בחזרה לציבור

עידן טרגר, סטודנט לתואר ראשון בחוגים לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ותקשורת ולתואר שני במנהל עסקים עם התמחות במדע המידע באוניברסיטה העברית, ורכז "מעורבות חברתית תמורת נ"ז" בדיקנט הסטודנטים מסביר את מושג האינטר-מדיה. באמצעות המושג מסביר עידן למה בעצם הפוליטיקאים משתמשים ברשתות החברתיות? ומה הקשר ביניהן לבין ערוצי תקשורת אחרים?

פוסט מתוך תוצרי הקורס ״בחזרה לציבור: הנגשת המחקר ואנתרופולוגיה וסוציולוגיה ציבורית״ בהובלת ד״ר לירון שני

יצא לכם לגלול בפייסבוק ולהיתקל בפוסט ממומן של חבר כנסת שאינכם עוקבים אחריו, אולי אפילו לא מכירים? למה נראה שהפוליטיקאים משקיעים כל-כך הרבה זמן וכסף ברשתות החברתיות? מה הם מנסים להשיג?

בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה חדה בפעילות אנשי ציבור ופוליטיקאים ברשתות החברתיות. כמעט בכל שבוע מתפרסמים על ידי חשבונותיהם הרשמיים של הפוליטיקאים סרטונים שהופכים ויראליים. הסרטונים הללו יכולים לעורר סערה בעקבות המסרים ה"בעייתיים" והשטחיים המועברים בהם, כמו הסרטון של בן גביר בטיקטוק שמדגים כיצד חברי כנסת "מהצד השני" צריכים לעזוב את הארץ; ולעיתים סרטונים כמו סרטון ה"פספוסים" של בני גנץ בטיקטוק, פשוט גורמים לנו לתהות "זה מה שהפוליטיקאים שלנו עושים?".                

רשת נוספת שבה פוליטיקאים רבים מתבטאים היא טוויטר. אחת הסיבות לכך היא משום שהפוסטים בה קצרים ומתומצתים ולכן הופכים פעמים רבות להיות הכותרות בחדשות המרכזיות בטלוויזיה. אם אתם לא בטוחים בכך, בצעו ניסוי קטן בעצמכם: צפו בחדשות המרכזיות בטלוויזיה ביומיים שלושה הקרובים בערוץ המועדף עליכם ושימו לב, כמה פעמים מוזכרים ציוצים בטוויטר של פוליטיקאים? כמה פעמים פוליטיקאים מתבקשים להגיב על ציוץ?

הקשר בין המדיות השונות (למשל בין הרשתות החברתיות לחדשות) נקרא "אינטר-מדיה". זהו מושג המתאר מצב שבו סדר היום והנושא המדובר במדיה אחת משפיע על נושאי השיחה גם במדיות אחרות (  Sweetser, Golan, and Wanta 2008). ההשפעה ההדדית הזו בין הרשתות החברתיות לחדשות היא אחת הסיבות להשקעה המאסיבית של פוליטיקאים בפרופילים האישיים שלהם ברשתות (לצד האפשרות לצבירת תומכים ואהדה דרך מסרים קצרים וחיבור אישי וישיר ללא מתווך (Kruikemeier, Gatterman & Vliegenthart, 2018).

את הקשר שבין הסיקור החדשותי לפעילות פוליטיקאים בטוויטר חקרתי במסגרת עבודת סמינר בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופסור לילך ניר. במסגרת העבודה עקבתי אחר הפעילות של שני פוליטיקאים שמייצרים עניין רב בישראל – אבי מעוז ואיתמר בן גביר בזמן המשא ומתן הקואליציוני שלאחר בחירות 2022. עבור כל אחד מהם בדקתי את "הנראות" בטוויטר לפי ימים לעומת ה"נראות" בחדשות ה"ממוסדות" (אתרי חדשות מובילים בישראל מכל הקשת הפוליטית). לצורך כך בחנתי כמה פעמים הזכירו את שמם המלא בטוויטר לעומת כמות הכתבות בהן שמם הוזכר באותו היום.

אמנם מדובר במחקר קטן, אך ממצאיו מתכתבים עם חוקרים רבים בעולם המראים שיש קשר ברור בין נראות הפוליטיקאי בטוויטר לבין השיח עליו בחדשות. כשיש יותר פוסטים עם השם שלו בטוויטר – יש עליו יותר כתבות ולהפך.

במהלך התקופה שבחנתי, התפרסם האיור ההומוריסטי של עמוס בידרמן בעיתון הארץ. האיור מתאר איך תשומת הלב של החדשות עוברת מאיתמר בן גביר לאבי מעוז– אז בדקתי, ואכן, ביום שבו פורסם האיור, הנראות של בן גביר בחדשות ירדה מאוד, ואילו הנראות של אבי מעוז, עלתה. בהתאמה, הנראות של בן גביר בטוויטר ירדה מאוד ושל אבי מעוז עלתה באופן דרסטי.    

בנוסף לכך, בדקתי האם כאשר פוליטיקאים מתבטאים בנושאים שידועים בתור נושאים שחשובים להם, כאלה שיש להם "בעלות" עליהם, גם זה ישפיע על הנראות שלהם ברשתות ובחדשות (Hayes, 2008). עבור בן גביר בדקתי מה קורה לסיקור שלו בחדשות כשהוא מדבר בטוויטר על "בטחון" לעומת כשהוא מדבר על נושאים אחרים שלא מזוהים אתו. עבור אבי מעוז בדקתי את הסיקור בחדשות כשהוא מדבר על "חינוך" וקהילת הלהטב"ק אל מול פעמים בהן הוא מתבטא בנושאים אחרים.

מצאתי שככל שהם דיברו יותר על נושאים שמזוהים אתם, הפעילות סביבם ברשת גדלה וגם הסיקור שלהם בחדשות עולה. למרות זאת, לא הצלחתי להכריע באופן חד משמעי מה משפיע על מה יותר. האם הטוויטר משפיע על החדשות או שהחדשות משפיעות על הרשת? חוקרים רבים בעולם עדיין מתווכחים בשאלה הזו, אבל לכולם ברור שהקשר ההדדי קיים (Gilardi Et al, 2022).   

בהנחה שמתקיים תהליך של אינטר–מדיה הקושר בין הרשתות לסיקור חדשותי, מה המשמעות שלו בפועל?

קודם כל, ההבנה שיש קשר כזה, גורמת לפוליטיקאים להשקיע ולפתח את הרשתות החברתיות שלהם. ההשקעה הזו דורשת זמן וכסף. ייתכן ושני אלה באים על חשבון הציבור? הרי הכספים מגיעים ממשלמי המיסים והעבודה של הפוליטיקאים צריכה להיות למען הציבור.  שנית, לא מספיק "להיות נוכחים" ברשתות החברתיות, צריך להצליח בהן, לייצר תוכן מעניין וויראלי. ייתכן וזה עלול לדחוף פוליטיקאים להתבטאויות יותר קיצוניות, פרובוקטיביות, רגשיות ורדודות (Rahat & Sheafer, 2007).
רבים טוענים שהרשתות החברתיות פותחות את התחרות על הידע הציבורי, הן שוברות את המונופול של חברות החדשות הגדולות שקובעות על מה נדבר ומה נחשוב. אבל המציאות יותר מורכבת. בסופו של יום, הפוליטיקאים שמצליחים ברשתות הם הרבה פעמים אותם פוליטיקאים שמצליחים ומקבלים סיקור תקשורתי. הרשתות החברתיות הן הרבה פעמים "תמונת מראה" של המציאות ואפילו משמרות את יחסי הכוחות במציאות הלא וירטואלית (Vaccari and Nielsen 2013).

בפעם הבאה שתיתקלו באמירה קיצונית או רדודה ברשת החברתית אני מזמין אתכם לחשוב על התפקיד שלנו בתוך מעגל ההקצנה. עד לאן יובילו אותנו תהליכי הקיטוב החברתי המפרידים בינינו? ואולי, דווקא בעזרת שימוש מושכל ברשתות, אפשר לשים לזה סוף?

מקורות:

Gilardi, F., Gessler, T., Kubli, M., & Müller, S. (2022). Social media and political agenda setting. Political Communication, 39(1), 39-60

Hayes, D. (2008). Party reputations, journalistic expectations: How issue ownership influ enceselection news. Political Communication, 25(4), 377-400.‏

 Kruikemeier, S., Gattermann, K., & Vliegenthart, R. (2018). Understanding the dynamics of politicians' visibility in traditional and social media. The Information Society, 34(4), 215-228.

Rahat, G., & Sheafer, T. (2007). The personalization (s) of politics: Israel, 1949–2003. Political  communication, 24(1), 65-80.‏

 Sweetser, K. D., Golan, G. J., & Wanta, W. (2008). Intermedia agenda setting in television advertising, and blogs during the 2004 election. Mass Communication & Society, 11(2), 197-216.

Vaccari, C., & Nielsen, R. K. (2013). What drives politicians' online popularity? An analysis of the 2010 US midterm elections. Journal of Information Technology & Politics, 10(2), 208-222.‏