סמלי מפתח

כיצד האנתרופולוגיה מתייחסת ונותנת חשיבות לפרטים הקטנים?

זה מתחיל כך: שני נערים מזיזים במהירות את עפעף עינם הימנית. אצל הראשון, מדובר בתנועה לא רצונית, אם תרצו – מצמוץ. אצל השני לעומת זאת, מדובר בסימול בעל משמעות שמכוון אל חברו. אם תרצו – קריצה. 

שתי תנועות העפעפיים זהות למדי לעדשת מצלמה, אולם אנחנו כבני אדם יכולים ויכולות להבחין בהבדלים ביניהן. הנער הראשון מבצע תנועה לא רצונית ואילו השני בוחר להזיז את העפעף כדרך לתקשר אל חברו מסר ספציפי דרך מחווה מקובלת חברתית.

זה לא נגמר! לתמונה נכנס חבר שלישי. כוונתו בהזזת העפעף הימני אחרת לגמרי; הוא מנסה לחקות את הנער הקורץ ומבצע את התנועה בלעג משעשע. עינו לא ממצמצת ולא קורצת אלא משחקת (acting / paroding).

מעשיית הזזת העפעפיים היפה הזאת נכתבה לראשונה בידי הפילוסוף הבריטי גילברט רייל. לאחר מכן האנתרופולוג קליפורד גירץ שאל אותה בחיבורו על "תיאור גדוש", אשר לימים הפך לאחת מאבני היסוד של הכתיבה האתנוגרפית. 

גירץ מסביר שאנתרופולוגים לא צריכים להסתפק בתיאור שטחי "מעין המצלמה" משום שבצורה כזאת הכותבת תפספס שכבות שונות של משמעות, סמלים ודרכי תקשורת שונות. לצורך העניין, ניתן לתאר את כל המעשיה לעיל בתור – "שלושה נערים הניעו את עפעף עין ימין", אולם התיאור הזה יחטא לרבדים רבים.

במקום זה גירץ מציע "תיאור גדוש", אשר יכיל: 

1. מימד תיאורי וחסר פרשנות. 

2. תיאור המשמעות הסמויה והעמוקה יותר.

3. הכרה של החוקרת בכך שהיכולת שלה להבין את הסיטואציה כצופה מהצד היא מוגבלת, סובייקטיבית ומושפעת מהרקע האישי שלה. 

כך למשל הוא מדגים במאמרו המפורסם על קרב התרנגולים בבאלי. הוא מסתכל על המשחק לא רק כפעילות ספורטיבית אלא כממחיש יחסים חברתיים וביטויים של גבריות כפי שהיא נתפסת בעיני הבאלינזים. אותם כפריים שלפי גירץ נרתעים מבעלי חיים אחרים מגלים הזדהות עמוקה עם תרנגוליהם והם מהווים עבורם מאין מראה לעצמי שהם רוצים או היו יכולים להיות. אם גירץ היה מתאר את המשחק רק "מעין המצלמה", הוא היה חוטא לרבדיו אלו.

תיאור גדוש הוא מה שאנו האנתרופולוגיות מנסות לכתוב. אנחנו מתבוננות על שדה המחקר כאילו "מעבר לכתף" של האנשים אשר באמת שייכים אליו. מנקודת מבט זו ישנם דברים שאולי יהיו מובנים מאליו עבורם ומעניינים עבורנו, אך לנצח ישארו גם דברים סמויים מעינינו החיצונית.