מהיכן מגיעים איברים להשתלה?
ד"ר חגי בועז, ראש תמת מדע, טכנולוגיה וחברה במכון ון ליר כותב על ספרו החדש The Political Economy of Organ Transplantations – Where do Organs come from? שמתפרסם כעת בהוצאת Routledge. בועז מסביר על הגישה שלו במחקר לכלכלה הפוליטית של השתלת האיברים שממוקמת ברמת הביניים ולא ברמות מאקרו מרוחקות או מיקרו קרובות מדי שכבר נחקרו וכן על הרקע האישי שלו, שהשפיע על הבחירה בתחום מחקר זה ועל הצורה בה הוא חוקר אותו.
מחקרו של בועז מספק תמונה מורכבת ולא בינארית של הכלכלה הפוליטית של השתלות איברים, שלא ניתן לתמצת לאלטרואיזם מול סחר תועלתני. אותה שפה בינארית ממנה נמנע בועז נוטה לצמצם את ההבנה של השתלות איברים למטאפורות ומונחים עמומים כמו "מתנת חיים" ו"פגיעה בכבוד האדם". לכן הבחירה במחקר ברמת ביניים, רמת המזו היא שמאפשרת לבועז לחשוף שדה חברתי הכרחי שנוטה להישכח, כזה שבלעדיו ההבנה של הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה איננה שלמה.
הכתיבה אודות השתלות איברים אינה קלה עבורי. פעמים רבות מדי חשבתי על ההשתלה כדרמה שהייתה והסתיימה. הסתבכות רפואית שנקלעתי אליה ויצאתי ממנה בזכותם של אחרים. החיים כמושתל ניתנים להסוואה בשגרת חיי היומיום. ללא פיסטולה לטיפולי דיאליזה, ללא הגבלות דיאטה מחמירות וללא ביקורים תכופים מדי בבית החולים, חיי כמושתל כליה, כך קיוויתי לחשוב, הם אספקט נוסף – מרכזי מאוד ואישי מאוד אמנם – במניפת הזהויות האישיות שלי. תשומת הלב ניתנת לסנסציה הגלומה בטכנולוגיית השתלות האיברים: העברה של איבר מגוף אחד לגוף אחר, שבירת הקו המבדיל בין האני והאחר, בין החיים של האיבר החי לגוף המת של התורם, סמל של הקרבה ושל אלטרואיזם. אלה גם הנושאים המרכזיים בכתיבה בסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של השתלות איברים. אך המציאות כמובן מורכבת יותר ורחוקה מהדימויים והמטאפורות שהדמיון הציבורי מעניק להשתלות. בספר זה אני מציע התבוננות אחרת על העולם הזה. נקודת המבט שלי – כמו זו של הממתינים להשתלה ושל אלה שעברו השתלה אך יודעים שזמן האיבר המושתל קצוב – היא נקודת המבט של המחסור באיברים. השאלה הדחופה – אולי היחידה – היא בהינתן המחסור, מהיכן מגיעים איברים להשתלה?
ספר זה הוא תוצאה של מחקר שעירב בין החקירה האקדמית ופרויקט הישרדות אישי. הוא מערב קטעים ביוגרפיים המתארים את החיפוש שלי אחרי כליה להשתלה בארבע ההשתלות שעברתי מאז ילדותי, יחד עם מחקר עומק המתאר את הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה. הטענה המרכזית כאן היא כי עולם השתלות האיברים עובר מהפכה. המחסור ההולך וגדל באיברים להשתלה, מוביל חולים ומועמדים להשתלה, ברובם המכריע חולי כליות, לחפש מזור בצורה עצמאית. הכלכלה הפוליטית של השתלות איברים עוברת בצורה זו הפרטה. ההצלחה הרפואית של השתלות איברים הובילה לדרישה עצומה לטכנולוגיה זו. אך ההצלחה הרפואית לא לוותה בלגיטימציה חברתית. למעשה, השתלות איברים ותרומת איברים עדיין מהלכות אימים על הציבור הרחב כרפואה מפוקפקת או מרתיעה לכל הפחות. המחסור באיברים מוביל חולים לפנות למכריהם, קרוביהם, מוקיריהם או לחלופין, לסוחרי איברים. בכל המקרים, החיפוש אחרי איבר להשתלה הוא פרויקט של עשה-זאת-בעצמך. הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה מורה על תהליכים מואצים של אינדיבידואליזציה באספקת איברים להשתלה. אלה תהליכים היוצרים נתק בין האתוס של אלטרואיזם וסולידריות לטובת הכלל, ובין המציאות הפרטית של מתנות אישיות ואלטרואיזם המוגבל לקרובים לנו בלבד. נתק זה הוא המאפיין הבולט של השתלות איברים היום. אך הבנה מלאה שלו מחייבת עיון והבנה של תנאי הזרימה והחסימה של איברים להשתלה.
פרקי הספר מפרטים את המבנה, התנאים והתהליכים המובילים את הכלכלה הפוליטית של השתלות איברים. זוהי כלכלה המבוססת על המבנה המשולש של מדינה, שוק ומשפחה. תהליכי האינדיבידואליזציה של אספקת איברים להשתלה הם למעשה סיפור עלייתם של השוק והמשפחה כמקורות דומיננטיים של איברים להשתלה. עלייה זו – כך אני טוען בספר זה – מובילה לסתירה חריפה בין האתוס של עולם השתלות האיברים והפרקטיקה שלו. מתוך סתירה זו מתעצב הדיון המוסרי והאתי היום אודות אספקת איברים להשתלה.
עוד על הספר ועל מחקרו של בועז: