ספר חדש על מתרגלי ויפאסנה והעצמי
ברכות לסוציולוגית מיכל פגיס (המחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה – אוניברסיטת בר-אילן) על פרסום ספרה החדש Inward שפורסם בהוצאת אוניברסיטת שיקגו. הספר הוא מסע אתנוגרפי אל תוך חייהם של מתרגלי מדיטציית ויפאסנה בישראל וארה״ב אשר חושף את הדינמיקה החברתית סביב פרקטיקות הפונות ״פנימה״ אל העצמי.
עוד קצת על הספר בעברית (ראו עוד פרטים וביקורת על הספר בתגובות):
החברה המערבית מאופיינת בדגש על רפלקסיביות והתבוננות ״פנימה״ לתוך הנפש. בעוד מירב המחקרים מדגישים את הפאן הדיסקורסיבי של העניין הגובר בעצמי, בספר זה אני פונה לפרקטיקות של שתיקה אשר שמות את הגוף במרכז חקר העצמי תוך התנגדות לשפה ככלי העיקרי לרפלקסיביות. פרקטיקות אלו, אני טוענת, מבוססות על סדר חברתי של ״התבודדות משותפת״ בו יחידים נמצאים ביחד ולחוד בעת ובעונה אחת, ומנסים להתרחק באופן זמני מהמאמץ הכרוך באינטרקציה חברתית יומיומית. הספר מציע מסע אתנוגרפי לתוך פרקטיקה אחת כזו אשר הפכה פופולרית בשנים האחרונות – ויפאסאנה – מדיטציה בודהיסטית אשר עברה אדפטציות לקהל מערבי חילוני ונלמדת במרכזים ברחבי העולם. דרך מעקב אחרי המסע של ויפאסאנה מבורמה למערב, המרחבים החברתיים של מרכזי המדיטציה, חיי היום יום של המתרגלים, וגם נקודות המבט של בני המשפחה שלהם, אני מראה כי המרחב הגופני הפנימי מהווה חלק בלתי נפרד מפרוייקט העצמי המערבי ומדגימה כיצד גם החוויות האישיות ביותר שלנו מעוגנות בעולם חברתי. הספר מרחיב את היריעה לפרקטיקות וריטואלים נוספים כגון צום, דיאטה, ריצה, ריקוד, עישון ואפילו סקס, ומראה כיצד הפניית תשומת הלב לחוויה הגופנית הפכה לכלי דרכו יחידים מנהלים את המעברים בין זהויות שונות במרחב החברתי המורכב אשר מאפיין את חיינו.