"> בתי כנסת לא רשמיים כאלטרנטיבה עירונית – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

בתי כנסת לא רשמיים כאלטרנטיבה עירונית

בחיפוש אחר אפשרויות "אחרות" לתכנון, חקרו מירב אהרון-גוטמן מוריאל ורם בתי כנסת לא רשמיים שהוקמו בישראל על ידי חברי קהילות מזרחיות בעכו

פורסם לראשונה ב-13.10.2017

מאמר חדש של מירב אהרון-גוטמן, מרצה בכירה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, ומוריאל רם, כיום פוסט-דוקטורנט בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, פורסם בכתב העת Journal of Urban Design. במאמר, משתמשים אהרון-גוטמן ורם במושג "אפשרות אובייקטיבית" של מקס ובר – כלומר רגע בזמן (ובפרשנות שלהם, רגע במרחב) שבו אפשר לזהות צומת דרכים שממנו היו יכולים להתממש תסריטים שונים – דרכו אפשר לבחון את "הדרך שלא נלקחה", אל מול מה שנבחר בסוף. בחיפוש אחר אפשרויות "אחרות" לתכנון, חקרו אהרון-גוטמן ורם בתי כנסת לא רשמיים שהוקמו בישראל על ידי חברי קהילות מזרחיות בעכו, לדוגמה, בית הכנסת בחצר בית פרטי, בית כנסת בקומת עמודים בשיכון ובית הכנסת הקהילתי שרבים עולים אליו לרגל. דרך חקירה אתנוגרפית של אפשרויות 'אחרות' לתכנון ולעיצוב שהמזרחיים יצרו במרחב הישראלי, הם מראים שמבנים מרחביים אפשרו את מה שהם מכנים "ציבוריות אינטימית" - צורות חדשות של ארגון היחסים בין מרחבים פרטיים לציבור. אהרון-גוטמן ורם יוצאים כנגד תפיסות מקובלות בתכנון עירוני, הטוענים שאין מרחב ציבורי בערים ושאין עירוניות בערים בישראל, מאחר שמחקרים אלה התעלמו מהעירוניות הגלומה בבתי הכנסת כמבנה קהילתי-חברתי המכולל "עירוניות". נוסף על כך הם מסרבים לקבל את ההנחה המקובלת במחקר החברתי, שקבוצות שחוו משבר הגירה הן קבוצות מוכפפות. לתפיסתם, למרות קיומם של מבני עומק של דיכוי המזרחים בישראל, הפרטים בקבוצות אלו עדין בעלי סובייקט פעיל ואקטיבי , המייצרים מובלעות של עירוניות וקהילתיות בתוך מציאות מורכבת.

עוד על מירב אהרון-גוטמן

עוד על מוריאל רם

--

הגהה: נילי גרבר