רוחניות יהודית בישראל ומעמד הביניים החילוני
פרויקט מחקרי מתמשך שבו מנתחות דנה קפלן, סוציולוגית של תרבות מהאוניברסיטה הפתוחה ורחל ורצברגר, אנתרופולוגית של הדת מאוניברסיטת אריאל, את מה שניתן לכנות "יהדות ישראלית". נקודת המוצא לפרויקט היא העניין הגובר והמופגן של ישראלים חילוניים ממעמד הביניים ביהדות בעלת מאפיינים ודגשים רוחניים. קפלן וורצברגר שואלות: האם היהדות הרוחנית מחליפה או דווקא ממשיכה את היהדות בגרסתה הלאומית? איזה סוג של השתייכות זו? ואיך המתעניינים החילונים מסבירים לעצמם את המעורבות היהודית-רוחנית שלהם?
המאמר הראשון מהפרויקט התפרסם בכתב העת Sociology וזכה בפרס המאמר המצטיין לשנת 2019 של האגודה הבין-לאומית לסוציולוגיה של הדת (ISSR). מאמר נוסף יתפרסם בקרוב בסוציולוגיה ישראלית. המאמר הזוכה, New Age and the Middle Class: Jewish Identity Politics in Israel under Neoliberalism, מצביע על את הממדים המעמדיים של העידן החדש היהודי ומזהה אותם.
נקודת המוצא לניתוח היא הטענה המחקרית המקובלת (גם אם לא מספיק מבוססת מבחינה אמפירית) לפיה העידן החדש קוסם במיוחד למעמד הביניים. הפרויקט הזה מבקש להבין את סוד ה'קסם הבורגני' של הניו אייג': מהו הדבר שמושך אליו בעלי מקצועות חופשיים ויצירתיים באמצע החיים? ומדוע זה חיוני מבחינתם לייצר לרוחניות העידן החדש גרסה מקומית, יהודית, ואיך בדיוק הם עושים זאת?
במילים אחרות, אם תהליכי האינדיבידואליזציה הגלובליים של הדת מניבים גרסאות אינספור של רוחניות עשה זאת בעצמך, מהי הגרסה המקומית של עשייה שכזו? ואיך היא מבטאת, מסמנת ואף מכוננת מחדש הבחנות מעמדיות בשדה הדת? מכאן נובעת אחת הסוגיות המשמעותיות שהמאמר מבקש להעלות: מה קורה כאשר חילוניים ממעמד הביניים עושים שימוש בהון התרבותי שבידם כדי להיכנס לשדה חדש עבורם, זה הדתי? איך הם ממירים את ההון התרבותי שלהם לכלל מה שספרות המחקר מכנה "הון רוחני" – ולהפך?
לשם כך נדרשו קפלן וורצברגר לאמץ פרספקטיבה אנליטית חדשה, המשלבת בין העמדה הפוסט-חילונית של הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של הדת ובין עמדה פוסט-בורדיאנית בסוציולוגיה של התרבות. הפרספקטיבה הפוסט-חילונית מציעה, בין השאר, תפיסה חדשה לחקר הדת המערערת על הקטגוריזציה הבינארית דתי/חילוני ולכן היא מתאימה מאוד לניתוח תופעות של 'רוחניות'. העמדה הפוסט-בורדיאנית ממשיכה את הניתוח המעמדי-תרבותי של בורדייה אך רואה את שדה התרבות העכשווי כהרבה יותר פלורליסטי מבעבר וככזה המתאפיין בטשטוש ההבחנות שבין אומנות וסחורה; בין רכיבי תרבות מקומיים וגלובליים ובין פנאי ועבודה. גישה זו גם מזהה את השינוי שחל בהון התרבותי של המעמד הבינוני. אם בעבר הוא התאפיין באליטיזם – כלומר בצורות תרבות "גבוהות", הרי שכיום הנטייה היא לאקלקטיות ולרב-תרבותיות. שינוי זה מייצר בפועל שילובים בלתי צפויים בין אלמנטים הנחשבים לרוב כנפרדים, למשל, בין דת לפרקטיקות של פנאי וסגנון חיים כמו במקרה של רוחניות העידן החדש. מבחינה זו, הפרספקטיבה האנליטית של המאמר חורגת אל מעבר לדיון הסוציולוגי המקובל הרואה ברוחניות העידן החדש ביטוי לאינדיבידואליזציה של הדת. בשונה מכך, ההנחה היא שיש להבין את העידן החדש היהודי כחלק ממנגנון של ייצור תרבותי ושעתוק מעמדי.
בהתבסס על עבודת השדה של ורצברגר בשתי קהילות של עידן חדש יהודי שפעלו בשנים 2006-2000 (הקהילות תוארו בהרחבה בספרה של ורצברגר Jews in the age of Authenticity), טוענות ורצברגר וקפלן כי אנשי העידן היהודי החדש "מתרבתים" את היהדות, כלומר, הם מחילים על ה'חומרים' הדתיים שלפניהם סכמות, תפיסות והערכות שמקורן בשדה הייצור התרבותי. הן מזהות שלושה אופני תרבות מרכזיים, כלומר, שלוש דרכים הפתוחות בפני הסוכנות והסוכנים להפעיל את ההון התרבותי שבידיהם: סמכות הנובעת מהיכרות מוקדמת עם הקנון הטקסטואלי היהודי, תפיסה אינדיבידואליסטית – כלומר האפשרות של בחירה אישית של אלמנטים מתוך המכלול התרבותי הקיים והרכבתם לכדי מצרף אישי-ייחודי, וגישה חווייתית כלפי המסורת היהודית. ביחד, שלושת אופני התרבות משקפים עמדה נינוחה כלפי המסורת היהודית ומבססים את תחושת הבעלות עליה.
ממצא זה העלה את השאלה: ממי אנשי העידן החדש היהודי מתבדלים ומה הן ההשלכות המעמדיות האפשריות של תהליכי ניכוס תרבותי אלה? יתרה מזאת: מה אטרקטיבי דווקא בשדה הדתי ומדוע הנחקרים בוחרים לפעול דווקא בו, ודווקא עכשיו? התשובה לכך טמונה לדעת ורצברגר וקפלן בעליית ערכה המבדל של היהדות ב"שוק" פוליטיקת הזהויות בישראל, בשינויים המתחוללים במערך יחסי הכוח בין הקבוצות היהודיות השונות, ובקשר שבין מגמות אלו לשעתוק מעמדי. לטענתן, בשנים האחרונות ערכה של היהדות כמשאב זהותי עלה בעקבות כניסתן של קבוצות חדשות המזוהות כדתיות (כלומר חרדים ומזרחים) אל תוך מעמד הביניים. זה בדיוק מה שהפך את היהדות לזירת פעולה אטרקטיבית למעמד הביניים החילוני. הניכוס התרבותי של היהדות בתיווך רוחניות העידן החדש משקף את האופן שבו למעמד זה יש אפשרות לנכס את תוצרי העבודה הזהותית המושקעת ביהדות על ידי קבוצות מנוחשלות לשעבר, ולהשתמש בהם כנכסים מניבים. כך, בניגוד לפרשנויות הקיימות על יהדות ישראלית, הניתוח במאמר אינו מסתפק בהסבר של מאבק זהותי וניסיון לצבירת הון תרבותי אלא מציע כי המאבק הפוליטי להכרה והמאבק המעמדי לחלוקה מחדש משולבים זה בזה. מכאן, מה שמוסבר לרוב כאינדיבידואליזציה רוחנית או לחילופין כביטוי לתהליכי הדתה, מהווה בפועל חלק ממערכת רחבה יותר של שעתוק מעמדי.
בהמשך למחקר זה התחילו קפלן וורצברגר לאחרונה בפרויקט מחקרי חדש העוסק במה שזכה לאחרונה לכינוי יהדות ישראלית. מטרת המחקר החדש היא להרחיב את השדה האמפירי אל מעבר לרוחניות היהודית, ולבחון באופן כמותני ואיכותני מופעים של חילוניות דתית, כדוגמת בתי מדרש וקהילות תפילה חילוניות. דגש רב מושם במחקר זה על המשמעויות שהפעילים נותנים לקטגוריית הזהות החדשה שהם מכוננים ברגע ההיסטורי הזה, כמו גם על התהליכים המוסדיים שעומדים ברקע של עלייתה של היהדות הישראלית. מבחינה אנליטי, הניסיון הוא לא רק לחקור את פניה המשתנים של החילוניות הישראלית, אלא גם, ואולי בעיקר, לבחון מחדש כמה מהקטגוריות העיקריות, לפחות עד כה, של הניתוח הסוציולוגי של הדת כגון לאומיות ואתניות.
עוד על דנה קפלן
- דנה קפלן על "הטעם הפשוט" בחתונות כסמן מעמדי
- כרטיסי זנות, עירוניות ואווירה סקסית – הרצאה מתוך ערב העיון זרקור על תעשיה אפלה: הזנות והמדיה
- מעבר לעונג – הרצאה על המעמד היצירתי ומיניות פנאי בישראל
עוד על רחל ורצבורגר
- רחל ורצברגר בהרצאה על יהודים בעידן של אותנטיות: שאלת קיומה של רוחניות יהודית בעת הנוכחית
- רחל ורצברגר בהרצאה על רוחניות, היברידיזציה והמצאת מסורת: התפילה של התחדשות הרוחנית היהודית בישראל
- שיחה עם רחל ורצברגר על צורות חדשות של רוחניות בחברה הישראלית על רקע הניאו-ליברליזם והעידן החדש מתוך הפודקאסט The Tel Aviv Review
- גליון מיוחד של Israel Studies Review המוקדש לתרבות העידן חדשה בישראל, כולל מבוא נרחב על העידן החדש בישראל מאת העורכים רחל ורצברגר ובועז הוס
- בין כתות לתנועות חדשות
—
הגהה: נילי גרבר