"> על נשים ובעלי חיים אחרים – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

על נשים ובעלי חיים אחרים

החזית התיאורטית של מדעי החברה והרוח במדרשת בלפור - תמר אלאור עם עדכון מחשבות על נשים בעקבות משנתו של מר בנימין נתניהו על הקשר בין נשים לבעלי חיים ובעקבות הפוסט של בחברת האדם על מאמרה של שרי אורטנר ועל מאמרה של אלאור על המאמר של אורטנר

בשיעור מבוא לאנתרופולוגיה שהתקיים השבוע (23.11.20), העליתי שאלה בזום לגבי אכילת בשר בקרב המשתתפים (כמאה ושלושים סטודנטים). 24% אמרו שהם צמחונים, 30% אמרו שהם ממעטים לאכול בשר, 46% אמרו שהם אוכלים בשר. רק 7% מתוך אלה שאינם אוכלים בשר או ממעטות בצריכתו,  גדלו בבתים צמחוניים.

הבחירה להקטין או להפסיק צריכת מזון מן החי, הפכה למאפיין משמעותי בזהות של בני ארבעים ומטה. מחקרים מראים כי בישראל היא חוצה גבולות של שמאל וימין, של דתיים וחילוניים, ומתחילה אפילו להסתנן דרך גבולות לאומיים. את גבולות הבית בבלפור, היא חצתה בגדול. הצעיר שמתגורר שם עם הוריו הכניס את בעלי החיים הביתה, וכמו שמעידה עליו טל גלבוע שהפכה ליועצת האישית של ראש הממשלה לזכויות בעלי חיים: "באמת, אחד הדברים הכי טובים שקרו לבעלי החיים זה יאיר".

פסוקים מהלכות החמלה על בעלי חיים לסוגיהם, ועל הקטגוריות שמקנות כן או לא את האפשרות לאכול אותן (כלומר קודם לגדל ואז להרוג אותן), ניתן לזהות בבירור בנאומו של ראש הממשלה. " היום אנחנו מבינים שיש תובנה ויש אינטליגנציה ויש קוגניציה ויש רגשות גם לבעלי חיים, אנחנו חומלים בצדק על בעלי חיים". ניתן לזהות בברור, שמר נתניהו האזין להרצאות שקיבל על זכויות בעלי חיים, הנסמכות על מחקרים פורצי דרך אודות תודעה, הכרה, ותבונה בקרב בעלי חיים. מי שאין לו תודעה, יגיע לצלחת.

הקשר בין זכויות אדם לזכויות בעלי חיים לא התחיל בערוץ הכנסת. עמיתנו פרופ' נתן שניידר שעסק בעבודת הדוקטורט שלו ברגשות חמלה, גילה שהמאבק על זכויות ילדים בארצות הברית בסוף המאה התשע עשרה, קיבל דחיפה מן המאבק המוצלח לזכויות בעלי חיים שקדם לו. הדאגה לחיות המשק התחברה כבר במקרא לדאגה למשאבי ייצור נוספים כמו נשים, עבדים וילדים. איסור ההתעללות באלה הקרין על אלה, וממשיך לפעול כך כמשתמע מדברי נתניהו: "נשים הן בעלי חיים, ילדים הם בעלי חיים, בעלי חיים עם זכויות". אם כולם כבר יודעים היום שיש לחמול על בעלי חיים (חצי מן התלמידים שלי, ראו לעיל) – מה כל כך קשה להקיש מכאן מסקנות דומות על בני אדם? מסתבר שקשה.

כשעבדתי בחברה החרדית, שמעתי לא פעם גינויים על צמחונות (שגם בחברה זו הולכת וגדלה). "היטלר היה צמחוני" אהבו לומר לי, "צמחונות אינה ערובה לחמלה על בני אדם או למוסר אנושי גבוה". אפילו יוצרי הסדרה "הכתר" משחקים במישורים הללו. עולם הרגש והחמלה של בית המלוכה, מכוון אל חיות המחמד שלהם (כלבים וסוסים), חיות אחרות ניתן לצוד (באופן הגון כמובן). בני האדם לעומת זאת צריכים להמעיט בגילויי חיבה וחמלה אלה לאלה.

אז מה קרה שם למעבד התמלילים של ראש הממשלה? האם רצה להביע בכל מאודו חמלה כלפי נשים מוכות ולא יכול היה אלא לדלות אותה מתוך זירת אימוני הרגש שלו עם בעלי חיים? הרי יכול היה לומר למשל "גם עצור פלסטיני שנתפס בזירת אירוע, לא צריך להכות" ואולי אפילו "גם מפגינים לא צריך להכות". אבל הוא ביקש לדבר מן הלב, לכן שלף את ההשוואה היחידה שתקפה מבחינתו: "נשים הן בעלי חיים".

והאמת? אנחנו לגמרי בעלות חיים. בסמינר לתלמידים מתקדמים שכותרתו "חי צומח דומם", אנחנו קוראות טקסטים חתרניים אף יותר. כאלה שאינם מסתפקים בבעלי החיים, ומותחים את שיח הזכויות אל עבר עצים, נהרות, פטריות, אלמוגים ועוד. מושג ה entanglement  (סיבוכיות, או פלונטריות) המשמש כמפתח לטיעונים רדיקליים אלה, כורך יחדיו את היקום כולו, ומייצר קשרים, תלות, ומכאן אחריות וסולידריות בין הכל להכל. המנגינה הזו טרם הגיעה לבלפור כנראה, אפילו בחוגים האקדמיים היא אינה מושרת בפי כל,  אבל היי לכי תדעי מה קורא הבחור הצעיר מבלפור. אולי הוא מתמצא בכתביהן של הפמיניסטיות מסנטה קרוז Haraway, Tzing & Barad , אולי הוא מצליח יותר מכולנו להבין מה בעצם רוצה  Viveiros de Castro ואפילו הצליח לפענח כיצד יער חושב (Eduardo Kohn) .

אם בית המדרש בבלפור יתחיל לעבוד על הטקסטים האלה, יש לצפות להרחבה נכרת של גבולות הגזרה של החמלה. אבל למי יש זמן לחכות עד שהם יגיעו משם אל בני האדם. בינתיים בהיקש חוזר (או כמאמר הילדים הכול עובר אליך):

"הדבר הזה צריך לעבור מן העולם, ואני מקווה שלא נראה את הדברים המטלטלים האלה".