"> ברכות לעומר קינן על אישור עבודת הדוקטרט "תנועות חברתיות ומדיה חברתיים" – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

ברכות לעומר קינן על אישור עבודת הדוקטרט "תנועות חברתיות ומדיה חברתיים"

ברכות לעומר קינן על אישור עבודת הדוקטרט "תנועות חברתיות ומדיה חברתיים: המקרה של מחאת יוצאי אתיופיה 2015-2016", אשר נכתב בהנחייתם של נח עפרון ערן פישר, במסגרת התוכנית ללימודי מדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר-אילן, עבודה שגם זכתה במלגת נשיא אוניברסיטת בר אילן.

מחקרו של קינן מתחיל בתיאור אתנוגרפי של אירוע שתפס כותרות במדיה המסורתית והדיגיטלית במהלך שנת 2015. במהלך החודשים אפריל-יוני 2015, צעירים ממוצא אתיופי ארגנו סדרה של מחאות פומביות נגד אלימות משטרתית, גזענות ואפליה. המחאות פרצו ארבעה ימים לאחר שקטע וידאו בו נראים שוטרים מכים את דמאס פיקדה, חייל מצטיין לבוש מדים ממוצא אתיופי, בפינת רחוב בחולון פורסם בפייסבוק. הווידאו הופץ על ידי משתמשים רבים והוביל לארגונן של שלוש הפגנות רבות משתתפים שהתקיימו במהלך פרק זמן של כחודש וחצי. הפגנות נוספות המשיכו להתקיים גם במהלך 2016.

במסגרת מחקר הדוקטורט, קינן בחן את אופני השימוש של המשתמשים בדפי פייסבוק ייעודיים לעדה האתיופית, והתמקד בתפקיד של הפעילות בדפים האלה בארגונה והתנהלותה של מחאת יוצאי אתיופיה. הטענה המרכזית המוצגת במחקר היא ששיח ופרקטיקות המחאה של צעירים ממוצא אתיופי בדפי הפייסבוק והתמיכה הרחבה לה זכו מצד גולשים רבים, האיצו את פעילויות תנועת המחאה והדהדו את מסריה בקרב קבוצות חברתיות נוספות בישראל.

מתוך העניין של קינן באנתרופולוגיה דיגיטלית ובאופן שבו הרשתות החברתיות יכולות להוות ראי לתרבותם של המשתמשים בהן, טענה נוספת שהוצגה על ידו היא שהמוחים השתמשו בדפי הפייסבוק בדרכים ייחודיות אשר שיקפו את תרבותם הפוליטית. בתוך כך, המשתמשים עשו שימוש באמצעים סמליים וחזותיים שהדהדו את עולמם התרבותי, הסמלי והנרטיבי. באותה עת נטען כי הפלטפורמות הטכנולוגיות האלה השאירו את חותמן על דרכי הפעולה של המוחים בפייסבוק ובהפגנות הרחוב.
הניסיון של קינן להבין את שיח המחאה והפרקטיקה של המשתמשים בדפי הפייסבוק נשען על גישות תאורטיות במחקרי אקטיביזם דיגיטלי: 1) תרבות וסמלים תרבותיים - אופני השימוש של המשתמשים בסמלים תרבותיים כחלק מגיבוש קהילת המחאה ובמסגרת פעילויותיה השוטפות. בין השאר נותחו השימושים באמצעי המחשה כגון קטעי וידאו וניסוחים שונים של האשטג; 2) זהות קולקטיבית - תהליך הגדרת מאפייני הזהות של תנועת המחאה ותפקידם של מאפיינים אלה בגיבוש הקהילה המוחה וגיוס תומכיה ופעיליה; 3) מסגור פרשני - האופנים בהם המוחים הגדירו את הבעיות החברתיות המרכזיות ואת האחראים להן, הציעו פתרונות והניעו לפעולה גולשים נוספים; 4) יצירת רגש קולקטיבי ושימוש באמצעים ויזואליים כדי להוביל קהל ממרחבי הרשת אל המחאות ברחוב.

בנוסף לאתנוגרפית הרשת שערך קינן בפייסבוק, מחקרו שילב ניתוח תוכן איכותני של כתבות בתקשורת המקוונת והמודפסת וסקירה היסטורית של מאפייני העדה האתיופית, אתגרי העלייה והקליטה שלה בישראל ומחאותיה הקודמות. בחלק מהראיונות, ביקש קינן לקבל היזון חוזר מצד המרואיינים כדי לבחון את מידת התקפות של מסקנותיו, וכן כדי להיחשף לאופן שבו נציגי האוכלוסייה שהוא כותב עליה, אוכלוסייה שהוא איננו נמנה עליה, תופסים את פרשנותו ביחס לאירועי המחאה והשימוש של המוחים ברשתות החברתיות.

המחקר נערך לגבי שלושה פרקי זמן: לאורך השנה שקדמה לפרוץ המחאה; במהלך הימים בהם התגבשה קהילת המחאה, בין פרסום הווידאו של הכאת החייל ועד לארגון ההפגנה הראשונה כתגובה אליו; ולאורך השנה שלאחר פרוץ המחאה. החלוקה לפרקי הזמן נועדה להציע נקודת מבט מקיפה לבחינת מאפייני שיח המחאה של הגולשים, הפרקטיקות בהן נקטו ותפקידה הייחודי של הפעילות בפייסבוק בארגונה והתנהלותה של המחאה, עוד קודם להתפרצותה, במהלך התארגנותה ולאחר מכן.

ניתוח פעילות המשתמשים בחלוקה לפרקי זמן אלה למדו את קינן כי במהלך השנה שקדמה לפרוץ המחאה השימוש בניסוחים שונים של האשטג וארגון של קמפיינים מקוונים, סייעו לגולשים להגדיר את האלימות המשטרתית בתור נושא המחאה המרכזי אליו יש להפנות את מאמצי המחאה, לארגן פעילויות מחאה ולצבור תמיכה. במהלך ארבעת הימים בהם התגבשה מחאת יוצאי אתיופיה, נחשף בפני קינן תפקידו הייחודי של המפגש בין אמצעי ההפצה וההמחשה בפייסבוק לבין סמליותו של האירוע המצולם - חייל מצטיין במדים מוכה על ידי שוטרים בתפקיד - ורגש הזעם ההמוני שאירוע זה עורר בקרב גולשים מתוך ומחוץ לעדה האתיופית, בהתפרצות המחאה הפומבית. המפגש בין הטכנולוגי, הסמלי והרגשי גרר תגובות אשר הניעו שיח מחאה שקרא להשתתפות בהפגנות ובקמפיינים מקוונים נגד אלימות משטרתית. במהלך השנה שלאחר פרוץ המחאה הפומבית, חלק מהגולשים יצרו קישור בין מאבקם לבין המאבק של אוכלוסיות של שחורים ברחבי העולם נגד גזענות, ובמיוחד של הקהילה האפרו-אמריקאית בארה"ב, והאדירו את המורשת התרבותית של יהדות אתיופיה. בדרך זו הם נטלו חלק בעיצובה של הזהות הקולקטיבית של תנועת המחאה. הסובייקטים המוחים אופיינו על ידם כמודעים להיותם מקופחים בשל צבע עורם ,כממשיכים של משנתם הפוליטית של מנהיגי מחאה אפרו-אמריקאים וכגאים במורשתם התרבותית, מורשת שבמשך שנים הוצגה על ידי הציבור, הממסד והתקשורת הישראלית כנחשלת.

כיום קינן מרצה במכללה האקדמית תל אביב יפו בקרוסים הקשורים בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בתרבות ופוליטיקה דיגיטלית. קינן הוא גם מנטור במעבדת הקהילות החכמות בפריפריה במרכז החדשנות והיזמות (ח"י בספיר) במכללת ספיר.