רגשות ועיצובם התרבותי

יהל שרעבי, סטודנטית לתואר שני במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, כותבת על בושה במסגרת הקורס של ד"ר יעל עשור "רגשות ועיצובם התרבותי". שרעבי כותבת על הרגש בושה במסגרת של לטב"קיות מזרחית בישראל, על העיסוק שלהן למצוא את עצמן במרחב שבין שייכות לזהות, לקהילה אליה רוצות להשתייך ועל הויתורים שבדרך.

כַּמָּה שָׁנִים לוֹקֵחַ לִקְרֹעַ אֶת הַבּוּשָׁה

שֶׁנֶּעֶשְׂתָה מַסֵּכָה,

שֶׁסִּכְסְכָה אֶת הַגּוּף כְּמוֹ מִלְחָמָה,

שֶׁבִּגְלָלָהּ שָׂנְאוּ הָעֵינַיִם אֶת הָעוֹר,

הָאָזְנַיִם אֶת הַמּוּזִיקָה

שֶׁנִּגְּנָה הַלָּשׁוֹן

הַשְּׂפָתַיִם הֶאֱשִׁימוּ אֶת הַגָּרוֹן

בַּמִּבְטָא,

הַגּוּף דָּחָה אֶת הַחִבּוּק,

הַלָּשׁוֹן אֶת הַטַּעַם,

הַנְּחִירַיִם אֶת רֵיחַ

הַחֲדָרִים, הָאֲרוֹנוֹת, הַבְּגָדִים,

הַדִּמְיוֹן מָנַע תְּחִיַּת זִכְרוֹנוֹת

וִירֻשַּׁת סִפּוּרִים,

הַלֵּב לֹא יָדַע אֶת עַצְמוֹ

(שלומי חתוכה, מזרח ירח, 17).

בעידן הניאו-ליברלי, מקורן של רגשות וחוויות רגשיות נתפסות לעיתים קרובות כנובעות ממאפייני אישיות של האינדיבידואל, הרגש נתפס כעניין פרטי, אינטימי המשקף את מבנה אישיותו של הפרט. אלא שהסוציולוגיה והאנתרופולוגיה, המכירות בקונטקסט בו רגשות מתקיימים, מבקשות להבין אותם דווקא ביחס אליהם, תוך הבנה שהמאפיינים הרגשיים והאישיים של הפרט מתקיימים בתוך הקשר חברתי, פוליטי, תרבותי והיסטורי. ביטויים של רגש דוגמת בושה הנידון במאמר זה, ניתנים להבנה בהקשרים שונים ומתוך קטגוריות זהות וקבוצות חברתיות שונות, דוגמת  אתניות, מגדר, נטיה מינית או יחסי כוח חברתיים, תופעה החורגת מתחום הפרט ומשותפת לרבים בקבוצה החברתית המוגדרת כמזרחית, להט"בים או נשים, ומסמנת לא אחת את ההקשר החברתי בתוכו הם מתקיימים.

מישל למונט (Lamont & Molnár, 2002) מציעה לבחון את האופן שבו אינדיבידואלים חווים קטגוריות חברתיות וזהות מבניות דרך מושג הגבולות הסימבוליים הנוצרים במסגרת יחסים בין חברתיים. לפי למונט, גבולות אלו משמשים למיון וסיווג, דרך המשגה שלהם ופרשנות תרבותית הניתנת להם, שתפקידה ליצור ולשמר הבדלים חברתיים. עיקרה של פרקטיקת סימון הגבולות היא הגדרת קטגוריות חברתיות, מתן פרשנות לקטגוריות הממיינות וסימון גבולות השתייכות דרכם קבוצה מובחנת מאחרת ומשמרת את מעמדה ביחס אליהן (Lamont & Molnár, 2002). דרך מושג הגבולות ניתן לבחון את האופן בו נשים מזהויות מצטלבות, חוות את המבנה החברתי, ולשאול מה מקומה של הבושה בהבניית הגבולות ואיזה משא ומתן נשים מנהלות ביחס לבושה, לגבולות ולמרכיבי הזהות שלהן. בדיון על נשים מזרחיות לטב"קיות^[1], תאוריה פמיניסטית הצטלבותית^[2] מספקת מסגרת תיאורטית לניתוח הסוגיה, ומציעה את התובנה שלשילוב קטגוריות הזהות השונות המצטלבות אצל נשים לטבק"יות מזרחיות ישנו חלק מכריע בהבניית הרגש הקולקטיבי , הזהות, הקהילה ועבודת הגבול המתבצעת בה לנוכח הבושה.

פרשנות סוציולוגית לא רואה במזרחיות כהגדרה עצמית אינדיבידואלית גרידא, אלא תופעה קולקטיבית: אוסף של חוויות והתנסויות מעצבות המשותפות למזרחים שגדלו בחברה הישראלית, שהמשותף להן הוא רגשות עלבון, הדרה ובושה במוצא ובתרבות המזרחית. הנרייט דהאן-כלב (2002) דנה בהרחבה בחוויה המזרחית המשותפת של נשים מזרחיות שנדחקו לשולי החברה מתוך תפיסה אוריינטליסטית. לשיטתה החוויה המזרחית היא חוויה של בושה ודיכוי המשפיעה על עיצובה של זהות מזרחית קולקטיבית, שמלווה לא אחת בתחושות של בושה בשפה הערבית, במוזיקה ובתרבות המזרחית (דהאן-כלב, 2002. שנהב, 2003).  ביחס למיניות, פוקו מלמד אותנו על מיניות כמוקד של שליטה. ה"אחר" המיני, שכולל מגוון צורות אחרות של "סטייה" מינית מלבד זו הלהט"ביות,  נותן ביטוי למנגנוני הפיקוח ומשמש כשדה של משטור המיניות וביסוס השליטה. את מקורות הבושה ביחס למיניות ניתן להבין דרך כתיבתו של פוקו על המדיקליזציה של הסטייה המינית, והפקדת הכוח בידי "מומחים" המבחינים בין ה'שפוי' ל'משוגע'. מאמרה של כלנית צאלח (2006) על הבניה של הומוסקסואליות מדגים את הנחותיו של פוקו. האופן בו התייחסו אל נטיות הומו-לסביות של צעירות הייתה כדבר סוטה שיש להפנות אל מומחי בריאות הנפש, יחד עם הכחשה ותפיסה של הומוסקסואליות כבעיה ומקור לבושה.

עבודתה של לינד (1999) בוחנת את מושג האשמה והבושה ותפקידם בכינון זהות אינדיבידאולית תוך שהיא מכירה בהשפעת החברה על כינון זהות הפרט דרך רגשות. לפי לינד, על מנת לטפל בשאלת הזהות בצורה נאותה, יש לכלול שיקול של בושה, שכן ההשפעות המבודדות, המנוכרות והבלתי-תקשורתיות של הבושה מביאות את הזהות למיקוד ברור. דרך תיאור ברור של חווית הבושה היא בוחנת חלק מהנחות הבסיס ביחס לרגש עצמו ולתפקידו בהבניית זהות אינדיבידואלית, היא מתייחסת לחשיבותו של ההקשר ההיסטורי דרך ניתוח טרנס-תרבותי, כאשר התאוריה שלה תלויה בהנגדה בין ערכים חברתיים ומוסריים שונים, ברגשות מסוימים ובמרחבים ספציפיים, תוך הדגשה של הטראומה שחווים חברי קבוצות מיעוט ושוליים, כמי שעלולים לחוש בושה בסבירות גבוהה לפי נורמות תרבותיות דומיננטיות (Lynd, 1999). אצל נשים מזרחיות, כפי שמלמדות אותנו דהאן כלב וצאלח, הבושה כפולה, וכאשר מתווספת לכך נטיה מינית שונה, היא הופכת משולשת. אצל נשים מזרחיות, מיניות והיחסים המורכבים עם הגוף הכהה אינם מדוברים או מתווכים, הם אף משובשים במכוון או שלא במכוון על ידי כוחות פוליטיים וחברתיים שונים, הגוף והמיניות הופכים מקור לללעג, בושה והסתרה.

בספרו של הסוצילוג הצרפתי דידיה אריבון (2018) הוא מספר את סיפורו כבן למעמד הפועלים שהתקבל לחוגים האינטקלטואלים בפריז, ודן במחיר ששילם ובגבולות הסימבוליים שנאלץ להציב, כאשר נמלט מעיר הולדתו בגלל הומופוביה, רק כדי לגלות שבפריז נאלץ להמיר את הבושה המינית בבושה מעמדית. אריבון נאלץ להמציא עצמו מחדש כהומו אינטלקטואל, ומתוקף כך ביסס את הגבולות הסימבוליים הנדרשים לאור תחושות הבושה שחש ביחס למעמדו ומשפחתו. בעוד מרבית כתיבתו עוסקת בזהותו המינית ומשמעויותיה הסוציולוגיות, אריבון, שהושפע רבות מפורו ובורדייה, הרבה לעסוק בכוח, אך המעיט מאוד בעיסוק על זהותו המעמדית בהקשר ההצטלבותי ובכלל. העיסוק בשאלה האתנו המעמדית המתווספת לקטגוריות זהות כמו נטיה מינית, ביחס למרחבים השונים והתנועה בינהם מעלה את שאלת ההתמודדות במרחבים הנתפסים כמנוגדים. בדומה למסעו של אריבון, נשים לטב"קיות מזרחיות בישראל נדרשות למצוא את מקומן במרחבי שייכות תוך שהן מתנהלות בדואליות בתווך שבין צירי הזהות. דרכי ההתמודדות הייחודיים של נשים ממוצא מזרחי נגזרות הן מהמגדר שלהן, הן ממוצאן האתני והן מנטייתן המינית, בעוד אסטרטגיות הפעולה העומדות בפניהן נגזרות מהמרחבים התרבותיים השונים ומהקהילות אליהן הן משתייכות. העיסוק במתח שבין הזהות לקהילה, תחושות הבושה מתוקף הזהות ומקומה של הזהות המינית, המגדרית והאתנית של נשים מזרחיות בישראל בעבודת הגבול בינן לבין הקהילה, מציירת תמונה מורכבת באשר למפגש שלהן עם הקהילות השונות והפרשנות שלהן ביחס אליהן, תוך דינמיקה מורכבת של מפגש מתמיד עם גבולות, קטגוריות חברתיות שונות ומרכיבי הזהות שלהן עצמן. במצב כזה, כמעט כל בחירה תלווה בוויתור הכרחי. לעבודת הגבול הסובייקטיבית מצטרפים וודאי תנאים פוליטיים והיסטוריים, אך במקרה זה (ובאחרים) המונח התיאורטי נועד להמחיש את האופן בו חברות הקהילה רואות את ההבדל בינן לבין אחרות, לנוכח תחושות בושה מובנות ובהמשך התפכחות מבושה, ואת האופן בו הוא משמש לארגון המציאות. הגבולות המוצבים עונים לפער שבין הזהות לקהילה, זרות או ניכור מהקהילות השונות, לעיתים אף מחאה ומרד בתפיסה כי הזהות היא מקור לבושה.

[1] להטב"ק הם ראשי תיבות של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים. בעבודתי אשתמש על פי רוב במונח לטב"קיות משום שהוא אינו כולל גברים הומואים וגברים כמגדר. 

[2] תאוריה הצטלבותית דנה בקיומן של מערכות דיכוי השלובות זו בזו שמפגש ביניהן מייצר מבנה דיכוי כפול ואף יותר. שילוב הקטגוריות החברתיות משליך על האופנים בהם יחסי כוחות ומערכי כוח פועלים על קבוצות כמערכות דיכוי מורכבות (Crenshaw, 1989).

מקורות:

דהאן-כלב, ה (2002) "כמה שאת יפה, לא רואים שאת מרוקאית" פרי, פ. צרלמאייר, מ. (עורכות) מורות בישראל: מבט פמיניסטי. תל אביב, הקיבוץ המאוחד עמ' 174-186

פוקו, מישל. (1997). ההיסטוריה של המיניות. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.

צאלח, כלנית. (2006). "רוב הסיכויים שזכרון העבר יישכח כלא היה: הבניה של הומוסקסואליות במדורי ייעוץ בעיתוני נוער" בתוך: סוציולוגיה ישראלית ז' עמ' 317-350.

שנהב, י. (2003). היהודים–הערבים לאומיות, דת ואתניות. תל-אביב: עם עובד.‎

Crenshaw, K. (1989). Demarginalizing the Intersection of Race and Sex: A Black Feminist Critique of Antidiscrimination Doctrine, Feminist Theory and Antiracist Politics. In University of Chicago Legal Forum (Vol. 1989, No. 1, p. 8).‏

Eribon, D. (2018). Returning to reims. Penguin UK

Lamont, M., & Molnár, V. (2002). The study of boundaries in the social sciences. Annual review of sociology, 28(1), 167-195.

Lynd, H. M. (1999). On Shame and the Search for Identity (Vol. 13). Psychology Press.

תמונה ראשית: Photo by cottonbro