מיכל קרבאל טובי על מספרים, חשבון נפש ובעיית הזהות של יהודי ארה"ב
מאמר של מיכל קרבאל טובי, מרצה בכירה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, פורסם בגליון האחרון של כתב העת American Anthropologist. במאמר Accounting of the Soul: Enumeration, Affect, and Soul Searching Among American Jewry מראה קרבאל-טובי כיצד באמצעות דיון ציבורי על דמוגרפיה, כמו גם ויכוח על הערך שבעצם קיומו, הקהילה היהודית-אמריקאית המאורגנת עסוקה בחשבון נפש על עצמה. המאמר מתמקד בשאלה "כמה אנחנו" – כלומר מהו, לפי ההערכות, מספר היהודים החיים בארה"ב – כדי לחשוף איך מספרים משמשים שפה עבור יהדות ארה"ב כדי לדבר על עצמה, לדברר מגמות זהות, להתווכח על מה שבנפשה ולחשב מסלול מחדש.
המאמר מבוסס על מחקר אתנוגרפי וסוציו-היסטורי שעורכת קרבאל-טובי מאז 2010 בזירות שונות, בעיקר זירות ארגוניות, ציבוריות ומדעיות, בהן יהודים בארה"ב יוצרים, מתווכים וצורכים ידע סטטיסטי-דמוגרפי על עצמם. הניתוח האתנוגרפי ממוקם תאורטית בספרות על כימות וידע חברתי, שמדגישה בעיקר את תפקידם של מספרים כידע מדעי סמכותי והגמוני. בניגוד לכך, המאמר בודק האם, איך ועבור מי משמש ידע סטטיסטי כפריזמה פרדוקטיבית לשיחה ציבורית והערכת מצב. במקום להדגיש היבטים של אמון וחוסר אמון ביחס למספרים (אף שגם הם חשובים בהקשר היהודי-אמריקאי), המאמר מקדם ניתוח טווח רחב של רגשות המתעוררים ביחס למספרים ולהישענות על מספרים.
המאמר מלמד על מרחב ציבורי מגוון שבו מתנהל מאבק לא רק על המספרים ואופן הפקתם, אלא גם על עצם חשיבותם לדיון של הקהילה על עצמה. מצד אחד, מנהיגים רבים כמו מנהיגי פדרציה, מדעני חברה, אינטלקטואלים ציבוריים, פילנתרופים ורבנים תומכים בהפקת סקרים על הקהילה, מתמסרים להיגיון המספרי ורואים בסטטיסטיקה ובדמוגרפיה פריזמה קריטית לשיחה ציבורית על עתיד הקהילה. כשהם מדברים על יהודים ויהדות, הם מדברים על מספרים: הם "לוקחים בחשבון" נתונים סטטיסטיים (למשל על אוכלוסייה המצטמקת לכאורה, על שיעורי נישואין מעורבים הנמצאים בעלייה ועל מדדים של זהות יהודית) כדי לדון במחיר ההצלחה של יהודים בארה"ב כקהילת מיעוט מתבוללת. רבים מהם מודאגים לגבי עתידה הדמוגרפי של הקהילה, או לכל הפחות מחשבים את מחירו של כרטיס הכניסה של יהודים לחלום האמריקאי. העובדה שמאז תום מלחמת העולם השנייה יהודים הוזמנו להצטרף לחלום האמריקאי – ושהם מצטיינים בו ועוברים תהליכים מוגברים של אינטגרציה – מלמדת לשיטתם על החלום, אך גם על שברו.
מצד אחד, היהודים האמריקאים מחזיקים הבטחה למוביליות, השתלבות ונראות חברתית (ואכן, יהודים בארה"ב נחשבים ל"סיפור הצלחה" וזוכים לבולטות בכלכלה, בתעשיית הקולנוע והאומנות, באקדמיה ובפוליטיקה). מצד אחר, תהליכי ההצלחה הללו נתפסים כאחראים לטשטוש הגבולות בין יהודים לשאינם יהודים, לפגיעה בזהות ובסופו של דבר להידלדלות מספרית. המספרים מספקים נקודת מוצא לא רק לנרטיב משברי אלא גם למרשמים חברתיים שמטרתם להגביר את החיוניות הקהילתית באמצעות התערבויות ביו-פוליטיות באוכלוסייה.
לצד אלו המדברים את שפת המספרים, קרבאל-טובי מצביעה על מנהיגים אחרים החשים אי-נוחות וחוסר נחת ביחס לתהליכי הכימות הבלתי פוסקים שעוברת הקהילה וביחס לנרטיב המשברי שממסגר לא אחת תהליכים אלו. הם תופסים את השיח הדמוגרפי על גודל האוכלוסייה כשיח רזה ורדוקטיבי, היוצר חרדות קיומיות עודפות ובלתי רלוונטיות. בהתנגדות ובאמביוולנטיות שהם מבטאים ביחס לכימות, מנהיגים אלו עורכים "חשבון נפש" קהילתי בכיוונים אלטרנטיביים. כך, למשל, הביקורת כלפי תהליכי הכימות מגיעה לא אחת מיהודים צעירים החשים ניכור מכך שהקהילה רוצה "לספור אותם" ושהיא עושה אינסטרומנטליזציה לזהות שלהם לצרכים דמוגרפיים. נוסף על כך, מנהיגים יהודים ליברליים נותנים קדימות לדאגה מפני דמוגרפיה אורתודוקסית על חשבון דאגה מפני האריתמטיקה של ההתבוללות היהודית. עבורם, הדיון הדמוגרפי הבוער לא נוגע בהצטמקות האוכלוסייה אלא בגדילת האוכלוסייה האורתודוקסית, אותה אוכלוסייה המבטאת דמיון פוליטי לאוונגליסטים שמרנים, אשר הצביעה באחוזים לא מבוטלים לדונלד טראמפ וחיה בעוני יחסי, ואשר מתנגדת גם למדיניות ליברלית בנוגע לדת ומדינה בישראל.
מקרה הבוחן של יהדות ארה"ב מאפשר לקרבאל-טובי לחשוב כיצד מספרים משמשים קולב דיסקורסיבי טעון-רגשית לחישובים ודיונים קולקטיביים, וכיצד, למרות מעמד-העל שלהם כעוגן לידע חברתי, הערך שלהם מוטל לעיתים בספק.
עוד על קרבאל טובי
- ברכות למיכל קרבאל טובי על פרסום ספרה When the State Winks בהוצאת אוניברסיטת קולומביה.
- ברכות למיכל קרבאל טובי על זכייתה בפרס ג'ורדן שניצר של האגודה לימודי היהדות (AJS) על ספרה When the State Winks.
- ריאיון (באנגלית) עם מיכל קרבאל טובי על ספרה החדש When the State Winks
—
הגהה: נילי גרבר