אנתרופולוגיה לשבת

מה הקשר בין המתח בין הכפר, העיר ותנועות הנוער? כיצד המאבק על צבע השרוך בחולצה הכחולה מלמד אותנו על גיבוש הזהות המחודשת של המרחב הכפרי? ואיך השיח על אדמה וחקלאות קשור להון סימבולי ופיזי? במאמר חדש שהתפרסם ב-Journal of Rural studies בוחנים נעמה זוהר, לירון שני (שניהם מהאוניברסיטה העברית) ואבי שניידר (המכללה למינהל), את השינויים במרחב הכפרי כפי שהם משתקפים במשבר שהתרחש בשנים 2018-2019 והוביל לפיצול ולארגון מחדש של תנועות הנוער במרחב הכפרי. הם מראים כיצד הנסיון להמיר הון סימבולי להון פיזי מסביר חלק מההתרחשויות במרחב:
(צילום תמונה ראשית: מתן רצבי)

ב-2018, ההחלטה של תנועת המושבים להתנתק מהנוער העובד והלומד ולהפעיל את תנועת הנוער בני המושבים (התנועה הגדולה במרחב הכפרי) כתנועת נוער עצמאית, הולידה משבר שטלטל ישובים רבים ועורר רגשות ומאבקים רבים. מאחר ושלושתנו (נעמה, אבי ולירון) בוגרים של בני המושבים, המשבר שטלטל את תנועת הנוער של ילדותינו (ואצל חלקנו גם של ילדינו), עורר בנו עניין רב כפעילים במרחב ובעיקר כמי שמתעניינים במגמות עכשוויות בהתיישבות ובמרחב הכפרי בישראל.

ההיפרדות של תנועת בני המושבים מהנוער העובד והלומד, אשר בתוכה היא פעלה כחטיבה במשך עשרות שנים, לא עברה על מי מנוחות, וגררה מאבק ארגוני, פוליטי ותקשורתי. חצי שנה מאוחר יותר בחרה תנועת המושבים לבטל את המהלך ולחזור לפעול בשיתוף הנוער העובד והלומד, אך רבות מהמועצות האזוריות, יחד עם חלק גדול מהנוער בתנועת הנוער, תוך דיון סוער בישובים וברשתות החברתיות, פנו להקים תנועת נוער חדשה, שזכתה לשם "התנועה החדשה" תחת חסות ארגון השומר החדש. כבוגרי תנועה, עקבנו מקרוב אחרי המשבר והשלכותיו. שלושתנו הבנו כבר בזמן אמת שמדובר באירוע שאי אפשר להתעלם ממנו, וניסינו להבין מה אפשר ללמוד ממנו על עצמנו – כחברה, כמרחב, כאנשים?

במאמר חדש שהתפרסם ב-Journal of Rural Studies, אנחנו משתמשים במקרה הבוחן של משבר תנועות הנוער כדי להתבונן על תהליכי עומק שעוברים על המרחב הכפרי בישראל. אנחנו מציגים את המאבק על הדימוי הפנימי והחיצוני של המרחב הכפרי שבא לידי ביטוי במשבר תנועות הנוער, וטוענים שהבחירה בקרקע ובחקלאות כערכי היסוד של המרחב הכפרי, כפי שבאו לידי ביטוי במשבר תנועת הנוער, היא חלק ממאמץ לחזק את תדמיתו של המרחב הכפרי, לחזק את ההון הסימבולי שלו ובכך לסייע במאבק על ההון הפיזי של אותו מרחב שנמצא תחת איום הולך וגובר.

המרחב הכפרי בעולם, בדגש על המדינות המפותחות, עובר זה מספר עשורים תהליך שינוי מתמשך ועקבי, אשר שחק רבים ממאפייני הזהות שלו – ירידת חלקה של החקלאות כמקור פרנסה עיקרי, שינויים בהרכב האוכלוסייה ולחץ הולך וגובר לשינוי יעוד של קרקעות חקלאיות לטובת תעשיה, פיתוח עירוני ופרויקטים של אנרגיה ירוקה. הספרות העולמית בתחום זיהתה שינוי בפוליטיקה של המרחב הכפרי – מהתמקדות באינטרסים חקלאיים לפוליטיקה רחבה יותר של המרחב הכפרי המתמקדת בסוגיות של זהות ואורח חיים. 

למרות השוני בהיסטוריה ופוליטיקה של המרחב הכפרי בישראל, גם כאן זוהו מגמות דומות, המצטרפות לשינויים בצורת ההתארגנות של היישובים, שברובם התבססו בעבר על כלכלה שיתופית (מושבים וקיבוצים) וכיום הולכים ומשנים את אופיים. לחצי הפיתוח העירוני מורגשים במיוחד על רקע המבנה של השלטון המקומי בישראל, במסגרתו רשויות אזוריות חולשות על השטחים הפתוחים שסביב הערים וכך, הצורך בהרחבה של גבולות הערים דורש כמעט תמיד השתלטות על קרקע שהוגדרה כחקלאית. לכל אלו יש להוסיף את השינויים הפוליטיים בישראל, שהרחיקו את "ההתיישבות העובדת" ממרכזי הכוח הפוליטיים והובילו ולדיון מחודש בהצדקה לקיומם של יישובים כפריים ולאופן חלוקת הקרקעות, החל מבג"ץ הקשת המזרחית ועד הוויכוחים על הזכות להיכנס לנחל האסי.

על רקע זאת, פיצול תנועת הנוער הוביל את המרחב הכפרי להתלבטות בין השרוך האדום – החיבור לתנועת העבודה ההיסטורית – לבין שרוך ירוק – הנתפס כמסמל טבע וחקלאות, ובהמשך להתלבטות בין חיבור מחודש לנוער העובד והלומד לבין חבירה לארגון השומר החדש. במאמר, המתבסס על ניתוח טקסטים שפורסמו בחודשים הראשונים למשבר בעיתונות, ברשתות החברתיות ובקבוצות ואטסאפ, אנחנו עוקבים אחר ההתחבטות הזהותית של המרחב הכפרי והמאמץ לגיבוש זהות חדשה שתגן הן על הגבולות הפיזיים והן על הגבולות הסימבוליים של מרחב זה.

כדי להסביר את הטלטלה העמוקה שעוררו הדילמות סביב תנועת הנוער אנחנו משתמשים במונחי ההון של בורדייה, אשר הציע לנתח את המציאות החברתית כמאבק לצבירת הון מסוגים שונים – כלכלי, תרבותי, חברתי וסימבולי, הניתנים להמרה ביניהם. הזהות היישובית והמרחבית, הבאה בין השאר לביטוי בתנועת הנוער, היא לתפיסתנו חלק מהותי מההון הסימבולי הקולקטיבי של היישובים ושל המרחב כולו. לכן, הבחירה הקולקטיבית בפרידה מהנוער העובד והלומד ומאוחר יותר בחיבור לשומר החדש מנותחת במאמר כחלק מהמאמץ להידוק הגבולות הסימבוליים של המרחב הכפרי – כלומר הגבולות המבדלים באופן סמלי בין קבוצות שונות – על רקע הטשטוש ההולך וגובר של הגבולות הפיזיים וכחלק מהמאמץ לשמרם. 

כך לדוגמה שהוחלט להחליף את השרוך האדום של תנועת הנוער בשרוך חדש עלו מספר חלופות על הפרק. כולן עשו שימוש סימבולי בקרקע ובחקלאות כסממנים מבדלים של תנועת הנוער של המרחב הכפרי כפי שניתן לראות בתמליל זה המציג קמפיין של חלופות לשרוך:

ירוק בהיר – התחדשות, חקלאות, המרחב הכפרי וחיבור לטבע. […]; חום – התיישבות, חיבור לאדמה, חקלאות ופוריות. […]; ירוק זית – שלום, שורשים, מסורת וצמיחה. שורשיו של עץ הזית נטועים בהתיישבות בארץ ישראל מראשיתה. הוא מסמל את השלום, המסורת היהודית, סמל לחוסן ועמידות, צמיחה וחקלאות.

דוגמה נוספת אפשר לראות במכתב פומבי שנשלח לכלל המרחב, כתגובה למכתב שהמשבר מערער את הזהות של הנוער במרחב, פורסם מכתב תגובה של אחד מחברי תנועת הנוער שטען: 

הקרקע תחתינו עודנה, עומדת על תילה, לא זזה ולא נעה לשום מקום, בטח לא נשמטה תחתינו […] הקרקע הזו פוריה מאי פעם, מחוזקת בערכים שלא ביישו את המהפכות הגדולות בהיסטוריה האנושית…"

כלומר, הקרקע, והחקלאות, משאבים פיזיים של המרחב הכפרי שנמצאים זה מספר עשורים במאבק גבולות מתמיד אל מול המרחב העירוני, הפכו במשבר תנועת הנוער למשאבים סמליים אשר מהווים צידוק לזכות לקיום של גבולות זהותיים בין המרחב הכפרי לשכנו העירוני. 

הבחירה להתמקד בקרקע ובחקלאות כערכים מובילים של המרחב הכפרי, על אף שינויי המגמות בו בעשורים האחרונים, מנותח כניסיון לשמר את ההון הסימבולי המשוייך להתיישבות, כלומר התפיסה התרבותית שלהם כחלוצים, מגיני הגבולות ובעלי מעמד מיוחד – ואף להגדיל את ערכו על ידי חיזוק של הזהות הכפרית ההולכת ומיטשטשת. בעזרת שימור והגדלת ההון הסימבולי הקולקטיבי, אנו טוענים שישנו גם נסיון להגן על ההון הפיזי – שהוא הקרקע עצמה הנמצאת תחת איום מתמיד של השתלטות והתרחבות עירונית.

לבחירה הזו יש גם היבט פוליטי – הניתוק מהנוער העובד והלומד שהיא תנועה המשוייכת לשמאל בישראל והחבירה לארגון השומר החדש שנתפס כמשויך לימין ונתפס כמוקצה בעיני רבים בחוגי השמאל. עם זאת, אנחנו טוענים כי הבחירה במעבר לא התבססה רק על שיקולים פוליטיים כלל-ארציים אלא בעיקר על שיח פנימי של גיבוש זהות מחודש סביב ערכי קרקע וחקלאות וסביב הייחודיות של המרחב הכפרי ומשימתו הלאומית.

הבחינה של יחסי עיר-כפר בישראל מנקודת המבט של הון סימבולי וגבולות סימבוליים מציעה תרומה תיאורטית בהיבטים של המרה בין סוגים שונים של הון, וכן תרומה לחקר המרחב הכפרי בעולם המפותח וליחסיו עם המרחב העירוני, שכן ההון הסימבולי של המרחב הכפרי משפיע על המדיניות כלפיו בפועל במקומות שונים ובתרבויות שונות. השינוי בפוליטיקה של המרחב הכפרי, אנו טוענים, כולל גם התייחסות להון הסימבולי של מרחב זה ולניסיון להגן עליו מפני איומים חיצוניים. השיח סביב ההתיישבות בחברה הישראלית, המתמקד בסוגיות של צדק חלוקתי ופרקטיקות של הקצאת קרקעות, מושפע גם הוא לאופן שבו המרחב הכפרי נתפס בחברה הישראלית ואנחנו טוענים שניתוח ההון הסימבולי וקשריו להון הפיזי של המרחב הוא חלק בלתי נפרד מההבנה של הדינמיקה בין המרחב הכפרי לעירוני בישראל.

עוד בנושא: