בדרך אל קופסאות הבטון
מאמר של פנינה מוצפי-האלר, פרופ' לאנתרופולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון, אשר פורסם כחלק מגיליון היובל של כתב העת תיאוריה וביקורת, אשר חלקו מוקדש ל"קריאה חוזרת: עיון אישי-ביקורתי בגיליונות תיאוריה וביקורת". במאמרה בדרך אל קופסאות הבטון (אשר מתכתב עם ספרה האחרון "בקופסאות הבטון: נשים מזרחיות בפריפריה הישראלית), חוזרת מוצפי-האלר למאמרה יש לך קול אותנטי שהתפרסם לפני יותר מעשרים שנה בכתב העת תיאוריה וביקורת, ובוחנת אותו ואת האנתרופולוגיה ומדעי החברה מאז ועד היום. במאמר שפורסם ב-1997, שילבה מוצפי-האלר את הביוגרפיה האישית שלה כאישה מזרחית עם סוגיית אתניות בישראל ומבקרת גם את האנתרופולוגיה של עד אותה תקופה.
במאמר הנוכחי מביטה מוצפי-האלר לאחור ומציעה שתי תובנות עיקריות. האחת היא שכמו אז גם היום, בחירה בסוגת הכתיבה הרפלקסיבית עלולה לסכן את הקריירות הפגיעות ממילא של חוקרים צעירים באקדמיה הישראלית. השנייה היא שלמרות (ואולי בגלל) הפוטנציאל החתרני הגלום בכתיבה הרפלקסיבית, האלטרנטיבה הביקורתית שכתיבה כזאת מציבה לא זכתה, לטענתה, לדיון ראוי באקדמיה הישראלית. מלבד דוגמאות מעטות המראות כיצד אפשר לפרק קטגוריות ידע מקובלות במדעי החברה ולאתגר את אופני הבניית המציאות החברתית הישראלית דרך הגוף האישי והפוליטי של החוקרת, מוצפי-האלר טוענת שהשיח האקדמי הישראלי ממשיך להתבצר במודלים פוזיטיביסטיים קשיחים ולהתעלם מהכיוון החדש, שהפך למקובל מאוד במערב בעשרים השנים האחרונות.
עוד על פנינה מוצפי-האלר
—
הגהה: נילי גרבר