סמלי מפתח

"אז למה בכית כל כך הרבה?", חברה שאלה אותי כשסיפרתי לה איך ברז הדמעות נפתח עם הצעד הראשון לכיוון החופה. 

עצרתי כדי לחשוב. למה באמת? 

הרי בן זוגי ואני יחד כבר 9 שנים, גרים ביחד כבר 5 שנים והחלפת הטבעות הזו לא תשנה חצי דבר באורח החיים שלנו. אפילו הטקס שבחרנו לערוך לא יוכר באופן רשמי במדינת ישראל והחתימה המשותפת שלנו על מסמכי "ידועים בציבור" בנוכחות עורך דין כבר נערכה לפני שבועות.  אז מה בכל זאת יש בטקס החתונה שהופך אותו לכל כך חסר שליטה ("הרגשתי בעננים"), מרגש ("לא הצלחתי להפסיק לבכות") וכאילו מתרחש מחוץ לזמן הרגיל ("הערב נגמר לפני שהספקתי לקלוט שהוא התחיל")?

בעקבות נישואיי הטריים חזרתי אל אחד ממושגי הבסיס באנתרופולוגיה: טקס מעבר. 

את המונח טבע ארנולד ון גנפ כדי לתאר טקסים שמציינים מעבר בין סטטוס אחד לאחר בחיים וחתונה היא אחד הטקסים שהוא מבקש לתאר. למשל – מעבר ממעמד של רווקה לנשואה, טקס בת/בר מצווה, טקס הכתרה, השבעה לצבא, ברית מילה או טבילה, זוג שהופכים להורים, טקס קבלת ספר תורה או קבלת תעודת זהות, טקס קבורה, טקס סיום תיכון וכן הלאה.

לפי ון גנפ, טקסי מעבר מורכבים לרוב משלושה שלבים עיקריים: היפרדות, לימינאליות ואיחוד מחדש. בשלב הראשון תתרחש פרידה מהסטטוס הקודם. בחתונה למשל שלב זה יכלול את הפרידה מחיי הרווקות ואת ההבנה שמעתה ואילך בני הזוג יהיו מחוייבים זה לזו (או זו לזו או זה לזה), לרוב באקסקלוסיביות מינית ובמשק בית משותף. לכן בצרפת למשל מסיבות רווקים נקראות גם "טקס קבורה לחיי הרווקות". השלב השני הוא השלב הלימינאלי (לימן = סף) והוא מתאר את משך הזמן שבין ההיפרדות מהסטטוס הקודם ועד הכניסה הרשמית לסטטוס החדש. לפי ויקטור טרנר זה גם השלב שבו תיווצר הזדמנות מיוחדת לשבירת מוסכמות ולפעולות בלתי צפויות של המשתתפים. במהלך השלב הזה המשתתפים הם "לא שם ולא פה" ומרגישים ממש "מחוץ לזמן" הרגיל. אז יעלו לעיתים פחד, אמביוולנטיות ואיום על הסדר התרבותי הקיים אך גם יכולת יצירתית מוגברת וזיהוי של אפשרות צמיחה מיוחדת, משום שנוצר מרחב שמאפשר התפתחות של דברים לא צפויים.

לימינליות מאופיינת בהפרה של מיונים תרבותיים ותפקידים מעמדיים כמו חלוקה ברורה לנשים וגברים, למבוגרים וילדים או לעשירים ועניים. הגבולות המבניים הופכים שקופים ונוצרת תחושת אחדות, שותפות ושוויון בין הנוכחים (למשל – בחתונה הרגשתי בנוח להשתכר מול כל המשפחה שלי ושל בן זוגי למרות שזה משהו שלא הייתי עושה בשום מצב אחר). השלב הלימינלי בטקסים תפקידו "לאוורר" לחצים ומתחים ויש בו הזדמנות ליצור שינויים מבניים שלעיתים ישפיעו על הנורמות החברתיות גם לאחר הטקס.

בסוף השלב הלימינלי מגיע האיחוד מחדש והוא כולל חזרה אל "הזמן הרגיל", אל התפקידים הרגילים וקבלה של המחויבויות והזכויות החדשות בעקבות המעבר לסטטוס חדש. בתום הטקס, גם אם נשארים זכרונות ואנרגיות גבוהות, הנחיתה מגיעה והמציאות המבנית מכריחה את המשתתפים לחזור לשגרה.