ברכות לתאיר קרזי-פרסלר על אישור עבודת הדוקטורט שלה ״פנומנולוגיה של כוח בקרב נשים בשדות מוסדיים שונים בישראל״
דרך מבט השוואתי על פרקטיקות ארגוניות ומבנים תרבותיים, בוחנת העבודה כיצד תצורות שונות של פטריארכיה מעצבות את תחושת הערך וההכרה של נשים בעמדות כוח שונות מקבוצות חברתיות שונות. העבודה נכתבה במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן ובהנחיית אורנה ששון לוי מבר אילן ועדנה לומסקי-פדר מהעברית.
עוד על המחקר: נשים שמפעילות כוח מעוררות לעיתים קרובות כעס וסלידה. תגובות מהסוג הזה רווחות גם כיום והן משתקפות בהאשמתן החברתית (באופן ישיר או במשתמע) של נשים שמפעילות כוח במיניות מתפרצת ומשובשת (או לחילופין, בהיעדר מיניות), ברוע, במפלצתיות או בשיגעון. גם בעידן "התקינות הפוליטית" העכשווי, ולמרות ההתקדמות העצומה שחלה בהשתלבות של נשים בעמדות כוח בשוק העבודה ובפוליטיקה, עדיין ישנה הפרדה תרבותית רדיקלית – ממשית ומדומיינת – ברורה בין נשים וכוח.
מחקרה של קרזי-פרסלר בחן כיצד תפישות תרבותיות אלה משתקפות בפנומנולוגיה של נשים שמוצבות בעמדות כוח בשתי זירות ממוסדות מרכזיות בישראל – הצבא ומשרדי הממשלה. הזירה הצבאית נתפשת כסביבת ארגונית ממוגדרת באופן קיצוני ופומבי, וכזירה שרוויה באלימות, פוליטיקה, יצריות ומיניות. לעומת זאת, הזירה של משרדי הממשלה (או: האדמיניסטרציה הציבורית), נתפסת כשדה בירוקרטי ניאו-ליברלי א-מגדרי שדוחק ומסווה מרכיבים הנקשרים בכוח, גוף ומיניות. על רקע המאפיינים התרבותיים והמבניים הללו, קרזי-פרסלר שואלת כיצד נשים שמגיעות לעמדות כוח בצבא ובמשרדי הממשלה מדברות על כוחן וכוחם של אחרים, איך הן מבינות ושופטות אותו, כיצד הן מבנות את מושג הכוח, ואילו נרטיבים, סיפורים ופרשנויות הן טוות ביחס אליו.
קרזי-פרסלר התמקדה בצד הפנומנולוגי הנסתר (שמשלים את הצד המטריאלי-מבני) של אי-השוויון המגדרי בעולם העבודה. לתפיסתה היבט סמוי זה מציע הסבר נוסף לשאלת העמידות ("the puzzle of persistence"), קרי העיקשות וההמשכיות, של ההיררכיות המגדריות בחברה, ובשוק העבודה בפרט. על בסיס ראיונות עומק עם 67 נשים שמועסקות בצבא ובמשרדי הממשלה, קרזי-פרסלר מציעה הסבר אפשרי לבעיה מרכזית שאיתה מתמודד הפמיניזם העכשווי, זו שנוגעת לאי-השלמת המהפכה המגדרית בעולם העבודה. קרזי-פרסלר טוענת כי בעיה זו נעוצה, בין השאר, במבני כוח סימבוליים ממוגדרים וסמויים מן העין. מבנים אלה משתקפים, כפי שהיא מראה במחקר, במאבקים יום-יומיים לקבלת הכרה, ערך ולגיטימציה שמאפיינים את הזירות המוסדיות הממוגדרות. העדשות הפרשניות שבחרתי לניתוח סיפוריהן של המרואיינות אפשרו להאיר את הפינות החמקמקות והחבויות, של הארגון הממוגדר בימינו.
בעבודתה מציעה קרזי-פרסלר חיבור תיאורטי-פרשני בין תיאוריות פמיניסטיות פוסט-סטרוקטוראליות של כוח (McNay 2008; Allen 2008a,b, 2010; Butler 1997, 2004, 2005) לבין סוציולוגיה תרבותית שעוסקת בפוליטיקה של ערך והכרה (Fraser and Honneth 2003; Honneth 2014; Lamont et al. 2012; 2014; Sherman 2018; Lamont 2019). העדשות התיאורטיות של הכרה וערך מהוות עבורה כלים אנליטיים-תרבותיים, כמו גם פוליטיים, המאפשרים לכרוך בין המשמעויות המתחרות והמנוגדות שנשים נותנות לכוח בשתי סביבות עבודה מרכזיות בישראל.
קרזי-פרסלר מראה כיצד ההתחקות אחר הפנומנולוגיה של הכוח, ממלאת חלל תיאורטי בשיח הפמיניסטי העדכני על כוח. בעוד שהשיח הפמיניסטי נוטה לעתים להתייחס למתח בין נשים וכוח כמתח תרבותי כללי, קרזי-פרסלר טוענת כי המתח הזה מתארגן ומתממש באופנים שונים, בהתאם להקשרים המוסדיים שמקיפים אותו ובהתאם למיקומים החברתיים השונים של המרואיינות. השחקניות בשדות הארגוניים השונים נענות לציוויים מוסדיים נורמטיביים ומבקשות להבנות את עצמן כסובייקט בתוך מארג יחסי הכוח הממוגדרים בארגון.
אולם הבניה זו אינה עשויה מקשה אחת. בעבודה מתארת קרזי-פרסלר כיצד התסריטים הנורמטיביים הממוגדרים מיושמים על-ידי המרואיינות באופן שונה בכל מרחב ארגוני. זאת על מנת ליצור, ולעתים גם לשחזר, מודלים שונים של נשיות אל מול המבט של קהל מדומיין מסוים. במילים אחרות, קרזי-פרסלר מראה כיצד כינון כוח נעשה באופן סוכני, אבל לא תמיד כ'התנגדות', אלא תוך תמרון, מניפולציה ואף שימוש באותם דפוסים דכאניים המגבילים את הכוח, כך שכינון עצמי ו"עשיית כוח" נעשים בתוך ההגיון הממוגדר של המוסדות השונים ולא מחוץ לו.
המאבקים המתמשכים של המרואיינות לכינון הכרה וערך מלמדים עד כמה מורכב עבור נשים כיום לכונן חוויה של טבעיוּת או רגילוּת, תחושת זכאות סביבו או אפילו חווית שקיפות ביחס לכוח. מורכבות זו סביב כוח קשורה הדוקות ביכולתן של נשים לאייש מיקומים ארגוניים פריבילגיים גם בימינו.
עוד על מחקריה של קרזי-פרסלר:
אנתרופולוגיה לשבת – העברת פתקים כמשחקי כוח מגדריים בצבא
רומנטיקה או פרקטיקה? על כתיבה באקדמיה
תאיר קרזי-פרסלר על הפיתוי שבכוח: אינטימיות, מיניות ואלימות בצבא
תאיר קרזי-פרסלר על מפגשים צולבים עם ארגוני מדינה- מחשבות לעתיד