רק היום

בחודש שעבר נפטר גאנאנאת אובייסקר (Gananath Obeyesekere), מבכירי האנתרופולוגים של המאה ה-20. לירון שני על האנתרופולוג ׳הילידי׳ שעירער על תפיסות מקובלות והיררכיות ידע גלובליות, פיתח את רעיון הסמל האישי, אך גם אולי נחפז להשליך קטגוריות מערביות על עמים ילידים:

קרדיט תמונה: princeton university

בחודש שעבר נפטר גאנאנאת אובייסקר (Gananath Obeyesekere), מבכירי האנתרופולוגים של המאה ה-20, שהקדיש את חייו לחקר דת, מיתולוגיה ותהליכי שינוי תרבותיים, תוך שהוא מטשטש את הגבולות בין "המערב" ל"לא-מערב" ומאתגר הנחות יסוד בנוגע לאופן שבו תרבויות שונות תופסות את עולמן ואת עברן. אובייסקר, יליד סרי לנקה, היה מראשוני האנתרופולוגים ה׳ילידים׳, שהפך לאחד המובילים באנתרופולוגיה העולמית, דרך דוקטורט באוקספורד והוראה במשך שנים רבות בפרינסטון ומוסדות בולטים אחרים. 

אובייסקר התמקד במחקריו בתרבויות של דרום אסיה, ובעיקר בתהליכים שבהם מסורות מקומיות משתנות ומתעצבות במפגש עם כוחות קולוניאליים ופוסט-קולוניאליים. הוא ניתח כיצד סיפורי קדושים מקומיים, פולחנים ואמונות רוחניות עוצבו מחדש לאורך השנים בהתאם למאבקים פוליטיים ולשינויים חברתיים.

אחת מתרומותיו המשמעותיות הייתה התמקדות בשאלת המעבר ממסמל תרבותי (cultural symbol) לסמל אישי  (personal symbol) כחלק מהתיאוריה שלו על דת, מיתוס ותודעה אנושית. הוא טען כי סמלים אינם סטטיים, אלא עוברים טרנספורמציה כאשר הם מאומצים על ידי יחידים בתוך הקשרים אישיים, פסיכולוגיים וחברתיים שונים. כלומר – לתפיסתו סמלים תרבותיים הם ייצוגים קולקטיביים המשותפים לחברה מסוימת, כמו דמויות מיתולוגיות, טקסים דתיים או סמלים פוליטיים, אך כאשר הם נטמעים בחוויות הפרט, הם יכולים לקבל משמעויות אישיות יותר ולהפוך לכלים פסיכולוגיים בעיצוב זהותו של האדם. כך למשל, דמותו של בודהה יכולה להיות סמל תרבותי רחב המייצג ערכים של חמלה וידע, אך בו-זמנית, עבור אדם מסוים, היא יכולה להפוך לסמל אישי שמלווה אותו במסעו הרוחני או הנפשי.

אחד מהדיונים האקדמיים הסוערים ביותר שבהם היה מעורב אובייסקר נסב סביב הפרשנות למותו של קפטן ג'יימס קוק בהוואי בשנת 1779. הויכוח, שהתחיל בעיקר בין אובייסקר לבין אנתרופולוג חשוב אחר, מרשל סהלינס  Marshall Sahlins), שגם עליו כתבנו לאחר פטירתו), סביב השאלה כיצד בני הוואי פירשו את בואו של קוק ואת מותו, ההעלה דיון רחב יותר על האופן שבו אנו מבינים מפגשים בין-תרבותיים, כוח קולוניאלי ויחסי הגומלין בין מערב לעמים ילידיים, ובעצם למי מותר לנתח את ׳הילידים׳ ואיך – שאלה מרכזית באנתרופולוגיה העכשווית. 

סהלינס טען כי בני הוואי ראו בקוק התגלמות האל לונו (Lono), אל הפוריות והשלום, ולכן התייחסו אליו באופן טקסי-דתי. לטענתו, מותו של קוק התרחש כחלק ממחזור מיתולוגי שבו האל חייב לעזוב, ומשום כך, כאשר קוק שב להוואי באופן בלתי צפוי, הוא נתפס כמפר את סדרי העולם ונרצח. 

אובייסקר חלק על פרשנות זו, וטען כי היא משקפת תפיסה מערבית אוריינטליסטית הרואה בעמים ילידיים חשיבה מיתולוגית בלבד, תוך התעלמות מהקשרים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. לדבריו, בני הוואי היו מודעים היטב לכוחו של קוק ולא ראו בו אל, אלא כחלק ממערך יחסי הכוחות של התקופה. מותו היה תוצאה של מתחים גוברים ושל יחסי שליטה משתנים ולא של טקס דתי. לפי אובייסקר יש להיזהר מייחוס לא-אירופאים מחשבה מיסטית מבלי לבחון את הסיטואציה ההיסטורית והחברתית שלהם, ולתפיסתו, הם פעלו מתוך שיקולים רציונליים והבנה פוליטית של המציאות. 

כלומר, האנתרופולוג ׳המערבי׳ טען שהילדים פועלים מתוך תפיסה תרבותית ילידית ומקומית, בעוד האנתרופולוג ׳הילידי׳ (למרות שהוא מגיע מאזור אחר לגמרי בעולם), טען שהילידים הם בעלי תפיסה רציונלית ופוליטית בדיוק כמו אנשי המערב. 

בתגובה לביקורת של אובייסקר, סהלינס הגן על עמדתו וטען כי אובייסקר עצמו נופל לקורבן של השקפה אנכרוניסטית ורציונליסטית מדי לגבי עמי האוקיינוס השקט. הוא טען כי אובייסקר משליך על בני הוואי חשיבה מודרנית מערבית, שבה כל פעולה נמדדת אך ורק במונחים של תועלת פוליטית ויחסי כוח. לדבריו, בני הוואי חיו בתוך מערכת חשיבה דתית-מיתית שהייתה בלתי נפרדת מחיי היום-יום שלהם, ולכן יש לראות את האופן שבו הם פירשו את קוק בתוך הקשר תרבותי רחב יותר, ולא רק דרך עדשות של מאבקי שליטה פוליטיים.

סהלינס ואובייסקר לא רק חלקו על הפרשנות לאירועי 1779, אלא גם על הדרך שבה יש להבין מפגשים בין-תרבותיים בכלל. סהלינס הדגיש את חשיבותן של מערכות החשיבה הילידיות ואת הצורך לכבד את ההיגיון הפנימי שלהן, בעוד שאובייסקר הדגיש את החשש מהשלכת סטריאוטיפים מערביים על עמים ילידיים.

הויכוח הפך לדיון מרכזי באנתרופולוגיה על הדרך שבה אנו מפרשים תרבויות אחרות: האם אנו יכולים להבין אותן רק דרך ההקשר שלהן עצמן, או שתמיד נהיה מוגבלים בפרשנותנו בגלל נקודת המבט שלנו? הוא מאתגר את הדרך שבה היסטוריה קולוניאלית נכתבת ואת האופן שבו אנו מפרשים מפגשים בין-תרבותיים. הוא מדגיש את הצורך להימנע מהשלכת קטגוריות מערביות על עמים ילידיים, ולבחון כיצד תפיסות מקומיות של כוח, היסטוריה וריבונות מעצבות את האירועים.

עבודתו של אובייסקר עירערה על תפיסות מקובלות וקראה תיגר על היררכיות ידע גלובליות. עבודתו תרמה להבנה עמוקה יותר של יחסי הכוח בין המערב לעולם הלא-מערבי, והציבה בסיס למחקרים ביקורתיים על קולוניאליזם, זיכרון היסטורי, ותהליכי דה-קולוניזציה של הידע האנתרופולוגי.

לקריאה נוספת: