ברכות

ברכות חמות ללבנת קונופני-דקלב על אישור עבודת הדוקטורט שלה "חיים מחוץ לריבונות? פרישה, גלות, והתנגדות." העבודה נכתבה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב בהנחיית ד"ר אריקה וייס. עבודת הדוקטורט מתמקדת בתפיסת ריבונות ותפיסת פעולה פוליטית של ישראלים-יהודים וישראליות יהודיות אשר עזבו את ישראל בגלל התנגדותם.ן לשליטה של ישראל באוכלוסייה ובשטחים פלסטינים, ועברו לגור בחו"ל או בישובים פלסטינים בגדה המערבית.

עבודת הדוקטורט של קונופני-דקלב מתמקדת בתפיסת ריבונות ותפיסת פעולה פוליטית של ישראלים-יהודים וישראליות יהודיות אשר עזבו את ישראל בגלל התנגדותם.ן לשליטה של ישראל באוכלוסייה ובשטחים פלסטינים, ועברו לגור בחו"ל או בישובים פלסטינים בגדה המערבית. מכיוון שרוב בני ובנות השיח במחקר לקחו חלק במסגרות שונות של השמאל הרדיקאלי לפני העזיבה, אחת ממטרות המחקר הייתה להבין את האופן שבו בני ובנות השיח תופסים את פרישתם מהמדינה ומהפעילות הפוליטית לאור המעורבותם.ן לפני העזיבה. מטרה נוספת של המחקר הייתה לבחון את תרומתה של התופעה של פרישה מהמדינה להבנת משמעותה של  הריבונות. תוך התמקדות בהגליה עצמית או יצירת מרחק פיזי בין הגוף הפרטי והגוף הריבוני כביטוי להתנגדות, המחקר ביקש לבחון את האפשרות למה ש קונופני-דקלב מכנה "יציאה מריבונות".

שאלות המחקר נסובו אם כך סביב שתי תמות מרכזיות – פעולה פוליטית וריבונות. אולם, למרות שהמחקר יוצא מתוך תחושת השבר של מי שניסו לשנות את מדיניות המדינה באמצעות אקטיביזם ופעולות מחאה, ולא רק שלא הצליחו להשפיע על המדינה אלא אף איבדו תקווה מהיכולת לשנותה, נבחנה בכל זאת גם האפשרות לשינוי. המחקר התמקד בשאלות: האם ניתן לחשוב על פרישה מהמדינה כפעולה פוליטית, ואם כן, מה מגדיר אותה? במה שונה הפרישה מצורות אחרות של התנגדות? כיצד נתפסים ה"פנים" וה"חוץ" של המבנה הריבוני? האם הפרישה מאפשרת חיים "מחוץ לריבונות"? ובמידה וכן – האם "חיים מחוץ לריבונות" הם פעולה פוליטית? האם, למרות הייאוש, עולה מהמחקר גם פוטנציאל לשינוי?

בהתבסס על 43 ראיונות ועבודת שדה באתרים שונים בגדה המערבית ובאירופה המחקר מבהיר את ההבדל בין פרישה להתנגדות ומגדיר פרישה כפעולה פוליטית הבאה לידי ביטוי בהרגשת ניכור והסתייגות מהמהלכים הפוליטיים של המדינה. פרישה לא מחייבת פעולה פוליטית במובנה הקלאסי, אלא היא באה לידי ביטוי בפעולות שיכולות להיות אינדיבידואליות, ומבקשות לחמוק, להתרחק, ולנטוש את המבנה הפוליטי ואת האקטיביזם. בעוד שהתנגדות מצביעה על הכשלים של הסדר הקיים אבל גם מציגה תביעות לשינוי, כלומר פועלת מתוך איזשהו דמיון פוליטי לגבי עתיד שנתפס בעיני המתנגדים כטוב יותר – פרישה לא מחייבת קיומו של דמיון כזה. נהפוך הוא,פרישה מאופיינת ב'סוכנות של נטישה', מצב בו פורשות לא רואות יותר אפשרות לשינוי, אין לנגד עיניהן חזון שהן רואות את הדרך להתממשותו, ויחד עם זאת הן אינן יכולות להשלים עם המציאות הפוליטית ולקבל את האלימות והכוח הריבוני, שהן מזהות ככזה ששוכן גם בגופן ונפשן, ולכן הן מתרחקות ממנו ומרחיקות ממנו את היקרים להן.

טענה מרכזית נוספת נוגעת לתפיסת הריבונות ולאפשרות "לצאת מריבונות". קונופני-דקלב טוענת כי פורשות שעזבו את ישראל ועברו לגור בישובים פלסטינים בגדה "חיות מחוץ לריבונות" בזכות מאמצים שהן עושות לחמוק הן ממדינת ישראל והן מהרשות הפלסטינית. יחד עם זאת המחקר מעלה כי הפרישה לחו"ל אינה מאפשרת יציאה אל 'חוץ' שעקרונות הפעולה שלו שונים מאלו של ה'פנים' הריבוני של המדינה. אולם, בזכות המרחק מהמדינה פרישה יכולה להביא להתעוררות של דמיון ומחשבה פוליטית אלטרנטיבית באופן שעתיד לאתגר את הריבונות של מדינת הלאום ואת היסודות שעליהם היא מושתתת.

תוצאות המחקר מוצגות לאורך שלושת פרקי הניתוח. כל פרק עוסק באתר אחר שבו פועלת ריבונות ושממנו צומחת פעולה פוליטית. רגשות, זהות, ותודעה עלו במחקר כאתרים שיש לבחון כאשר פונים לחקירת תפיסת ריבונות ותפיסה של פעולה פוליטית בקרב מי שמתנגדים למשטר קיים. הפרק הראשון מתמקד באתר של רגשות ובעיקר בפחד כרגש פוליטי, הפרק השני עוסק בתודעה ובמחשבה, והפרק השלישי מתמקד בזהות. מרכיבי השילוש הקדוש של הריבונות, דהיינו טריטוריה-אוכלוסייה-זהות, אמנם נשענים על הצורך בגבולות גיאוגרפיים שמגדירים את הטריטוריה וגבולות תרבותיים-לשוניים שמגדירים את הזהות הלאומית, אבל מחקר זה מצביע על כך שהגבולות הללו שוכנים בנפשם, תודעתם ורגשותיהם של הפרטים. לא מדובר רק בשליטה שמעוגנת בגוף הפיזי, אלא בפרקטיקות וחוויות שהן מעבר למדינה ומנגנוניה, אשר מתקיימות לא רק במרחב הציבורי בתוך המדינה, אלא גם מעבר לגבולותיה, ויותר מכך, אלו דפוסים המתקיימים גם ברגשות, בגוף, ובנפשן של מי שמתנגדים ומתנגדות לסדר החברתי.

המחקר מהווה אם כך תרומה לספרות על ריבונות, פעולה פוליטית, רגשות פוליטיים, ודמיון פוליטי. נקודת המבט של אקטיביסטים ואקטיביסטיות שעזבו את המדינה מכיוון שלא הצליחו לשנותה אך גם לא מוכנות להמשיך ולשתף עימה פעולה כאזרחיות, שופכת אור לא רק על ההבדל בין פרישה והתנגדות אלא גם מצביעה על כך שרגשות עזים כמו פחד וייאוש יכולים בסופו של דבר לסלול את הדרך לדימוי חדש לגבי שינוי ותקווה.