מיכל פרנקל – סמינר מחלקתי (העברית) – המכללות החרדיות לנשים כמרחבים לימינליים

המכללות החרדיות לנשים כמרחבים לימינליים – מבט מבפנים על הצטלבות מיקומים

מיכל פרנקל

האוניברסיטה העברית בירושלים

ורדה וסרמן

האוניברסיטה הפתוחה

תקציר

קיומן של מסגרות לימודים אקדמיות בהפרדה דתית-מגדרית המיועדות לאוכלוסייה החרדית בלבד (להלן בהפרדה) מצוי בשנים האחרונות במרכזה של מחלוקת סוערת. הדיונים הציבורי והאקדמי מתמקדים בשאלת עצם הלגיטימיות של הפרדה מגדרית במרחבים ציבוריים, באיכותה של ההשכלה הנרכשת במכללות בהפרדה ובהתכנות השתלבותן.ם של סטודנטים חרדים בסביבה אקדמית מעורבת. פחות תשומת לב מוענקת בדיון זה לחוויית הלמידה של הסטודנטיות עצמן במרחבים המופרדים. על בסיס תצפיות מתמשכות בשתי מכללות חרדיות לנשים, ראיונות עם 40 סטודנטיות בשלבים שונים של לימודיהן ועם מרצים ומנהלים במכללות, המאמר שיוצג חושף את תפקידן של המכללות כמרחבים לימינליים המאפשרים צמיחתה של זהות לימינלית, כזו המאפשרת לסטודנטיות לנוע בין הקהילה החרדית לבין עולם הלימודים והעבודה בעל המאפיינים החילוניים. זוהו שלושה מאפיינים לימינליים: המאפיין המרחבי הקשור במיקומן ומאפייניהן האדריכליים והסביבתיים של המכללות בסביבה חילונית המחייבת את הסטודנטיות לצאת מהמרחב החרדי בו הן נעות בדרך כלל, אבל מציע להן מקלט של סביבה הנתפסת בעיניהן כמוכרת עם הכניסה למכללה עצמה; המאפיין המוסדי – בין סמינר לאוניברסיטה; מפגש גופי הידע: בין ידע הלכתי לידע אקדמי.  מנקודת המבט של הסטודנטיות, קיומו של המרחב המופרד במסגרתו הן עוברות בין העולמות כקבוצה הומוגנית ולא כיחידות, מאפשר להן התמודדות טובה יותר עם אתגר חציית הגבולות. מבחינה תיאורטית המאמר בוחן את יחסי הגומלין בין הדיון במרחבים מוגנים או בטוחים (safe spaces) לבין זה הנוגע למרחבים לימינליים, ואת האופן בו השילוב בין שתי המערכות התיאורטיות מסייע לנו להבין את צמיחתה של זהות לימינלית במרחבים מופרדים מגדרית.