"> אכילה כפעולה חקלאית: אודָה לוונדל ברי – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

אכילה כפעולה חקלאית: אודָה לוונדל ברי

נמרוד לוז בפינה אחרונה (לבנתיים) בתכונית ״שלושה שיודעים״, שלאחריה הוא יוצא למסע מחקר בגרמניה. לוז, שפרסם בפינה ובמדור ״תרבות האוכל״ בבחברת האדם, יותר מ-50 פוסטים, מקדיש את פינתו האחרונה לאחד האנשים שהשפיעו מאוד על חשיבתו וכתיבתו על אוכל - הסופר, חוקר התרבות ופעיל הסביבה וונדל ברי. לוז, פרופ׳ במכללה האקדמית כנרת, כותב על ברי ועל מה המשמעות של להסתכל על אכילה כפעולה חקלאית

אכילה הוא בראש ובראשונה פעולה חקלאית. האכילה מסיימת את מעגל החיים של המזון שמתחיל בזריעה, שתילה ובמקרה בעלי חיים, לידה. יחד עם זאת, מרביתנו כבר שכחו אמת בסיסית הזו או אולי סוברים שהיא לא קשורה לנו ולכן גם לא עושים דבר לתיקון האמנזיה הקולקטיבית הזו. התהליך המשמעותי ביותר שהתרחש ביננו לבין המזון שאנו אוכלים בעידן המודרני הוא שהפכנו ללקוחות ומהסוג הגרוע ביותר: פסיביים ובורים. כמה מאיתנו עוסקים בשאלות נכבדות כגון, האם האוכל שלי נקי מכימיקלים? האם הוא נסע הרבה כדי להגיע אלי? האם כעת זו העונה של העגבניה, המלפפון, האבטיח? האם הכבשה, התרנגולת או הפרה שנשחטו בעבור מנת השווארמה שלי סבלו רבות טרם לכך? איזה אוכל הם אכלו ומהי כמות ההורמונים והאנטיביוטיקה שהואכלו ועוברת כעת אלי? אנחנו רוכשים את האוכל שאנו רוצים או לפחות זה שהפרסומות מספרות לנו שאנו רוצים לרכוש כאשר ראשנו מורכן לנוכח עוצמת התעשיה של המזון מבלי שנהייה מוטרדים משאלות קריטיות לקיומנו. מה היתה העלות של שינוע האוכל שאני אוכל ועד כמה תרמה היא להתחממות כדור הארץ? האם האוכל הוכן לפני שרכשתי אותו ועל ידי מי? האם החקלאי הקולומביאני שדאג לי הבוקר לקפה שאני מכור לו חי חיים הגונים ומתפרנס בכבוד מעמלו? מה הערך התזונתי של האוכל שאני צורך?

פרופסור נמרוד לוז

צרכני האוכל המודרניים יודעים מן הסתם שאוכל גדל בשדות, מיוצר בחוות אבל האם הם יודעים מה פירוש הדבר? מהם חיים חקלאיים? מה המשמעות של ציפייה לגשם או הרס של עונה חקלאית אחרי גל קור בלתי צפוי ומכות ברד אימתניות על הפרי? כיצד מתרחש הקשר הסימביוטי בין אדם לאדמה? עד כמה משפיעות תנודות בכלכלה העולמית ובשער הדולר על המשפחה שמבססת את קיומה על גידול פלפלים במושב עין יהב?

מכיוון שמרבית האנושות צורכת מזון מתועש, הקשרים האלה שהם כה חיוניים לקיומנו לא רק שהתערערו אלא שאינם נראים בחיי היום יום. יצרני המזון המתועש עשו עבודה מדהימה ומוצלחת מבחינתם בלשכנע אותנו הצרכנים להיות פסיביים ולא לאתגרם בשאלות על המוצרים שהם מכינים לנו. אך בכך לא מסתכמת הפגיעה, הפסיביות מתרגמת גם לשכחה ולכניעה למצב הקיים. כדי שחומוס ישב בקופסת פלסטיק על מדף ברשת מזון כלשהו ויהיה בעל תאריך תפוגה של שלושה שבועות מיום קנייתו, צריך להפעיל עליו פעולות רבות שבסופו של יום מגמדות את ערכו התזונתי ומעטירות אותו בחומרים שלא בטוח שאנחנו זקוקים להם בתוך גופנו.

Governments 'failing to protect child rights by not restricting junk food  marketing', says UN

מעבר לכך, מדובר בפוטנציאל הרעלה לא מבוטל במקרה של התפתחות נגיפית כלשהי ובכל זאת גם בקרב חברות מסורתיות בארץ מקובל היום לקנות חומוס שכזה וכך נשכחת לה אומנות ההכנה, הציפיה, החוכמה והידע שנצברו בתוך המשפחה במשך מאות בשנים לטובת התעשייתי, המהיר, הרחוק עוד יותר מהטבע. דומה שצרכן האוכל האידיאלי בעבור התעשייה הוא זה שיושב או שוכב על הספה בביתו פיו פעור ופתוח וצינור הזנה ישיר מוכנס לפיו היישר מבית החרושת. כי רק כך ניתן להסביר כיצד חטיף מלאכותי לחלוטין שכולו תפארת כימיקלית עתירת מלחים, שומנים וסוכרים נמכר תחת הכיתוב ב׳טעם טבעי׳, ובדומה לכך יוגורט שמת מוות קליני טרם שהוכנס למיכל הפלסטיק שלו אשר נמכר לנו כפרוביוטי ומסייע לעיכול. אנחנו, צועקות הפרסומות או המוצרים ברשתות המזון, נעשה עבורכם טוב יותר את האוכל שנהגתם לאכול. הסיבה היחידה שהם אינם מציעים ללעוס אותו עבורנו היא שעדין לא מצאו דרך שתגמל אותם כלכלית לעשות זאת. וכך נשכחה התובנה שאכילה היא צעד שיש בו אחריות והולך ומטשטש הקשר בין מקורות האוכל לצרכנים בתיווכה של התעשייה.  כאשר אוכל אינו מקושר יותר לפעולה החקלאית שמייצרת אותו אנחנו במצב מסוכן משום שמדובר בו בשכחה תרבותית ובאובדן דרך.

כדי להבין את האוכל שאנו אוכלים עלינו להיות חופשיים ומודעים. אך כיצד נוכל להיות חופשיים אם המזון שלנו אינו בשליטתנו? אחת הדרכים לחיות באופן חופשי הוא לצרוך מזון באופן אחראי כלומר להפוך לפוליטים יותר ומודעים יותר לקשרי הגומלין האלה ביננו לבין מזוננו. אך בנוסף לאלה יש לחשוב גם על הסוגיות המוסריות הקשורות בפוליטיקה של המזון. המטבחים שלנו ובוודאי המקומות המסחריים למזון הפכו דומים יותר לתחנות האכלה מאשר למקום בו צרכינו הגופנים והנפשיים מסופקים. המהירות והתיעוש הופכים את חיינו לפחות מעניינים ודומה שאנחנו מסתפקים בכך. אנחנו ממהרים בכל הקשור לאוכל שלנו וכל זאת תוך שאנו בורים או חמור מכך מתעלמים מההשלכות שיש לכך על גופנו, על החברה בה אנחנו חיים, על העולם. התוצרים של הטבע ושל החקלאות הפכו להיות, לפחות למראית עין תוצרי התעשיה. האוכלים כמוהם כנאכלים מצויים בגלות או בהכחשה של המציאות הביולוגית של חיינו. כתוצאה מכך אנו מצויים בבדידות שלא היתה כמוה בתולדות המין האנושי שבה האדם האוכל חושב על אכילה כעסקה מסחרית בינו לבין הספק ולו כמערכת קשרי גומלין מורכבת בינו לבין מזונו. ומה ההבדל לפיכך, שואל אותנו וונדל ברי, אחד האנשים המשפיעים ביותר על האופן שבו אנו חושבים על אוכל בעשרות השנים האחרונות, בין אוכל מתועש למין מתועש? שניהם נרכשים בכסף ושניהם משפילים את שני הצדדים המשתתפים בעסקה, חלקיים ובלתי מספקים.

This Day: Sabbath Poems Collected and New 1979-2013 — WHISTLESTOP BOOKSHOP

ונדל ברי הוא אינטלקטואל אמריקאי, משורר, פובליציסט ופעיל סביבתי. הוא נולד בשנת 1934 למשפחה חקלאית שהייתה בין המתיישבים האירופיים הראשוניים להגיע לקנטקי. לאחר שלמד כתיבה יצירתית באוניברסיטה של קנטקי חזר למקורותיו וב1966 רכש חווה הסמוכה לאזור בו נולד. בנוסף לעבודתו כחקלאי הוא כותב פורה במיוחד הן של ספרות אקדמית ומחקרית והן כמשורר שפרסם גם עשרות ספרי שירה. המסר המרכזי שלו אותו הוא מיישם גם בחייו הוא שאכילה שיש לעשות במודעות ובאחריות. כתיבתו עוסקת בצורת החיים כפי שהוא סובר שצריכה להיות והערכים הנלווים לה. עבורו החיים הטובים כוללים חקלאות מקיימת, טכנולוגיה מותאמת לכך, קהילות כפריות בריאות, חיבור למקום, ההנאה מאוכל טוב, גידול אחראי של בעלי חיים, כלכלה מקומית, חסכנות. האיומים לאורח חיים זה באים לשיטתו מחקלאות מתועשת, והתיעוש של החיים המודרניים, בורות, גאווה, תאוות בצע אלימות כלפי אחרים וכלפי העולם. כך למשל, סחף הקרקע שהוא אחת מהבעיות המרכזיות של החקלאות העולמית מתרחש בשל קיומם של עדרי ענק של חיות למאכל כדי לספק את הצריכה ההולכת וגוברת לבשר. ברי מתייחד בכך שהוא מציע פרקטיקות חילופיות לסגנון החיים הנוכחי אותו הוא מבקר מאוד בעיקר על רקע היותו בלתי מקיים ובעל השלכות הרות אסון על המין האנושי. כחלק מהמחויבות שלו לחיים מוסריים יותר הוא גם פעיל חברתי שהתבטא בעבר כנגד מלחמת וייטנאם, עבירות מוסר בכנסיה ויחס בלתי הולם למהגרים ועובדים בלתי חוקיים.

עבורי קריאה בהגותו של ברי היתה ועודנה חוויה מטלטלת ומעשירה ובעיקר זו שמנחה את מחשבתי, מחקריי וכתיבתי על מזון. ברי אינו רק מתבונן ביקורתי ומטיף בשער אלא נוטל חלק פעיל בהתוויית פתרונות למצב המורכב והבעייתי שלנו ביחס למזון בעידן המודרני. והפתרון אומר לנו ברי הוא להתחיל להבין ולהיות מודעים לכל הקשור לייצורו של האוכל השלנו. הקשרים ביננו לבין האוכל, לבין האדמה, לבין היצרנים ובוודאי ביננו לבין הצמחים ובעלי החיים מהם אנו ניזונים אינם בריאים. אנו האוכלים צריכים להבין שהאכילה היא פעולה ארצית גשמית המתרחשת בעולם ומשפיעה על העולם. מה שאנו אוכלים ומה שלא נאכל יקבעו כיצד העולם הזה יראה. בהכרה שאוכל היא בראש ובראשונה פעולה חקלאית ברי מאפשר לנו להתוודע מחדש לתווך החשוב ביותר של חיינו. להבין שאוכל היא פעולה חקלאית אינו רק מכתם ספרותי נחמד אלא קריאת השכמה להתוודע למרכיבים הפוליטיים של האוכל ולכך שמרבית הפוליטיקה שנעשה בחיינו תעשה בקצה המזלג שלנו. לאכול באופן אחראי משמעותו להבין את המורכבות הזו ולנהוג לפיה. ברי ממליץ על מספר עקרונות בסיסיים שיסייעו לנו לשנות את המצב.

ראשית כמובן לצאת ממצב הטשטוש ואי הידיעה ולנסות ללמוד כל שניתן על ההיסטוריה של האוכל שלנו, על דרכי ייצורו, הפקתו, מרכיביו. ככל שנהייה מעורבים בהכנתו של האוכל שלנו ובמקרים שניתן בידינו להכיר את החקלאים והיצרניים שמספקים לנו אותו כך נהייה עשירים יותר ומודעים יותר. ככל שנצליח לקיים את המעגל הקצר ביותר בין החווה לשולחננו כך נסייע להקטין את הפגיעה בסביבה, ועימה לא אחת גם בכל העוסקים בייצורו של המזון שלנו. צריכה מושכלת ומוסרית של מזון תמנע בזבוז, תוביל להבנה טובה יותר במתי ואיך לקנות מה ואולי חשוב מכך תגביר את ההנאה שלנו מהאוכל. להכיר בכך שאכילה היא פעולה חקלאית פירושו בסופו של יום הגברת ההנאה מהאוכל. להיות מודע לכך שאוכל הוא מקור של הנאה פירושו גם לטפל בסוגיות האסתטיות והפוליטיות המעורבות באוכל. לאכול בהנאה משמעו שלא נהיה בורים ביחס למקורות האוכל משום שכך כל יצור שנתן לנו את האנרגיה להמשיך לחיות ואת התענוג שבאכילה יזכה גם לתודה ולפחות להכרה בתפקידו. על עוד ניתן למצב הטשטוש להמשך, וכל עוד ניתן לכוחות נעלמים לעצב את העולה על שולחננו ונשאר פסיביים נמשיך להתעלם מכך שאכילה היא פעולה חקלאית ויתרה מכך היא הביטוי המזוקק ביותר לחיינו על פני כדור הארץ.

שודר בתוכנית שלושה שיודעים ב27.1.21 החל משעה ושלושים וחמש דקות (1:35)