מאמרי אורח

שחר שלוח, דוקטורנטית לאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כותבת על מרגרט מיד והגותה בנושא משבר האקלים. אם להסתכל על המציאות כהתקדמות ליניארית, סביר להניח שנהפוך למדוכאים יותר. מיד התמקדה בעתיד, המדעי והאקלימי, ואיך ניתן לדמיין עתיד אלטרנטיבי, וכך לפי הגותה ניתן לחשוב מחדש על חרדת האקלים שתוקפת אותנו.

מי שהצליח להדחיק את אימת שינוי האקלים בחודשי החורף והאביב ניצב עכשיו בפני אתגר לא פשוט, כי יוני כבר כאן. חרדת האקלים היא כבר כמה שנים דבר בקהילה הפסיכולוגית וגם הסביבתנית. אם נוסיף לזה את ריבוי הקונפליקטים האלימים שמתחוללים קרוב אלינו ורחוק מאתנו, הייאוש אכן נראה כמו אופציה סבירה. לנוכח הבאסה הכללית, סמואל ג'רלד קולינס, אנתרופולוג מאוניברסיטת טאוסון שבמרילנד, מציע לחשוב כמו מרגרט מיד. במאסה במגזין האנתרופולוגי Sapiens (ששווה להכיר), מזכיר ג'רלד קולינס את השיעור החשוב שמרגרט מיד השאירה לנו, מעבר לתיאור הנודע על התבגרות בסמואה. מיד מדגימה את אחד המרכיבים החשובים בעשיית אנתרופולוגיה טובה – היכולת להניח בצד את דפוסי החשיבה, תפיסת העולם והקוסמולוגיה שהבאנו מהבית ולראות את העולם אחרת. לגמרי. רלוונטית במיוחד לנושא שינוי האקלים והתגברות הלאומנות היא הביקורת שלה על הנטייה שלנו לחשוב על המציאות כהתקדמות ליניארית מתעצמת, לכיוון של גדול יותר, מהיר יותר, חמור יותר. אם נחשוב על המשברים שסביבנו רק בתבנית של עוד ועוד, סביר להניח שנהיה מדוכאים יותר ויותר.

המחקר של מיד על ההתבגרות בסמואה, שכלל תיאורים של התבגרות ומיניות משוחררות באופן שבמערב היה נחשב למופקר, ספג ביקורות רבות. אפשר ללמד קורס שלם רק על זה, אבל לא זה העניין כאן. מיד לימדה אותנו לדמיין מציאות אחרת. היא תיארה חברה שהמשפחות בה שונות לחלוטין מהמבנה הקלאסי של משפחה גרעינית וללא יחסי הורה-ילד. היא הציעה למשל שערכי החופש והסובלנות הליברליים האמריקאים יוחלו גם על נשים ונערות צעירות. היא הדגימה את האפשרות לחשוב ולהיות אחרת גם בחייה האישיים, שאותם ניהלה בלי לציית לנורמות השמרניות של הזמן והמקום שבהם חיה. מיד קיימה מערכות יחסים אינטימיות ומיניות גם עם גברים וגם עם נשים ולא הייתה מחויבת למונוגמיה. תזכורת: היא נולדה ב-1901. אפילו בחירתה להיות אנתרופולוגית, כלומר לא רק אישה משכילה אלא גם כזאת שיוצאת למסעות למקומות רחוקים ו"אקזוטיים", רחוקה מלהיות מובנת מאליה.

מיד ידועה כמי שכתבה על עתיד המיניות וחיי המשפחה, אך היא דיברה וכתבה גם על עתיד המדע, עתיד המסעות לחלל, עתיד האקלים ועתיד השלום העולמי. ב-1975 מיד ערכה כנס בנושא האטמוספרה, לפני ששינוי האקלים הפך לאג'נדה ובזמן שמדענים רבים חשבו שאנו מתקרבים לעידן קרח נוסף, אבל היא, כדרכה, חשבה אחרת. בכנס דובר על ערפיח, עשן וצורות אחרות של זיהום אטמוספירי ועל הצורך לתקן את הבעיה הגלובלית באופן פוליטי. היא הייתה מהאנתרופולוגים הראשונים שכתבו על אקלים, ועורכת-שותפה לספר The atmosphere, endangered and endangering (שיצא לאחר מותה), שאחד מהכותבים בו הוא ג'יימס לאבלוק, עוד איש שחושב על הקופסה מחוץ לקופסה.

השורה התחתונה של ג'רלד קולינס היא שתפקידה של האנתרופולוגיה לעזור לנו לדמיין עתיד אלטרנטיבי, ושאפשר ללמוד עשות את זה דרך התבוננות באלטרנטיבות שקיימות כבר בהווה. ייאוש אקלימי וסביבתי לנוכח ההתקדמות בכביש בכיוון אחד לכאורה, או האופטימיזם הטכנולוגי וההנחה שפתרונות טכנולוגיים יאפשרו לנו להמשיך את חיינו כפי שהתרגלנו אליהם, אינם האפשרויות היחידות – אם חושבים כמו מרגרט מיד.

עוד על מיד וכיצד היא יכולה לעזור עם משבר האקלים.

תמונה ראשית: Photo by Tobias Rademacher on Unsplash