מהלך בין הברי(א)ות

דם הוא סמל של בריאות ושל כוח, אבל גם של חולי ומוות. הוא מייצג תפיסות של טוהר אתני, של ייחוס משפחתי ומעמדי, של קדושה – ושל טומאה. הוא מהווה מוקד לטקַסים, תכתיבים ואיסורים, ומשמש מקור לאינספור מטאפורות ופנטזיות קולקטיביות. כך שלא מפתיע שהמשמעות התרבותית העמוקה של דם העסיקה אנתרופולוגים מאז שנותיה המוקדמות של הדיסציפלינה.

אבל בשני העשורים האחרונים אנתרופולוגים התחילו להתבונן מעבר לדם כסמל ומטאפורה, ופנו לעסוק בחומר עצמו. בעיקר, המחקר החברתי התחיל להתעניין באותה פרקטיקה שבמסגרתה דם מוּצַא מגוף אחד, על מנת לשמש גוף אחר (מספר גופים אחרים, למעשה). זה לא באמת מפתיע: הפעולה המכונה "תרומת דם" היא בדיוק מהפעולות שאנתרופולוגים אוהבים לחטט בהן. הנכונות לאפשר שאיבה של חצי ליטר מדמנו לא יכולה שלא להיות עמוסה במשמעויות, ערכים, אידיאולוגיות ואמונות. וכצפוי, הערכים והתפיסות המיוחסים לתרומת הדם משתנים בהתאם להקשר התרבותי.

במקומות שונים בעולם, תרומת הדם מתוארת לפעמים במונחים של פרקטיקה דתית: כהעלאת קורבן או כהקזת דם; ולפעמים במונחים של אזרחות טובה: כאקט של סולידריות ופטריוטיזם, ונטילת חלק סמלי בלחימה למען המולדת. היחסים בין התורם לַנתרם מתוארים לסירוגין כסוג ייחודי של יחסי שארות, של שותפות, של יחסי גומלין. ועירוב הדם בין אנשים זרים נתפס כמערער גבולות לאומיים, אתניים ומגדריים. באותו מטבע, הדרת קבוצות מהזכות לתרום דם תוארה כהפרדתן בכפייה מהקולקטיב האזרחי. אם אתם חושבים על פרשת השמדת מנות הדם של יוצאי אתיופיה, או על האיסור על שימוש בתרומות הדם של גברים ששוכבים עם גברים (איסור שהולך ומוסר בהדרגה), אז בדיוק לזה הכוונה.

מאמר חדש שלי ב Sapiens, שפורסם לכבוד יום תרומת הדם הבינלאומי, מציג רק כמה מהדינמיקות המורכבות סביב משק הדם העולמי. במאמר אני סוקר בקצרה את הנסיבות ההיסטוריות, הטכנולוגיות, והתרבותיות שאפשרו את קיומם של בנקי דם ופלזמה, ועוסק באופנים שבהם תפיסות תרבותיות לגבי תרומת דם משפיעות על הסחר בדם ובמוצריו. ההיסטוריה של תרומות הדם והמסחר בפלזמה מרתקת, מכיוון שבו בזמן שהיא משקפת את הפוטנציאל האנושי האדיר לעשיית טוב, היא מספרת גם על רדיפת בצע, רשלנות, ואי-שוויון מבני.

קריאה מהנה.

קישור למאמר המלא: Is Donated Blood a Gift or a Commodity? https://www.sapiens.org/culture/blood-plasma-donation-gift-commodity/