"> שפה חזותית ברשתות החברתיות: בין הישראלי לגלובלי – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

שפה חזותית ברשתות החברתיות: בין הישראלי לגלובלי

פוסט ראשון של עומר קינן בבלוג שלו "האני הדיגטלי'" בוחן האם ניתן לאפיין שפה חזותית שנוצרת ברשתות החברתיות כ"ישראלית", והאם היא נותרת כזו גם כאשר נקשרות אליה משמעויות מעולמות תוכן גלובליים.

האם ניתן לאפיין שפה חזותית שנוצרת ברשתות החברתיות כ"ישראלית"? והאם היא נותרת כזו כאשר נקשרות אליה משמעויות מעולמות תוכן גלובליים? לאחרונה התבקשתי לדבר בכנס על ההיתכנות של שפה חזותית ברשתות חברתיות להיחשב "לישראלית". מצאתי כי הקושי להשיב על השאלה ולמקם את שפת המשתמשים בהקשר גאוגרפי, תרבותי או לאומי יכול ללמד רבות על הייחודיות של האינטראקציות ברשת.

שאלת ההקשר המקומי של השפה החזותית עולה מחדש בעידן הדיגיטלי משום שהוא מאופיין ביצירה והפצה של איורים, קטעי וידאו, ממים ואמצעי הדגשה כמו האשטג. כל האמצעים הללו נועדו, בין השאר, לתאר חוויות קולקטיביות של משתמשים מאוזרים גאוגרפיים ורקעים תרבותיים שונים ולקשור אותם יחד לסיפור משותף, לנרטיב אחד. השימוש באמצעים החזותיים ברשת קורא לקהלים שונים ללמוד על אודות ההקשר הנרטיבי ולבחור להתחבר אליו. כחלק מתהליך זה נוצרים, כפי שיודגם להלן, גבולות של השתייכות והפרדה.

חוקרים שונים ביקשו להבין את ההשפעה של המעבר מהמקומי לגלובלי בעת היצירה וההפצה של אמצעים חזותיים ברשת. מחקרה של יארימר בונילה (Bonilla, 2015) הוא דוגמה מעניינת לכך. החוקרת הראתה כיצד משתמשים התייחסו למיקום הגאוגרפי של העיירה פרגסון שבמיזורי ארה"ב, סמל תנועת Black Lives Matter, לאחר שבשנת 2014 שוטר ירה בצעיר האפרו-אמריקאי מייקל בראון, כמרחב המתקשר עם המחאה של צעירים אפרו-אמריקאים בעיירה - אך גם כסמל של מאבק שחור גלובלי. פוסטים שפורסמו בטוויטר ותויגו Ferguson# בצירוף תמונות, איורים וקטעי וידאו של מקרי התעמרות בשחורים ברחבי העולם, הפכו את הביטוי "פרגסון" למרחב סימבולי הקשור מבחינה רעיונית עם כל מקום שבו חיי שחורים נתונים בסכנה, הן בארה"ב והן ברחבי העולם.

Photo by Mike Von on Unsplash

במחקר שפרסמתי לאחרונה בכתב העת "עיונים בשפה וחברה", עסקתי גם בשאלת המשמעות המקומית של השפה החזותית ברשת. במחקרי בחנתי את התפקיד של נוסחי האשטג שהופצו בפייסבוק בצירוף איורים של שוטרים המתעמרים בצעירים ממוצא אתיופי. מצאתי כי הנרטיב שאותם נוסחי האשטג ואמצעים חזותיים נשענו עליו שאב גם ממקורות מקומיים (הקשר ישראלי-יהודי) וגם ממקורות גלובליים (מחאות של שחורים ברחבי העולם, ותנועת Black Lives Matter בארצות הברית).

ראיתי שבחלק מהפוסטים השפה החזותית יצרה אנלוגיה בין דמותו של יוסף סלמסה, צעיר ממוצא אתיופי שנמצא ללא רוח חיים בשנת 2014 זמן קצר לאחר שנעצר באלימות על ידי המשטרה, לבין דמותו של יוסף המקראי, בנם של יעקב ורחל. האנלוגיה נעשתה באמצעות פרפרזה על המשפט התנכי "ויזכרו את יוסף ולא ישכחו אותו", והצביעה על מקומם של יוצאי אתיופיה במורשת היהודית ובשורשיה. האנלוגיה נתמכה גם באיורים ותמונות, והציגה את סלמסה כמי שבדומה ליוסף המקראי - חשוב להכיר את סיפורו ולדאוג שמקרה דומה של אלימות משטרתית לא יישנה. הנרטיב שנישא על גבי השימוש באמצעים הדיגיטליים קרא לקולקטיב הישראלי להביע סולידריות עם העדה האתיופית, לתמוך ולהשתתף במאבקה.

חלק מהמשתמשים השוו בין המקרה של סלמסה לזה של יוסף המקראי, אבל גם הוסיפו אזכורים של מייקל בראון ומקרי אלימות משטרתית נוספים נגד צעירים אפרו-אמריקאים, בין היתר עם אמצעים חזותיים ואזכורים של תנועת Black Lives Matter. במקרים אלה, השימוש באמצעים החזותיים יצר גבול סימבולי בין הקולקטיב הישראלי לבין העדה האתיופית, שכן התייחסות למחאת הקהילה האפרו-אמריקאית זכתה לבולטות גם כאשר הפוסטים עסקו ביוסף המקראי. אך המחקר שלי מראה כיצד הפניה למחאת האפרו-אמריקאים, אשר נועדה לקרוא למעורבות פוליטית ומחאה בלתי מתפשרת על בסיס הניסיון וההישגים של המוחים מעבר לים, דווקא הרחיקה את הקולקטיב הישראלי ממנה - משום שהוא התקשה למצוא את נקודת הדמיון בין שתי הקהילות המוחות. מקרים אלה מעלים את התהייה אם כרזות הקוראות להשתתף בהפגנות שמציגות את יוסף המקראי לצד סמלי המאבק השחור בארצות הברית הן חלק משפה חזותית שניתן לכנותה "ישראלית"?

הזמנה להפגנה - שילוב בין יוסף המקראי לצד אזכורים של מחאת האפרו-אמריקאים. בדוגמה לעיל - אזכור להצדעת הכוח השחור באולימפיאדת מקסיקו מ-1968

השפה החזותית, ואולי השיח הדיגיטלי בכלל, משלבים בין אלמנטים סימבוליים הנטועים בהקשר מקומי. אולם בחלק גדול מהמקרים, ובשל מורכבות השיח רב-המשתתפים ברשתות החברתיות, גם כאשר השפה החזותית משלבת סימבוליקה מקומית - משתמשים שונים מעניקים לה פרשנות תרבותית אחרת. שיח המתנהל בין קהלים גדולים בסביבות דיגיטליות מערער אפוא את ההפרדה בין המקומי לגלובלי, ובמקביל מייצר גבולות סימבוליים של השתייכות והפרדה.   

מעניין להתבונן בשיח הדיגיטלי הישראלי ועל מרכיביו הגלובליים, ולבחון את השינויים שחלו בתחושת הזהות הלאומית המקומית של משתמשים צעירים מקהילות תרבותיות שונות.  

עוד על קינן:

ברכות לעומר קינן על אישור עבודת הדוקטרט "תנועות חברתיות ומדיה חברתיים"

אנתרופולוגיה דיגטלית של מחאות – על כוחו של "האשטג"