בחזרה לציבור

מנדי יעקובוביץ, סטודנט לתואר שני בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, כותב על הסטודנטים החרדים באקדמיה הישראלית. מתחילת שנות ה-2000 צמחה נוכחותם של הסטודנטים החרדים במוסדות האקדמיים, נוכחות שהעלתה שאלות הן מבית ומחוץ. סקירה על מיקומם בספירה הציבורית מול מיקומם והתפיסה של הסטודנטים עצמם במרחב החרדי והאקדמי

מאמר נוסף מתוך תוצרי הקורס ״בחזרה לציבור: הנגשת המחקר ואנתרופולוגיה וסוציולוגיה ציבורית״ בהובלת ד״ר לירון שני

מתחילת שנות ה-2000 החלה לצמוח נוכחותם של סטודנטים חרדים בין כתלי המוסדות האקדמיים בישראל. לצד המוסדות הישראליים הקלאסיים, צמחו שלוחותיהם החרדיות ומכללות ייעודיות המעניקות תואר ראשון לבני ובנות המגזר החרדי. שילוב החרדים באקדמיה לווה מראשיתו בביקורות מבית ומחוץ; הממסד החרדי הביע התנגדות למהלך שלכאורה ׳ימוטט את החומות׳ בין התורה והחול, את ההפרדה המגדרית ואת המידור החברתי/תרבותי/אורייני של המגזר החרדי. מאידך, המבקרים מבחוץ קבלו על ׳הדתה׳ במוסדות האקדמיים-כמו הפרדה מגדרית והדרת מרצות ונשות צוות מלעבוד עם קהל הגברים.

באמצעות ראיונות ושיחות עם סטודנטים חרדים ממגוון שלבים ועמדות אקדמיות-החל משנה ראשונה לתואר הראשון ועד מסיימי דוקטורט, ניסיתי לעמוד על הפערים שבין המציאות המוצגת בכתבים האקדמיים בתחום, לבין המציאות כפי שחווים אותה הסטודנטים עצמם. אפרוש בקצרה שני ממצאים עיקריים שעלו מהמחקר; האחד נוגע בחשש מ-׳נשירה׳ וחלישות דתית של החרדים באקדמיה. הממצא השני עוסק ביחסים בין מגדריים של הסטודנט החרדי במציאות, לעומת הצגת הנושא בבמות רשמיות. לא ארצה לכפות את כיוון החשיבה הזה על המציאות, אולם כן ארצה לפתוח פתח לשיח חדש בנושא.

• לימוד תורה vs. אקדמיה

הסטודנטים החרדים עמם שוחחתי, הציגו עמדה מפתיעה ללימוד התורה, בייחוד ביחס לסיפור ששמעתי עד לאותן השיחות. כאמור, הממסד החרדי מצייר את  האקדמיזציה החרדית כסופה הטרגי של ׳חברת הלומדים׳. אך אין זו אשמתו של הממסד החרדי בלבד. כשהחלה מגמה זו לעלות, נשמעו קולות בקרב הציבור הישראלי שאכן ראו במגמה הזו את תחילת סופה של ׳חברת הלומדים׳ (׳חברת הלומדים׳ הוא ביטוי שתבע הסוציולוג מנחם פרידמן המנוח, המתאר את החברה החרדית שהתפתחה לאחר הקמת המדינה; חברה המקדשת את לימוד התורה על פני שאר הדברים). אולם למעשה, המשותף לכל הסטודנטים עמם שוחחתי היה המשפט-בניסוחים קרובים; ׳אם אאלץ לבחור בין האקדמיה ללימוד תורה, אבחר בלימוד התורה בלי לחשוב פעמיים׳. האחד הסטודנטים סיפר שמאז שהחל את לימודיו (תואר ראשון בפסיכולוגיה), הכפיל את שעות לימוד התורה היומיות שלו. סטודנט אחר (אף הוא מפסיכולוגיה), הצהיר כי פנה ללימודיו האקדמיים בכדי לסייע לעולם הישיבות ותלמידיו לאחר שישלים את לימודיו. כמוהם הצהירו הצהרות דומות כמעט כל הסטודנטים החרדים עמם שוחחתי.

אם כן, אנו רואים שלעומת התחזיות הקודרות שהציגו גורמים שונים, נראה כי לא היה להן כל שחר. כל עוד היציאה לאקדמיה אינה נובעת מהרצון לברוח מהחברה החרדית, לא נראה כי הלימודים האקדמיים הם אלה שיביאו על ׳חברת הלומדים׳ את קיצה.

• על הפרדה ומחיצות

כאמור, אחת הטענות הממסדיות כלפי האקדמיזציה החרדית נגעה בנושא המגדרי-הן מצד הממסד החרדי שמעוניין בהפרדה, והן מצד החברה הישראלית שאינה מוכנה להפריד. היופי באנתרופולוגיה הוא בכך שאיננו נותנים את ליבנו לרחשי השיח הציבורי, ומעוניינים לבחון את המציאות בעיני השחקנים עצמם. ובכן, מסתבר שסיפור ההפרדה המגדרית אף הוא לא מתקיים במציאות בשני הכיוונים הנ״ל-הן מהצד החרדי והן מהצד החילוני:

כפי שאנו מכירים ויודעים, מקרים רבים של הפרדה מגדרית בציבור החרדי, נוצרו בכפייה חיצונית או בכפייה של קבוצת מיעוט קטנה-כפי שקרה במקרה האוטובוסים הממוגדרים בתחילת שנות ה-2000, אשר בוועדה שעסקה בנושא עלה כי החברה המסחרית היא זו ששלטה בסיטואציה, בעוד שרוב רובו של המגזר החרדי לא רצה ברפורמה הזו. גם במקרה האקדמי, כפי שגם עלה מהראיונות והשיחות שקיימתי, מגוון הבקשות להפרדה מגדרית אינן מגיעות מהסטודנט החרדי, ואף נכפית עליו במקרים רבים. כפי שאף ניתן לראות במציאות המספרית של ההשתתפות החרדית במוסדות ממשלתיים ׳רגילים׳, כאשר הנושא המגדרי לא מהווה מניעה.

לבסוף, באופן מפתיע (ודי עצוב) וככל הנראה ייחודי למקרה הישראלי, ההפרדה המגדרית, גם אם לא בצורת מחיצות ברזל, מתרחשת מעצמה משני הכיוונים. הסטודנטים החרדים  חוזרים ומספרים על הקושי שמציבה בפניהם החברה להשתלב, לצד ההבניות שהתקבעו בתודעתם עצמם על יחסי הקבוצות. כך, גם אם הם היו רוצים להשתלב לחלוטין, הצדדים מחילים האחד על השני את הנורמות שהתקבעו על ׳האחר׳, באופן שלא ייתן ל-׳ערבוב׳ להתרחש. כלומר, השיח המפולג של הרחוב הישראלי בין החילוניות והחרדיות, חודר לפרקטיקות היומיומיות, ומציב ׳מחיצות שקופות׳ בין המגזרים, באופן שלא נמצא במקומות אחרים בעולם בין מגזרים דומים. סיפורים בנושא עשויים להישמע כגרוטסקה ופארודיה על יחסי חרדים חילונים, אך זו המציאות בה אנו מתקיימים.

לסיכום, ממחקריי המצומצמים עולה תמונה שונה מהמצופה של חרדים באקדמיה, ומעלה תהיות ושאלות סוציואנתרופולוגיות קלאסיות נוספות הממתינות למחקרי המשך בשדה הזה, למשל; כיצד מעצב שיח המאקרו את פרקטיקות היומיום של פרטים בחברה? כמה כוח יש לפרט אל מול ההבניות החברתיות הרחבות יותר? למעשה, עד כמה אנו אחראים לגורלנו, עד כמה אכן קיימת בחירה חופשית מול אותם הכוחות המנהלים אותנו כמריונטות?

או בקיצור; ׳סטודוסים של כל הארצות התאחדו׳ (:

תמונה ראשית: Photo by Dom Fou on Unsplash