מאמרי אורח

האנתרופולוגית וחוקרת המגדר ד"ר עדי מורנו כותבת על "הספר פמיניזם ל-99% מניפסט", שהיא תרגמה לאחרונה. בספר, שיצא בהוצאת הספרים החדשה ׳נמלה׳, טוענות המחברות צ'ינציה ארוצה, טיטהי בהאטצ'ריה וננסי פרייזר, שפמיניזם חייב להתמקד באלו שנמצאות בתחתית הסולם החברתי, תוך איחוד מאבקים מלא. מורנו מתארת את הרעיון המרכזי וחשיבותו של הספר ומשרטטת את הקשר בין עולם התרגום לעבודה האנתרופולוגית ומהרהרת בכיצד ניתן לפעול בעקבות הספר.

בסדרה המצוינת "הנבחרות" שעלתה לשידור בכאן 11 לא מזמן, יש רגע שמפגיש בין תקוה לוי, פמיניסטית מזרחית ומייסדת עמותת הל"ה למען חינוך שוויוני עם נציגות הפמיניזם של שדולת הנשים באותן השנים, פמיניזם של נשים אשכנזיות (ברובן) משכילות וממעמד גבוה. תקווה לוי אומרת שם: "פמיניזם זה לבוא ולהזדהות עם הפועלות באופקים. פמיניזם זה לבוא ולהגיש בג"ץ על אמא אתיופית חד הורית שנלחמת על זה שהילד שלה לא ייכנס לחינוך מיוחד. כאן זה הפמיניזם". הפער הזה, שבין הפמיניזם הליברלי שפועל בזירת החקיקה, במרומי שוק העבודה או מסדרונות השלטון, לבין המאבק של נשים שחיות בשוליים ובעוני נמצא בלב מניפסט פמיניסטי שזכיתי לתרגם לאחרונה: "פמיניזם ל-99%". הטענה הבסיסית של המניפסט היא כי מהפך פמיניסטי לעבר עולם שוויוני וצודק הוא בלתי אפשרי ללא מהפיכה סוציאליסטית מלאה, שיובילו אותה נשים כהות, מהשוליים החברתיים, ותוך איחוד מאבקים מלא.

כמו המניפסט הקומוניסטי, הביקורת של כותבות המניפסט, צ'ינציה ארוצה, טיטהי בהאטצ'ריה וננסי פרייזר מתמקדת בשיטה הכלכלית, שלטענתן היא הבסיס לשלל הדיכויים בחברה בת זמננו, וביניהם לדיכוי המגדרי בצורתו הנוכחית. הן מרחיבות ומעמיקות את המניפסט הקומוניסטי כשהן מדברות על ניצול נשים דרך מושג ה"שעתוק החברתי" – כל אותן פעולות שמאפשרות את המשך קיום המין האנושי: בפועל, דרך ילודה, עבודות הטיפול והדאגה, ובאופן רוחני וקהילתי : חינוך, יצירת תרבות, מסגרות קהילתיות, תמיכה הדדית. אלה פעולות שמבוצעות בעיקר על ידי נשים ומתוייגות כנשיות, ואשר הקפיטליזם מתבסס על בזיזה שלהן – שימוש בתוצרים שלהן ללא עלות או בעלות מינימלית. בלשון המניפסט: "הפרדה בין הגדלת רווחים לגידול בני אדם, והצבת הראשון מעל השני". אנחנו רואות את התוצרים של כך באופן מאד בוטה כיום, למשל כאשר מאבקן של נשים שעובדות במשרד החינוך, מורות וסייעות, או אפילו של מתמחים ומתמחות בבתי חולים, זוכה למעט מאד תמיכה ציבורית ובסופו של דבר לשכר נמוך בהרבה משכרם של מי שעוסקים בהגדלת רווחים – בין אם בתעשיית ההיי טק או במשרדי הממשלה. יש הקבלה מסוימת בין עבודת התרגום לעבודה אנתרופולוגית, שכבר עמדו עליה בעבר. בתור מתרגמת התפקיד העיקרי שלי הוא לספק קול – במקרה הזה לכותבות הספר, בשפה שלי. וכמו כל תיווך תרבותי הוא תמיד מאתגר, מעלה שאלות, וגורר הרבה מאד החלטות אתיות ופוליטיות. למשל ההחלטה המתבקשת כיצד להמיר את האנגלית לעברית הממוגדרת. או ההתלבטות עד כמה להישאר עם המונחים האקדמיים שהספר משופע בהם, או לפשט את שפת הספר, גם במחיר התרחקות מן המקור. המאמץ שלי לאורך התרגום היה להישאר נאמנה לפוליטיקה של הספר – פמיניזם שפונה לכולם, ולא דורש הכשרה אקדמית כדי לקרוא אותו. ומצד שני – לדבר בלשון אישה גם כאשר נוצרו צירופים שאינם מקובלים בעברית – כדוגמת "מעמד הפועלות". הספר מתחיל להגיע לקהל הקוראות והקוראים שלו ואני סקרנית לשמוע תגובות לגביו, ולגבי הבחירות התרגומיות שבוצעו בו. זה ספר מעניין ומעורר מחשבה, גם אם הוא לא מציע פתרונות להרבה מהבעיות שהוא מעלה, אלא רק מנסה להתוות דרך פעולה ובעיקר להתנגד להגמוניה של הפמיניזם הליברלי – הגמוניה שקיימת גם כאן בישראל.

יש עוד הרבה מה לומר על הספר ועל האפשרות לקרוא אותו כאן בישראל. למי שרוצה לשמוע עוד אני מאד ממליצה על הפודקאסט המצוין קריאת השכמה, בו שוחחנו אסף יקיר ואני על הספר: https://soundcloud.com/wakeup_call/449-99a
ובונוס למאזינים – בסופו מופיע קוד הנחה לספר.

ניתן לרכוש את הספר באתר של הוצאת "נמלה", הוצאת ספרים סוציאליסטית חדשה שכדאי לעקוב אחריה. https://pay.tranzila.com/nemala