנתק הארגוני ממוסגר גם כנתק תפיסתי ורעיוני: החשיבה על תוכניות ההיערכות למשבר האקלים מתמקדת על פי רוב בתשתיות כגון נֶגר, אנרגיה סולרית ובנייה ירוקה, בלי לכלול בה היבטים של פגיעוּת מגדרית ופגיעוּת אנושית במובנן הרחב יותר. חסם מרכזי נוסף שעולה בהפקת לקחים ממשבר הקורונה לתכנון היערכות למשבר האקלים העתידי הוא תחושת ביטחון בניהול הראוי של תפקוד הרשות במהלך המשבר, שמתבססת על הנחיות פיקוד העורף במצבי חירום. משבר האקלים טרם אומץ ע״י רשות החירום הלאומית כדורש היערכות ייחודית וטרם פותח תרחיש ייעודי, הכולל פגיעות חברתית ומגדרית.

ההימנעות מהפקת לקחים ממשבר הקורונה ומיישומם בתוכניות ההיערכות של הרשויות המקומיות באופן המצייד אותן לאפשרות להכיר באסונות אקלים ובפגיעוּת מגדרית, מכשירה את הקרקע להתעצמות האי־צדק האקלימי כשנשים נדחקות לשאת על כתפיהן את המשמעויות של מצבי חירום. כדי לפעול לשינוי חברתי ולקדם שוויון מגדרי, חשוב שנעודד התארגנות להצבת דרישות ממקבלי ההחלטות בדרג הלאומי והעירוני כאחד לחיזוק המחויבות של הממסד לזכותן של נשים לביטחון כחלק מזכויות אזרח בסיסיות ובאופן המדגיש את ההיערכות למתן מענים לצורכיהן של הפגיעוֹת ביותר, כך שהמחויבות מקדמת את ההגנה עליהן לקראת המשבר הבא. 

עוד בנושא: