"> חיים חזן: אנתרופולוגיה של זמן, גיל ומעגלי החיים – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

חיים חזן: אנתרופולוגיה של זמן, גיל ומעגלי החיים

פינה שבה אנתרופולוג/ית מציגים אנתרופולוג/ית בולטים, משפיעים ומעוררי השראה בתחומם

פורסם לראשונה ב-7.1.2016

אסף לב על חיים חזן: אנתרופולוגיה של זמן, גיל ומעגלי החיים

פרופסור חיים חזן הוא אחד מהאנתרופולוגים הבולטים בישראל. חזן יליד 1947 נולד בירושלים. את שני תאריו הראשונים השלים באוניברסיטת תל אביב ואת הדוקטורט בחר לעשות ביוניברסיטי קולג' בלונדון (UCL) בשנים 1976-1973. חידושיו ותרומתו המשמעותית לדיסציפלינה האנתרופולוגית נסבה לרוב סביב מחקרים מרתקים בנושאי גיל וזקנה. רשימת מחקריו של חזן ארוכה ומרשימה ועל כן מאלצת ומאתגרת גם יחד ומהווה קצה קרחון בבואי להצביע על כמה עבודות שהשפיעו עליי כחוקר.

כבר ב-1980 הוציא חזן את ספרו המרתק "אנשי הלימבו" העוסק בהבניית עולם הזמן של זקנים במרכז יום לקשישים בקרב יהודים ברובע מארלסדן שבלונדון. קשה להישאר אדיש ולא לקבל השראה מהניתוחים המורכבים שמציע חזן עבור הקורא ומהאופן שבו הוא מפרק ומרכיב מחדש דינמיקות ואינטראקציות חברתיות בקרב נחקריו. אחד הפרקים המופלאים והאהובים עליי בספר דן בדרך שבה הזקנים "מארגנים את הזמן". הטכניקות שבהן האינפורמנטים עורכים מחדש את הביוגרפיות שלהם עשויות בנקל, לדעתי, לעורר ולהוות חומר למחשבה גם עבור חוקרים אשר אינם עוסקים בסוגיות הקשורות בגיל ומעגלי חיים. קריאת הספר הותירה אותי משתאה ובו בזמן חש עצבות, מרירות וכעס ולו רק בשל המציאות הבלתי אפשרית שבה חיים הזקנים בעבודתו, כפי שמצוטט מפי אחד האינפורמנטים בספר: "הפשע היחיד שביצעתי היה להזדקן".

מפגש מכונן נוסף עם חיים חזן התרחש בתחילת לימודי התואר השני שלי באנתרופולוגיה. ככדורסלן מקצועני לשעבר, נושאי גיל, גוף ופרישה היוו נושאים מרכזיים במהלך התזה שלי, כבר בשלב הראשוני של כתיבת התזה, בהמלצתו של המנחה שלי פרופ' יורם כרמלי, נשלחתי לספרייה במטרה לשאול את ספרו של חזן "הזקנה כתופעה חברתית". את הספר סיימתי לקרוא בספרייה עוד באותו הערב. בניגוד ל"אנשי הלימבו", ספר זה אינו עוסק בכתיבה אתנוגרפית אלא דן באופן כללי יותר בעולם החווייתי-חברתי שבו שנמצא הזקן כיום. פרקים כגון: "זקנה כתפקיד" ו"הדימוי העצמי של הזקן" היוו עבורי במהלך כתיבתי המחקרית "נקודה ארכימדית" בהסתכלותי על הגיל והזקנה בפרט כתופעות חברתיות. בדומה לספר "אנשי הלימבו", גם פה אני סבור כי כל אנתרופולוג עשוי למצוא בספר לא פחות מאשר אוצר בלום של דוגמאות מאלפות בהקשר גיל ומעגלי חיים המתוארים באופן בהיר וקולח. אני חייב לציין כי בהקשר זה אחת הביקורות סביב כתיבתו של חזן בקרב חוקרים נסבה על אודות השפה שלעיתים לא כל כך מונגשת עבור הקורא. ברמה האישית, לאורך השנים נאבקתי לא אחת עם טקסטים שקראתי חזור וקרוא כדי להבין עד דק את טענותיו. חשוב לי לציין כי הקריאה החוזרת השתלמה שבעתיים. "האסימונים" שנפלו לאחר התעקשות על קריאה שנייה ושלישית סיפקו כמעט תמיד תובנות מרתקות.

חשוב לציין כי למרות סיווגו הכמעט אוטומטי של חיים חזן כחוקר גיל וזקנה, אלא יהיה צודק שלא להדגיש כי עבודתו הפרודוקטיבית עסקה גם בנושאים שמעבר לנושאים אלה. בשל היריעה הקצרה אזכיר רק את ספרו הקלסי "השיח האנתרופולוגי". בהזדמנות זו אתוודה ואומר כי כבר במהלך תחילת לימודי האנתרופולוגיה שלי מיהרתי לרכוש את הספר ועד מהרה הוא שימש לי "תנ"ך" שבו הייתי קורא בשקיקה. מה ששובה לב בספר הוא הדרך המאלפת שבה מציע חזן לקורא שלל טקסטים הדנים בין היתר ב"חומרי גלם", כגון משמעותם של סמלים, טקסים ומיתוסים בהם לרוב עוסקים אנתרופולוגים רבים. זאת ועוד: הספר מפגיש את הקורא עם שאלות הקשורות בפעילות האנתרופולוגית ובקשר שבין האנתרופולוג לנחקריו, שאלות אשר גם חוקר מנוסה מתמודד עימן מעת לעת. על אף העובדה כי פה ושם פרקים בודדים מתוך הספר כלולים בסילבוסים - לרוב בקורסי מבוא לאנתרופולוגיה, לטעמי, עדיין ספר זה מעט מוחמץ אצל חוקרים ומרצים. גם בקריאה חוזרת בספר 20 שנה אחרי פרסומו, הספר רלוונטי, חד ומאיר עיניים.

בנימה אישית אסכם ואומר כי עבודותיו של חיים חזן נצרבו בתודעתי והשפיעו עליי רבות במהלך כתיבתי המחקרית כמו גם בכתיבה פובליציסטית שבה אני עוסק מעת לעת. בחלוף הזמן נחשפתי לספקטרום עצום של עוד עבודות מסקרנות, מעמיקות וחתרניות, פרי עטו של חזן - אוצר בלום של מחקרים לרוב בנושא גיל וגילנות, שבהם אני רואה עד היום לא פחות מאשר "ארגז כלים" פרקטי במיוחד שאותו אני משאיר פתוח לרווחה".

עוד על חיים חזן

--

אסף לב הוא אנתרופולוג ספורט, עבודת הדוקטורט שלו התמקדה ברצים למרחקים ארוכים בשלב “אמצע החיים”. כיום מחקריו עוסקים בקשר שבין גוף גיל וכאב. אסף בהכשרתו הוא גם ספורטתרפיסט ובעבר כדורסלן מקצועני בליגת-על.

הגהה: נילי גרבר