"> על כינונו של סגנון ישראלי בשנים 1973-1967 – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

על כינונו של סגנון ישראלי בשנים 1973-1967

תמר אלאור ומוטי רגב  על יצירת ה-"ישראליות" וניתוח תהלכים של מיקוח, קונפליקט, והשפעה ההדדית

פורסם לראשונה ב-4.8.2017

מאמר של תמר אלאור, פרופ' לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, ומוטי רגב, פרופ' לסוציולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, פורסם בגיליון מיוחד של כתב העת עיונים בתקומת ישראל בעריכת עופר שיף ואביבה חלמיש, על ישראל בין השנים 1977-1967. המאמר מציג שילוב כוחות מסקרן בין אלאור, שבשנים האחרונות מתמקדת בחקר התרבות החומרית והסגנון בישראל, ורגב, מהבולטים של חוקרי שדה המוזיקה והתרבות הפופולרית בישראל. לתפיסתם, מבט סוציולוגי או אנתרופולוגי על המציאות התרבותית של ישראל כרוך בהבנה העמוקה שקיים ריבוי מסגרות תרבותיות הטוענות להיותן "ישראליות" ומצויות בתהליכים של מיקוח, קונפליקט והשפעה ההדדית. בין שתי המלחמות של 1967 ו-1973, טוענים אלאור ורגב, התגבשה "גרסתה הדומיננטית של התרבות הישראלית", אשר המקוננים על דעיכתה כיום מתייחסים אליה כאל התרבות הישראלית האחת והיחידה ובכך מסמנים את עוצמתה בקרב הגורמים המרכזיים בשדה התרבות בישראל. בעזרת ניתוח תאורטי של סוגיית המהותנות התרבותית, תהליכי גלובליזציה תרבותית ומאפייני התקופה, מראים אלאור ורגב כיצד "ישראליות" זו ינקה מהחדשנות התרבותית בארצות הברית ובמערב אירופה, ונעה ממודל של ייחוד תרבותי - המושתת על חתירה לטהרנות ולבדלנות תרבותית - למודל המושתת על השתתפות פעילה בתהליכי הגלובליזציה התרבותית של סוף המאה העשרים.

רגב ואלאור משלבים בין מחקריהם השונים על עיצוב התרבות בישראל ובכך משלבים גם בין מתודולוגיות שונות של מחקר איכותני. אלאור פורסת את מחקרה האתנוגרפי על התרבות החומרית דרך אופנת משכית וסנדלים, ואילו רגב מנתח את ניצני מוסיקת הרוק בישראל בעזרת מתודולוגיות של סוציולוגיה תרבותית, ומתמקד בפרט באלבום בדשא של אביגדור של אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב. אלאור ורגב טוענים שדרך שילוב שדות מחקר אלו ניתן לראות את היווצרות הסגנון המבטא בעיני יוצריו הצהרה על ישראליות חדשה, בעלת אוריינטציה גלובלית וקוסמופוליטית מובהקת.

עוד על תמר אלאור

עוד על מוטי רגב

--

הגהה: אורלי ניטיס יעקובי