תרבות האוכל

נמרוד לוז מצרף את מרי דאגלס למסע בעקבות המיניות, הטאבו, מיון חברתי והיסטוריה של אחד הפירות האהובים ביותר .

שודר בתוכנית שלושה שיודעים ב 28.10.2020 החל משעה וארבעים ואחת דקות (1:41)

באוגוסט 2020 שחררה חברת אאודי פרסומת לרכב חדש תחת הכותרת: "תן ללב שלך לדפוק מהר יותר – בכל מובן". הסיסמה הקליטה הזו לוותה בתמונה של הדגם החדש בצבע אדום בוהק כאשר על מכסה המנוע נשענה ילדה כבת ארבע-חמש לבושה בבגדים אופנתיים למדי מרכיבה במשקפי שמש אופנתיים ונוגסת בבננה. התגובות לא אחרו לבוא. צבא זועם של טוקבקיסטים התרעם על הרמיזות הסקסיסטיות המולבשות על ילדה קטנה. כמנהג הזמן הנוכחי בו בעלי מעמד וסמכות עושים כרצונם ולאחר שהתגלו בקלונם לוקחים אחריות וממשיכים באין מפריע בחייהם גם אאודי הזדרזה להתנצל וכמובן הבהירה שלא היתה לה שום כוונה לפגוע ברגשות הציבור. הפרסומת הוסרה במהירות והחברה הבטיחה לקיים חקירה על נסיבות יצירתה.

זו בוודאי לא הפעם הראשונה שצורתה של הבננה הופכת אותה מפרי תמים ורב זכויות קולינריות למטפורה מינית וסקסיסטית בשל צורתה הפאלית. אחת ממסעות הפרסום המוצלחים והזכורים ביותר שנעשו בישראל הייתה קמפיין השיווק של בננה כפצצת אנרגיה צהובה. באחת הפרסומות מוצגת בחורה נאה המתקרבת לשולחן עליו מצויה בננה בקערה. המציגה נוטלת את הבננה בידה אך במקום לאכול אותה היא מתבוננת במצלמה ומחייכת חיוך פתייני למדי. ואז כאשר הדמיון ממריא שחקים וכולנו מצפים לאירוע היא מתרחקת מהמצלמה כדי לאכול את הבננה מבלי שאנו הצופים נראה אותה.

פרסומת אוסטרלית עשתה שימוש דומה במרכיבים הפתייניים והפאליים של הבננה אך כאן היה פיתול מעניין בעלילה. בפרסומת שאורכה כ45 שניות רואים גם נשים וגם גברים נבוכים בעליל כאשר הם לפתע מבינים שמישהו צופה בהם בעודם אוחזים בננה מקולפת במרחב הציבורי בדרך לאוכלה. לאחר מספר דוגמאות מביכות שכאלה ששיאן בשני שחקני טניס גבריים האוכלים בננה מופיע הכיתוב: הדרך הנכונה לאכול בננה היא… לשתות אותה, ומתברר שמדובר בפרסומת למשקה פירות.

צורתה של הבננה ובוודאי כאשר היא מקולפת מקליפתה ומכוונת לפה ובמיוחד של אישה היא חומר פלסטי מאוד המאפשר פרשנויות מסוג זה. הדימוי שנוצר במוחם של רבים הוא גם זה שהוביל לקטלוגה בתרבויות שונה כפרי אסור או לפחות ככזה המרמז על מיניות מסוכנת.

אך כיצד מתרחש המהלך הזה? כיצד הופך פריט מזון למצע להבניות חברתיות, לחומר למיון חברתי ואפילו לטאבו? שאלות אלה מאתגרות במיוחד אם נזכור כי מדובר באחד הפירות הפופולריים ביותר בעולם ושופע מרכיבים חיוניים לגוף. זהו הפרי הראשון שניתן לילדים בתהליך גמילתם מחלב האם ולא בכדי, הוא קל לעיכול מרובה בויטמינים ומכיל אנרגיה זמינה המתפרקת מהר בגוף. מאכילת בננה אחת ביום ניתן לקבל את מרבית הצריכה היומית המומלצת באשלגן, סיבים תזונתיים, ויטמין B6, ויטמין C, ומגנזיום. יתרונות אלה הפכו אותה למרכיב מזון מרכזי בתרבות האכילה בקרב חברות רבות והיא כנראה גם הפרי הנאכל ביותר בעולם. איך ניתן להסביר פערים אלה בין השפע שהיא מעתירה עלינו למבוכה שחלקנו חשים באכילתה וכפי שנראה בנסיבות מסויימות אסורה באכילה?

אחד הספרים המשפיעים ביותר על החשיבה החברתית במאה העשרים היה ספרה של מרי דאגלס, טוהר וסכנה. דאגלס ביקשה להסביר במסגרתו כיצד נבנות קטגוריות חברתיות וכיצד חומרים מסוימים הופכים לקדושים בעוד שאחרים מקוטלגים כמזוהמים והופכים לטאבו כלומר לאיסור חברתי שיש עליו סנקציות חמורות. דאגלס עוסקת באחת התופעות האופייניות לכל החברות האנושיות והיא החלוקה הדיכוטומית בין טהור לטמא. הטענה המרכזית שלה היא שמה שחברה מגדירה כטמא, כמלוכלך או מזוהם הוא מה שמובן כזה שאינו מצוי במקומו או כזה שחורג מהאופן שבו אנו רגילים לחוותו. למוח האנושי קל יותר לעבוד בקטגוריות ברורות ומצבי ביניים נוטים לטענתה לערער את המבנה החברתי המקובל.

 בהקשר זה נקל לראות כיצד למרות קיומו של מנעד אנושי רב בכל הקשור למיניות עדין החלוקה הנוחה למיון החברתי היא גבר-אישה. וכך מה שחורג מכך זוכה פעמים רבות לקטלוג כטאבו כלומר כאיסור חברתי וסנקציות בצידו. צורתה של הבננה והמטפורות שנוצרות בעטיה כאשר היא נאכלת בציבור מהוות חריגה מהנורמה המקובלת. וכך פעולה תמימה למדי מייצרת תחושות אי נוחות או במקרים קיצוניים מאלה איסור על אכילתה לחלקים מסוימים בחברה.

שמה הלטיני של הבננה הוא מוזה ספיאנטום (Musa Sapientum) כלומר הפרי של האנשים החכמים. האגדה מספרת שאלכסנדר מוקדון כאשר הגיע בכיבושיו להודו פגש שם מורים רוחניים שנהגו לשבת מתחת לעצי הבננה ולאכול רק מפריה. בעבור תושבי הוואי הבננה היא התגלמותו של האל קנלואה שהגיע להוואי מטהיטי ונהג לטעת בננות בכל מקום. אכן הרבה סוגי בננות גדלו באיים אלה אך בניגוד לחברות אחרות באזורים הטרופים הבננה מעולם לא הפכה אצלם למרכיב מרכזי בתרבותה הקולינרית משום שהייתה קדושה מידי. בננה נתפסה כמעדן ותוספת מומלצת בעיקר תקופות של מחסור אך תפקידה החברתי המרכזי היה לסמל את הגברים במגוון של טקסים דתיים. גזעי הבננות שימשו בטקסים אלה כתחליף לקורבן אדם. בשל מעמדה המקודש וזיהויה עם גבריות היא היתה לטאבו ובמקרה זה אסורה בנגיעה ובמאכל עבור נשים. העונש על הפרת איסור חברתי-דתי זה היה עונש מוות.

מצב דברים זה התקיים עד אוקטובר 1819  אז החלה בשל נסיבות פוליטיות ייחודיות ה'אי נואה', דהיינו האכילה החופשית במסגרתה הותר לנשים לאכול מאכלים אסורים כחזיר ובננה ביחד עם הגברים. אך האמנם כה שונה החברה ההוואית מהחברה האנגלית של שלהי התקופה הויקטוריאנית? באנגליה של המאה ה-19 הבננה הפכה לפרי פופולרי מאוד ובוודאי מאז ההשתלטות על קולוניות טרופיות. אך נשים מהמעמד הגבוה נאלצו להתמודד עם  המורכבות החברתית של אכילת הבננה בציבור ונהגו לאכלן עם כפפות ובמרבית המקרים המשרתים היו פורסים אותן לפרוסות טרם הגשתן.

הבננה הוצגה באופן פומבי לראשונה בארצות הברית בתערוכה בפילדלפיה ב1876 ועד אז היתה נחלתם של מעטים ועשירים. וכמו עם סמלי סטטוס אחרים ברגע שהציבור הרחב נחשף אליהם ויתרה מזו נגיש להם מעמדה החברתי השתנה. מפרי שנמכר במחירים גבוהים במרכזים עירוניים עשירים היא הופכת להיות נגישה יותר וזולה יותר בערי השדה רוויות המהגרים. הבננות הפכו להיות פרי פופולרי מאוד שנמכר ברחובות, ברכבות, במקומות בילוי ובאירועים ציבוריים. אך עם העלייה בפופולריות שלה קיבלה הבננה סטטוס חדש והחלה להיות מקובלת כפרי של אנשים עניים. יתרה מזו היא גם החלה להיות מזוהה עם עצלות וחוסר תפקוד חברתי. עם השינוי ביחסי הציבור הפכה הבננה למזון נודע לשמצה, נעדר ערכיות שעצם אכילתו מזוהה במידת מה עם חוסר מוסריות. ולכן למשל כאשר הוגשו בננות באירועים ציבוריים הן היו חתוכות על פי רוב וזאת למנוע את הרמיזות הפאליות המיוחסות להן. ולכן למשל למרות הפופולריות הגדולה של הפרי בחברה האמריקאית בכללה הבננה נעדרת על פי רוב מספרי בישול של שלהי המאה ה-19 ובמיוחד נכונים הדברים לניו אינגלנד שהוא האזור היוקרתי יותר עד היום בארצות הברית. זיהויה עם אנשים ממוצא מפוקפק כפועלים או מהגרים והקישור המטפורי לאברי המין הגבריים ובנוסף לאלה הפיכתה למסמלת התנהגות חברתית לא יצרנית תרמו לאלה. הבננה סומלה כמי שמזוהה עם אנשים משולי החברה ובמקביל אפשרה הסמלה אסורה של אינטימיות מינית. ולכן, בהמשך לניתוחה של דאגלס ביחס למזונות אחרים והמשמעויות שהם מקבלים כאסורים או מותרים כך גם הבננה קוטלגה ובמיוחד בעבור נשים כבלתי טהורה.

הדילמות האלה באשר לדרכי אכילת הבננה בציבור ובוודאי הקישור בינה למיניות אסורה ופורצת גבולות חברתיים לא פסו מהעולם גם במאה העשרים ואחת. הרשתות החברתיות והמדיה בכלל מכילים עדין לא מעט דיונים וחלקם ערים למדי בסוגית אכילת הבננה ובעיקר על ידי נשים במרחב הציבורי. באמזון עדין מפיצים פנקס רשימות תחת השם הבננה הסקסית כשעל עטיפתו פה נשי הנוגס בבננה. וכך מסכמת את העניין אנליסטית בשם נטלי שעובדת במחלקת לוחמי האש בעירית ניו יורק ב20.12.2018: אני עצמי לא הייתי מודעת לבעיה הזו עד שלפני  מספר שנים ישבתי בפארק נטוש למדי בניו יורק ונהנתי מיום נהדר ומלאכול את מהבננה שלי. ואז הרמתי ראשי וראיתי בחור צעיר שישב כחמישים מטר ממני מחייך ומרים לעברי אגודל כאות הוקרה והתלהבות. התבאסתי, התביישתי ובעיקר התרגזתי והפסקתי לאכול. אני נוסעת כעת ברכבת התחתית ואני רעבה ולמרות שיש לי בננה בתיק אין מצב שאני מוציאה אותה ואוכלת בציבור. בוודאי לא אם אני רוצה לאכול תוך שאני צריכה להפנות את עיני ממבטי התאווה של גברים המסתכלים עלי ומגחכים לעומתי. די הורג את התיאבון הלא כן??