לצאת ממגדל השן: תפקיד חברי הסגל באקדמיה בהנגשת מדע
ברכות לנטע אלראי על אישור עבודת התיזה ״Reclaiming the Republic of Scholars״, אשר נכתבה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בהנחיית פרופ׳ גילי דרורי וד״ר לירון שני.
עבודתה של אלראי, שהייתה בעבר גם בצוות בחברת האדם, עוסקת בדרכים בהן חברי סגל מאתגרים את מודל הניהול העכשווי של האוניברסיטאות ומנסים למצב מחדש את תפקידם בתוך האקדמיה. בעזרת שילוב של מחקר איכותני וכמותני מראה אלראי כיצד רואים חברי הסגל ב׳תקשורת המדע׳ – כלומר תיווך הידע שנוצר באקדמיה לציבור – חלק מרכזי בתפקידם, למרות שהם לא מתוגמלים על כך במודל הנוכחי, ובכך מנסים לייצר מחדש את שליטה של חברי הסגל בהגדרת התפקיד שלהם ושל האוניברסיטה.
האם תפקידים של חברי הסגל גם להנגיש את הידע שנוצר באקדמיה לציבור ולתקשר את המחקר שלהם למקבלי ההחלטות ולקהל הרחב – או שהם רק צריכים לחקור, לפרסם בכתבי עת נחשבים וללמד?
מראשיתה, האקדמיה הייתה מבוססת על החברה בה היא נמצאת – בין אם דרך ציבור הסטודנטיות והסטודנטים המרכיב אותה, מושאי המחקר או פשוט מעצם העובדה שתקציבה מגיע מכספי ציבור. אך כיום, בחסות המודל הניאו-ליברלי שבהשפעתו מנוהלות האוניברסיטאות, סדר העדיפויות האקדמי השתנה. כלומר אימוץ מודל זה, המאופיין בהסתמכות על כוחות השוק וצמצום תחומים פחות ׳פרקטים׳, חיזוק הניהול המקצועי על חשבון האקדמי והישענות על מדדים כמותיים, גרם לכך שעם הזמן המטרה המרכזית הפכה להיות מחקר ופרסום מחקרים בכתבי עת, ושאר המטרות נזנחו.
אוניברסיטה-חברה – מה הקשר?
"במחקר התזה שלי בחנתי את יחסי אוניברסיטה-חברה בעת הנוכחית ואת תפקידם של חברי וחברות הסגל בהבניית תפקיד האוניברסיטה בעולם זה. בחנתי זאת דרך התמקדות במושג "תקשורת המדע" (science communication). "תקשורת המדע" היא הדרך בה המחקר יכול להיות מתורגם לכדי הבנה של ציבורים מגוונים בחברה (ראיונות בתקשורת, מאמרי דעה, פרסום ברשתות חברתיות, הרצאות ציבוריות ועוד). ההתמקדות בפרקטיקה הזו איפשרה לי לחשוף לעומק את הקשר בין האוניברסיטה לחברה ואת היחסים ביניהן, החל מהנגשת המחקר לחברה ועד היחסים ביניהן כגופים מובחנים.
בספרות המחקרית נהוג לייחס לאקדמיה שתי מטרות עיקריות – הראשונה היא הוראה והשנייה היא מחקר. אך לצד שתי מטרות אלה ישנה מטרה שלישית, שהיוותה מאז מתמיד חלק בלתי נפרד מהאקדמיה, והיא החיבור בין האקדמיה לחברה. מודלי הניהול של האקדמיה בעבר הנהיגו שוויון ביחס לכלל המטרות של האוניברסיטה כמו מחקר, הוראה, אזרחות אקדמאית או נראות ציבורית. כך היה למשל מודל שהונהג עד לשנות השישים של המאה העשרים, שכונה "Republic of scholars". המודל הזה נבנה על תפקידם של חברי וחברות הסגל כמי שמגדירות בעצמן את תפקידן ומכוננות את השפעתה של האוניברסיטה כמוסד. כך, ההגדרות לא נשארות רק בידי האוניברסיטה כמוסד, אלא נבנות על בסיס מי שמרכיב אותה, ומאפשרות להם לקחת חלק בעיצוב סדרי העדיפויות ומטרותיו של המוסד. לעומת זאת, המודל הניאו-ליברלי של ימינו מתמקד בעיקר בתחרותיות והישגים נמדדים של מחקר כמו פרסום בכתבי עת נחשבים וזכייה בקרנות תחרותיות.
אבל כיצד חברי הסגל עצמם רואים את התפקיד שלהם היום? וכיצד, אם בכלל הם מנסים לקדם את המטרה השלישית של האקדמיה – החיבור בין האקדמיה לחברה?
במחקר בחרתי להתמקד בחברי וחברות הסגל של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית, ולבדוק כיצד הם חווים את המודל הניאו-ליברלי. בחנתי את דעותיהם לגבי הקשר של האוניברסיטה עם החברה כנציגים שלה בפועל. במחקר שילבתי בין שיטות מחקר איכותנית וכמותנית. קיימתי סקר בקרב אחוז גבוה מבין חברי הסגל של הפקולטה לחברה, לצד מספר ראיונות עומק שאפשרו הבנה והרחבה של הסוגיות שעלו בסקר.
חברי וחברות הסגל הראו כי האוניברסיטה אינה קובעת מה בדיוק נכנס בהגדרת התפקיד שלהן. בעוד הן רודפות באופן פעיל אחר מטרות מגוונות (מחקר, הוראה, הנחייה, ותפקידים נוספים כאזרחיות אקדמיות), האוניברסיטה לא מספקת להן תשובה חד משמעית מה בדיוק נכנס תחת הגדרת תפקידן. כדברי אחד מחברי הסגל המרואיינים:
"זה נורא מעורפל ולא מוגדר… מה המשכורת שלי אמורה לכסות?"
לכן, בכל פעם מחדש, נאלצות חברות הסגל לבחור איך לפעול, בהתאם לרמזים ולתמריצים שניתנים להם בנתיבי מערכת הקידום. זאת יחד עם הרצון של חברות הסגל לשנות, ולתבוע מחדש (reclaim) את היכולת להחליט מה מהווה חלק מהגדרת התפקיד שלהן, ומתי ראוי שלא לקבל את התכתיבים המובאים מלמעלה.
מהמחקר עולה שחברות הסגל רואות בתפקידן הציבורי חלק בלתי נפרד מהתפקיד כחברות סגל, ולכן הן מבקשות להחזיר לעצמן את היכולת להחליט על התפקיד שלהן. כך, מגדירות חברות הסגל כי תקשורת המדע היא חלק בלתי נפרד מתפקיד האוניברסיטה, וכנגזרת מכך, גם חלק מהתפקיד שלהן. המחקר נשען על החברה, ומסתמך על כספים ציבוריים שתומכים במחקר. לכן, ישנה מחויבות "להחזיר" את המחקר לחברה. כפי שאמר אחד המרואיינים:
"יש לנו אחריות כלפי הציבור. אנחנו מייצרים פה ידע שרלוונטי לציבור ולסוגיות שהן בציבור. אז מכיוון שיש לנו את הידע, יש לנו אחריות להפוך אותו לשימושי. זה לא אומר שהחובה שלנו היא לבצע מדע שימושי, לא ממש לא. את המדע שאנחנו עושים יש לנו אחריות להנגיש."
המחקר חושף את רצונן של חברות הסגל להבנה מקיפה של תפקידיהן מעבר לביצוע מחקר, בדגש על הוראה, הדרכה ומעורבות משמעותית בחברה. חברות הסגל מבקשות לתקן את סדרי העדיפויות של האוניברסיטה, ודוגלות בחזרה למטרות הכפולות הבסיסיות של הוראה ומחקר. השאיפות שלהן חורגות מעבר לתביעה מחדש של היכולת של הגדרת תפקידיהן. בנוסף, עולה ממחקרי שמטרתן היא להשפיע על התפיסה העצמית של האוניברסיטה בדגש על התאמה הדוקה יותר לצרכים החברתיים.
הספרות המחקרית הקיימת בנושא תקשורת מדע התמקדה בעיקר במדעים מדויקים, מה שהוביל את משמעות המושג להתייחס בעיקר לחשיבות ההגנה על המדע. אף על פי כן, במחקר שלי הצגתי כיצד למושג תקשורת מדע אין משמעות אחת ויחידה, אלא משמעות משתנה בהתאם דיסציפלינה ופקולטה. המחקר שלי שהתמקד במדעי החברה ומראה כיצד המשמעות הזאת שונה ומשתנה במדעי החברה והדיסציפלינות הנגזרות ממנה.
לצאת ממגדל השן
הממצאים מראים שחברות הסגל ממדעי החברה שמות דגש גדול יותר על מודעות ציבורית והפצת הידע. תקשורת המדע כפי שהיא מיושמת במדעי החברה מתגלה כהיבט מרכזי בסדר העדיפויות של חברות הסגל והבניית התפקיד שלהן ושל האוניברסיטה ביחסי אוניברסיטה-חברה. תקשורת המדע עוזרת לשבור את התפיסה המתמדת של האוניברסיטה כ"מגדל שן", המנותק מצרכי החברה. היא מציעה תרחיש/הזדמנות ומאפשרת מקום לתפקיד אחר של האוניברסיטה בתוך החברה, ולא מתקיימת במנותק ממנה.
לבסוף, מתכנס המחקר לביקורת שעולה על המודל הנוכחי שמעצב את האוניברסיטה:
"אנחנו אוהבים לראות את עצמנו כאנשים עמוסים, לתפוס את עצמנו ככאלה, ואני חושב שאנחנו אנשים עמוסים באמת. כל דבר שלא מתגמלים עליו בגדול, מענישים אותך עליו. אין פה אפס, אין פה ניטרליות, אז האוניברסיטה מאוד משפיעה. זה קצת המדיניות הקיימת באוניברסיטה, היא אחד בפה אחד בלב."
חברות הסגל טוענות שאין להן הגדרת תפקיד מוגדרת, ולכן גם סדר העדיפויות מעוצב בהתאם לתגמול שהן מקבלות כעובדות, בין אם בהרכב השכר או בהליכי הקידום. הן סבורות שבמודל הנוכחי האוניברסיטה, מצמצמת את התפקיד של חברת הסגל לכדי חוקרות בלבד. במקביל, הן מגששות לקראת שינוי מיוחל במודל הקיים, עד לכדי חזרה למודל שהתקיים באוניברסיטה עד לשנות השישים של המאה הקודמת – "Republic of Scholars" אותו הזכרתי בהתחלה.
לסיכום, המחקר מבהיר כיצד חשיבות ההכרה במשמעות המגוונת של יעדי האוניברסיטאות השונים, מניעה את חברות הסגל המסוגלים לעצב מחדש את המודל המוסדי בהתאם לערכים המקצועיים ולאחריות החברתית שלהם. במילים אחרות, המחקר מסביר כיצד שאיפתם של חברי הסגל האקדמי (בייחוד במדעי החברה) "להחזיר" את הידע שצברו לחברה בה הם חיים מובילה אותם לבקר ואף לשנות את הגדרת התפקיד עצמו. במבט רחב יותר, המחקר מראה גם את חשיבות פלטפורמות כמו בחברת האדם על מנת לעזור לחברי הסגל להגיע אל הציבור ולקיים את תפקידה השלישי של האקדמיה.
עוד בנושא: