"> המנגל כריטואל לאומי – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

המנגל כריטואל לאומי

פורסם לראשונה ב-10.5.2019

מאמר של חזקי שוהם, מרצה בכיר בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות בבר אילן, פורסם בכתב העת American Journal of Cultural Sociology. במאמר, The Israel BBQ as national ritual, מנתח שוהם את משמעות המנגל כאייקון של ישראליות וכתוצר של "לאומיות לא רשמית". שוהם מראה את מרכזיותו של המנגל ביום העצמאות כנורמה מחייבת. כמו השאלה "אז איפה אתם בליל הסדר?", כך השאלה "איפה אתם ממנגלים?" (ולא פחות חשוב, "עם מי?") הפכה להיות חלק בלתי נפרד מההווי הישראלי היהודי.

אך במאמר מבקש שוהם להבין את משמעות המנגל בהקשר של העיסוק הנרחב, לאחרונה, במה שנקרא "לאומיות מלמטה". כלומר האופן שבו הלאומיות אחוזה בחברה באמצעות פרקטיקות תרבותיות שאינן בהכרח יזומות מלמעלה על ידי מוסדות המדינה ויזמים תרבותיים. לטענתו, לא רק שהמדינה, מוסדותיה והאליטות שלה תרמו מעט מאוד להיווצרות המסורת של המנגל, אלא שהיא נוצרה במידה רבה אל מול עיקום האף של הללו, שכן הדימוי של "ישראליות" שהיא מבצעת שונה בתכלית מהדימוי הנקי והאופטימי המוצג בחגיגות הרשמיות של המדינה. בניגוד ללאומיות הרשמית, שחוגגת את "הישראלי היפה" ואת הכניסה של היהודים לפוליטיקה העולמית, המנגל והלאומיות הלא רשמית חוגגים את ההישרדות היהודית באמצעות אכילת יתר, ומפיצים דימוי אחר של ישראליות, אמביוולנטי הרבה יותר.

אבל איך הפך המנגל לטקס מחייב של יום העצמאות? בעזרת מחקר בתרבות הפופולרית (שכלל ניתוח אזכורי המנגל בעיתונות, בספרות, פזמונאות וכו'), שהתמקד לא בעיצוב הרשמי של החגיגות, אלא במה שאנשים עושים בחג בפועל, מפרט שוהם כיצד השקיעו מנגנוני המדינה, כמקובל במדינות חדשות, משאבים מרובים בניסיון לעצב את החג. לטענתו, גם אם הציבור בערים, ביישובים, בשכונות, בקיבוצים ובמעברות נמשך אחרי המנהגים החדשים כמו המצעד הצבאי, חידון התנ"ך, או טקס הדלקת המשואות – וזה כמובן לא תמיד היה המקרה – לא היה בהם כדי למלא יום שלם. שוהם מראה כיצד מקורות מראשית שנות החמישים חושפים כי עבור מרבית הילדים והמבוגרים, היה יום העצמאות יום של הפסקה מעבודה ללא תוכן תרבותי, כלומר יום של שעמום. כולם נאלצו להתמודד עם השאלה: אז מה עושים?

במהלך שנות החמישים, מתאר שוהם, השתלב הטיול, פורמט הבילוי הציוני הוותיק, עם צורת הבילוי שהלכה והתאזרחה בחברה הישראלית של הפיקניק – ארוחה הנאכלת בחוץ. אלא שכאן הייתה חלוקה מעמדית: לטיול ולפיקניק בטבע יכלו לצאת רק בעלי מכוניות (עדיין מיעוט בשנות החמישים והשישים) או מי שיכלו להשתתף בטיול באוטובוס שארגנו במקום העבודה או בסניף המפלגה או ההסתדרות וכד'. המעמדות הנמוכים, לעומת זאת, שהורכבו בעיקר ממהגרים, רבים מהם מארצות האסלאם, החלו לקראת סוף העשור הראשון לקיים את פיקניק יום העצמאות (כמו גם חגים, סופי שבוע וימי חופש אחרים) בשטחים ציבוריים בערים. פיקניק יום העצמאות, עם טיול או בלעדיו, הפך לנורמה, רק שבמקום להביא אוכל מהבית, מרבית המשפחות בישלו את מאכליהן במקום, וכך העבירו בכיף יום שלם. הכנה איטית של אוכל ואכילתו הפכו לתוכן העיקרי של יום העצמאות עבור רובנו.

כך, עד לסוף שנות השישים, טוען שוהם, כל משפחה הכינה ואכלה את המאכלים שהורגלה להם מהבית. אבל במהלך שנות השבעים והשמונים, התפשט המנגל בתרבות הבילוי הישראלית, כאשר הפארקים העירוניים, החופים והחורשות התמלאו בסופי שבוע, בחופשות ובחגים בממנגלים ובמנפנפים – אבל יותר מבכל יום אחר, ביום העצמאות. המנגל נתפס כצורת בילוי ישראלית ייחודית (ואכן יש כמה מאפיינים ייחודיים לגרסה המקומית שעליהם עמד ניר אביאלי); אבל האמת היא שצליית בשר בחוצות היא צורת בילוי מקובלת בארצות רבות בעולם, והיא פופולרית ואייקונית במיוחד בכמה ארצות שבהן נהוג לחגוג כך את היום הלאומי, מלבד ישראל: ארה"ב, אוסטרליה, ארגנטינה ודרום אפריקה – חברות של לאומיות מתיישבת (settler-nationalism).

אז איך אפשר להבין את המשמעות של המנגל כקוד תרבותי? אף שהמנגל קיבל מעמד אייקוני ביום העצמאות, לכאורה מדובר בעניין טריוויאלי למדי – צורת בילוי שגרתית של ישראלים רבים בחגים, סופי שבוע וחופשות. אם נשאל את הישראלים, הם יאמרו בעיקר שזו דרך להעביר בכיף יום חופש. כדי להבין את המשמעות, מציע שוהם להציב את המנגל בצד החגים האחרים של היהודים בישראל. לכאורה, יום העצמאות הלא רשמי תואם לדפוס יהודי קלסי (אך למעשה אוניברסלי) שאותו ניסח כבר הבדרן ג'רי לואיס: "ניסו להרוג אותנו, שרדנו, ועכשיו יאללה לאכול".

אבל בניגוד לחגים היהודיים הישראליים האחרים, ביום העצמאות פרוטוקול הטקס כולל רק את הכנת האוכל ואת אכילתו, ללא כל ריטואל נלווה. אין הגבלות על ההתנהגות במרחב הציבורי, כמו למשל ביום כיפור, ואין טקס מחייב, כמו למשל בליל הסדר. יום העצמאות של ישראל הוא למעשה חג מערבי רגיל שבו מבלים איך שמתחשק. עבור מרבית המערביים בימינו אין בכך דבר יוצא דופן כי כך נחגגים כל החגים. אך עבור הזרם המרכזי בחברה היהודית בישראל, זה יוצא דופן למדי ולכן, לטענת שוהם, המנגל קיבל אופי ריטואלי ומחייב. כלומר המנגל מבצע (פרפורמנס) טריוויאליות שגם אם המשמעות שלה עצמה לא ברורה עד הסוף, היא הופכת את חוסר המשמעות, או הטריוויאליות, לעניין ריטואלי. עבור חוקרי הלאומיות ההשוואתית, המאמר מציע מושג חדש – "לאומיות לא רשמית". הכוונה היא לפרקטיקות לאומיות שצומחות מלמטה ומשמעותן שונה מאשר המשמעויות הלאומיות המוכוונות מהממסד.

Image by Алексей Чижов from Pixabay

עוד על חזקי שוהם

--

הגהה: נילי גרבר