סמלי מפתח

כשהייתי קטנה לאבא שלי הייתה חנות באזור חרדי. בכל פעם שהגעתי לבקר אותו הייתי מביטה בעוברים ושבים, לבושים חליפות שחורות מעל חולצות מכופתרות לבנות ועל ראשם כיפות עגולות או כובעים גבוהים. הייתי צוחקת ובליבי קוראת להם – חבורת פינגווינים. לא רק בגלל צבעי התלבושת, אלא גם משום שבעייני הם נתפסו קצת כמו "עדר". 

למה שפטתי אותם כך מבלי להכיר? 

המושג "אתנוצנטריות" יכול לעזור לנו לענות על השאלה הזאת.

אתנוס = העם או הקבוצה שלי. 

צנטריות = מירכוז. כלומר – האמונה שהתרבות שלי היא התרבות המרכזית, הצודקת והנכונה.

אתנוצנטריות היא הנטייה לראות את המנהגים, הערכים והרעיונות של התרבות שלי כמייצגים את הדרך הטבעית, הנכונה, הנעלה והטובה לחיות לפיה, ובהתאמה להפעיל שיפוט מוסרי על מנהגים ורעיונות של תרבויות אחרות.

כך למשל הבחירה לקרוא לחרדים "פינגווינים" ייצגה את הנטיה שלי להניח שהתרבות החילונית אליה נולדתי היא עשירה, צבעונית והגיונית יותר מזו שלהם. הם כמובן הפעילו שיפוט מוסרי דומה כלפי. אף אחד לא מתחמק מהנטיה הזאת, כולנו אתנוצנטרים. התרבות שלנו מכוונת אותנו להאמין שהערכים והנורמות שלנו הם המובנים מאליהם. אנחנו יונקים אותם ממנה החל מהרגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם בבית החולים המתועש / בלידה ביתית / באמצע הג'ונגל וכו'…

בואו ניקח עוד דוגמה:

במאה ה18 משלחת של ממלכת בריטניה הגיעה לאוסטרליה ופגשה שם קבוצות אבוריג'ינים. הבריטים הביטו בהם (קצת כמו שאני הבטתי בקבוצות החרדים מבעד לחלון החנות), וראו אנשים שדומים להם מצד אחד, אבל השתמשו בטכנולוגיות הרבה פחות מפותחות. הבריטים ניסו לעניין את השבטים השונים בלמידה של התרבות המודרנית אולם אנשי השבטים סרבו פעם אחר פעם. זה הוביל את המשלחת להניח כי האבוריג'ינים אינם בני אדם כמוהם, אלא גרסה מוקדמת יותר, פחות מפותחת, של אדם קדמון. מכאן החלו לא פחות מ-250 מקרי טבח של קבוצות ילידיות באוסטרליה וב-1902 נערך דיון רשמי בפרלמנט הבריטי שנועד להכריע האם האבוריג'ינים הם בני אדם או לא.

אם המשלחת הבריטית הייתה עוצרת ולו לרגע, משהה את הנטיה האתנוצנטרית ומנסה בסקרנות אמיתית להבין מדוע השבטים לא רצו לאמץ טכנולוגיות מתקדמות, הם היו מגלים מערכת אמונות ותרבות מורכבת ומיוחדת שעודדה את האבוריג'ינים לשמר את הסביבה שלהם בדיוק כמו שהיא. האם זה היה עוצר את הטבח? אנחנו לא יכולים לדעת, אבל אולי זה היה מאפשר מפגש אחר בין הקבוצות.

המטרה שלנו כחוקרים וחוקרות בשדה מחקר היא להצליח להשהות את האתנוצנטריות ולהתבונן סביבנו בעיניים לא שיפוטיות. ננסה להבין איזה פשר ואילו משמעויות האנשים עצמם נותנים למנהגים ולבחירות שלהם. למשל – אני לעולם לא אוכל להבין באמת מדוע ישנם חרדים שבוחרים ללבוש רק חליפות שחורות, אם לא אנסה בכנות לאמץ את נקודת מבטם. כאנתרופולוגית אני לא שואלת האם זה נכון, מומלץ או חיובי להתלבש בשחור. אני שואלת – מדוע אנשים בשדה המחקר מאמינים שזה כדאי. איזה פשר הם נותנים לפרקטיקה הזאת? למה היא חשובה להם? (וגם אילו ספקות, מחשבות מורכבות ושאלות יש להם לגביה…).

חשוב להדגיש – מודעות לראייה האתנוצנטרית אין משמעה ביטול יכולת השיפוט המוסרי שלנו אלא השהיה שלה. הניסיון שלנו כחוקרים וחוקרות להצביע על הקשרים תרבותיים ולהציע הסברים לתופעות שונות לא אומרת שאנחנו מצדיקים אותן או תומכים בהן. אלא שאנו מסוגלים (או לפחות מנסים על אף הקושי) להבין את מערכת האמונות ועולם המשמעות שמוביל אנשים מתרבויות שונות לפעול כפי שהם פועלים.

חושבים על דוגמאות נוספות בהן פעלתם מתוך ראייה אתנוצנטרית? מוזמנים לכתוב לנו בפייסבוק.

תמונה ראשית: Bob Brewer on Unsplash

עוד בנושא: