אנתרופולוגיה לשבת

מאמר חדש של מיכל קרבאל טובי מאוניברסיטת תל אביב, The Specter of Dwindling Numbers: Population Quantity and Jewish Biopolitics in the United States, פורסם בכתב העת Comparative Studies in Society and History (CSSH). במאמרה בוחנת קראבל טובי כיצד יכולה יהדות ארה"ב, בהיותה קהילת זהות אתנו-דתית וולונטרית שאינה מאורגנת כמדינה, לנהל את גודל האוכלוסיה שלה. לטענתה, הממד הוולונטרי חשוב במובן כפול: ראשית, צבר הארגונים שנקרא "הקהילה היהודית המאורגנת" פועל ללא ריבונות, ויכול להפעיל כוח רק על מי שבוחר לקחת חלק במה שניתן לכנות "חיים יהודיים"; ושנית, הזהות היהודית עצמה היא וולונטרית וקשה לכימות, מדידה והתערבות.

קרבאל טובי נשענת בניתוחה על מושג הביופוליטיקה במובן הפוקויאני הבסיסי – הצבת האוכלוסייה כאובייקט של ידע מדעי והתערבות פוליטית (למשל בהרכב, בגודל, בתפזורת ובגבולות), ומציעה את המושג "ביופוליטיקה של קהילות מיעוט" כדי לשאול שאלות אתנוגרפיות ואנליטיות על צורות הפעולה וכלי העבודה הפוליטית והביופוליטית של קהילות. לפי קרבאל טובי, אף כי ידוע במחקר לא מעט על האופנים שבהם מדינות וארגונים טרנס-לאומיים (כמו האו"ם) עובדים באמצעות מדיניות ילודה, היגיינה, בריאות והגירה כדי לנהל את גודל האוכלוסייה, לא ידוע מספיק מהו ארגז הכלים העומד לרשות קהילות מיעוט וולונטריות.

מתוך מחקר אנתרופולוגי וסוציו-היסטורי במרחבים הציבוריים והארגוניים שבהם הקהילה היהודית בארה"ב עסוקה בניהול ידע סוציו-דמוגרפי על עצמה כ"אוכלוסייה" ובניהול ערוצי מדיניות על "האוכלוסייה", קרבאל טובי מראה שבהקשר של קהילה וולונטרית, הערוץ של רפרודוקציה ביולוגית (פריון) והערוץ של רפרודוקציה תרבותית (עבודה על זהות יהודית במגוון אופנים) שלובים זה בה ללא הפרד, ושניהם מתווכים על ידי שפה מדעית של מספרים על גודל האוכלוסיה. על מנת "לייצר כמה שיותר יהודים", פרנסי הקהילה והמומחים שלה עסוקים בדרכים שונות, מרביתן הססניות ואפולוגטיות, לעודד ילודה בקרב יהודים, ומנסים למצוא פתרונות יצירתיים כדי לייצר באופן תרבותי יחידים כיהודים – כלומר שהיהדות והיהודיות חשובות וממשיות בחיים שלהם, ושניתן לספור אותם ולסמוך עליהם שיזרימו אנרגיה של חיות ועשייה למוסדות הקהילה.

קרבאל טובי מראה כיצד הערוצים הביולוגיים והתרבותיים אינם נפרדים זה מזה משום שבהקשר הוולונטרי, האריתמטיקה של זהות היא קריטית לניהול האוכלוסייה. כך למשל, עידוד ילודה בקרב מי שלא יהפכו את עצמם ליהודים בזהותם ובבחירות המשפחתיות שיעשו אינו תורם לגודל האוכלוסיה, והאופן שבו משפחות בוחרות (או לא) לחיות כיהודיות חשוב בהרבה מהשייכות הרשמית ומהאפשרות להיספר. כיוון שהקהילה אינה זקוקה ליהודים נומינליים אלא ליהודים פעילים כדי לשמור על עצמה, שאלות על "כמות" האוכלוסיה כרוכות בשאלות על "איכות" (יהודית) שלה. במאמר מחדדת קרבאל טובי את אופני הפעולה הללו מתוך עמדה השוואתית עם ביופוליטיקה יהודית וציונית בישראל, שבה העבודה הפוליטית על דמוגרפיה ועל זהות יהודית אינטנסיבית מאוד אך נפרדת לערוצים שונים הנשלטים על ידי היגיון ושפה ייחודיים להם. 

המאמר פורסם בגיליון האחרון של CSSH ונבחר, לצד מאמר נוסף מאותו הגיליון, לקחת חלק בפורמט של  Under the Rubric   המזמין שיחה השוואתית בין הכותבים והכותבות על מאמריהם. בקישור כאן משוחחת קרבאל טובי עם פרופ' דיוויד מוסה מ-SOAS University of London, אשר כתב מאמר על קהילת התפוצה ההודית בבריטניה, ועם עורכי כתב העת.