ראיון עומק

פרופ' דני רבינוביץ׳ (אוניברסיטת ת"א) הוא אחד האנתרופולוגים המשפיעים בישראל ועסק בתחומים רבים. לקראת כנס לכבודו שיתקיים ב-22.2.24 (ראו את התוכנית למטה), רותם קליגר חליוא ראיינה אותו וחזרה יחד איתו אל הרגעים המשמעותיים בדרך.

את מסלולו המקצועי התחיל רבינוביץ׳ מדריך בחברה להגנת הטבע בבית ספר שדה בסיני. בהמשך הוא עבר לאנגליה וכתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת קיימברידג' על יחסי יהודים-ערבים בנצרת עילית. הוא פרסם תשעה ספרים, ביניהם "הנה זה בא", שהיה אחד הספרים הראשונים בעברית על משבר האקלים והראשון שנגע בהשפעותיו החברתיות.

כתיבתו האקדמית התקדמה בד בבד עם פעילות אקטיביסטית. הוא כיהן כמנכ"ל ארגון "חיים וסביבה", כסגן יו"ר Greenpeace בבריטניה וגם כיו"ר האגודה האנתרופולוגית הישראלית. הוא גם היה ממובילי המתנגדים לניסיון האגודה האנתרופולוגית האמריקאית (AAA) להטיל חרם על מוסדות ישראלים, אשר חרף המאמצים נכנס לתוקף בשנה שעברה. לקראת כנס ההוקרה לפועלו, רותם קליגר חליוא ראיינה אותו וחזרה יחד איתו אל הרגעים המשמעותיים בדרך. 

"בני אדם תמיד סיקרנו אותי וזה מלווה את העבודה שלי עד היום. תמיד הייתי זה שמסתכל מהצד ושואל שאלות על מה שאני רואה. אחרי השחרור מהצבא עבדתי ארבע שנים בסיני בבית ספר שדה 'סנטה קתרינה' ושם נחשפתי לבדואים. אז התחילו לעלות לי שאלות רחבות על מה זה תרבות ואיזה דברים דומים ושונים בין אנשים. וגם התחלתי לגלות את הכיף של להיות בשדה מחקר", הוא מספר.

"ישראל הייתה בסיני ככוח כובש. אז מראש נכנסתי לסיטואציה הזאת כשיש שני צדדים מאוד ברורים – אנחנו והבדואים. אמנם לא היו סביבנו כמעט אנשי צבא, אבל בסוף הקונטקסט הפוליטי היה כיבוש. למרות כל זה, הופתעתי כמה מהר התפתחו בינינו יחסים אישיים. ההיכרות הייתה עם אנשים, לא עם 'קבוצה'. הבדואים הפכו להיות המורים שלנו, הם לימדו אותנו על השטח בתור ילידי המקום. הייתי שותה בצמא את דבריהם, גם על צמחים, בעלי חיים וניווט וגם על נושאים יותר עמוקים כמו יחסים בין אנשים ויחסים בין אדם לסביבה. כאיש צעיר בן 22 שהיה מאוד מרוכז בעצמו, פתאום ראיתי איך הם מתייחסים לסביבה שלהם – חברתית ואקולוגית", הוא משתף. 

אחד הנושאים המרכזיים באנתרופולוגיה הוא – אפיסטמולוגיה, או במילים פשוטות – איך אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים? כיצד אנחנו תופסים, מבינים ולומדים את העולם והמציאות סביבנו? איך אנחנו מבנים את הידע שלנו, לא רק כתלמידי בית ספר אלא כבני ובנות תרבות. איך אנחנו קולטים ברמה הרגשית, השכלתנית והגופנית כיצד עלינו להתנהג? המפגש של רבינוביץ עם הבדואים גרם גם לו להעמיק בשאלות הללו. 

"היינו בית ספר שדה מאוד אקדמי ואינטלקטואלי. כל כמה שבועות היו מגיעים אלינו טובי המוחות האקדמיים בישראל מכל התחומים – בוטניקה, גיאולוגיה, טבע וסביבה. הפרופסורים הכי בכירים היו יושבים ועושים איתנו קורסים ממוקדים ומרוכזים. ומהצד השני, כל הזמן למדנו מהבדואים. כל יציאה יחד לשטח הפכה לסיטואציה של למידה", הוא מספר.

לאורך השנים רבינוביץ חקר ונגע בתחומים רבים, החל מיחסי יהודים-ערבים בערים מעורבות, יחסי אדם וסביבה וההתחממות הגלובלית. במבט ראשון הם אולי נדמים כמו נושאים נפרדים לגמרי, אולם הוא טוען שדווקא יש ביניהם חוט מקשר.

"מה שמשותף לכל הדברים שחקרתי היא גישה שאומרת שפעולה קולקטיבית לשינוי המציאות היא אפשרית. פעולה כזאת צריכה להתבסס על ידע שניתן לבחינה ולביקורת, לא רק על אינטואיציה. כל התחומים שחקרתי הם תחומים ממוקדי בעיה. בין אם זה ערים מעורבות, יחסים בין יהודים וערבים או שאלות על סביבה ומשבר האקלים – יש כאן צורך במחקר שהוא לא רק תיאורטי אלא יישומי. אני נמשך לבעיות הגדולות האלה, לשאלות שאי אפשר פשוט לפתור תיאורטית ולעבור לשאלה הבאה. אלו בעיות שאין סיכוי שרק אני או מישהו אחר נפתור אותן", הוא אומר.

"זה אולי מתסכל לפעמים, אבל אני מראש ניגש למחקר בלי מטרה לפתור את כל הבעיה. אני אדם פרקטי וריאלי. אני לא חושב שבגלל שהבעיה מאוד גדולה אז זאת טעות לעסוק בה. החשיבה הזאת לא מעניינת אותי. אני ממשיך לעסוק בשאלות האלו בחפץ לב ועם אותו מרץ", הוא משתף.

"אני קל עם המתודולוגיה שאני מרשה לעצמי לאמץ"

בשנים האחרונות רבינוביץ משלב במחקריו כלים מתודולוגים מגוונים. מלבד המחקר האתנוגרפי, הוא מגייס גם היסטוריה וסטטיסטיקה על מנת לחזק את טענותיו. הוא מספר: "אני מאוד אוהב אתנוגרפיה, זה כיף גדול ותמיד העדיפות הראשונה אבל לפעמים זה פחות זמין… התהליך של לנטוע את עצמך בשדה הוא נורא מורכב ודורש המון זמן ונוכחות. זה מתאים כשאתה עושה דוקטורט ואולי יש לך פחות מחויבויות למשפחה ופרנסה"

"אני מודה באשמה של התרחקות מאתנוגרפיה בכל מה שקשור לאקלים כי בעייני היא עלולה לעשות רדוקציה. האתנוגרפיה הטיפוסית יכולה לתת לנו זווית ראיה של קבוצה מסוימת על אקלים. והרבה פעמים היא אמנם מעניינת ומגוונת אבל לא עושה עם התחום צדק. למשל, אם בקבוצה מסוימת של אינואיט יש מילון מונחים מסוים לשלג המתמעט ולקרח המצטמצם אני לא מאוד מופתע מזה. זה לא חידוש ענק, ואני חושב שזה גם לא מלמד אותי משהו שנורא חשוב לנו לדעת על השפעות שינוי האקלים על החוג הארקטי. יש דרכים יותר אפקטיביות לעשות את זה מאשר דרך אוצר מילים של האינואיט. מעבר לזה, שינוי אקלים הוא דבר גלובלי, ענקי, גדול. נכון שיש לו מופעים מקומיים, אבל להשקיע את כל המאמץ של פרויקט אתנוגרפי שבעצם יגלה לנו עוד מופע מקומי שדי אפשר לנחש על האקלים וההשפעות התרבותיות שלו זה קצת… אני לא מתחבר לז'אנר הזה", הוא אומר.

"אני נהנה מזה שאני קל עם סוג המתודולוגיה שאני מרשה לעצמי מאמץ. אולי אני עושה את זה בצורה לא מספיק אחראית ומעמיקה. אם הייתי לומד כלכלה או היסטוריה או משפטים אולי הייתי עושה את זה יותר טוב אבל זה בסדר מבחינתי", הוא מסכם.

התוכנית הבינלאומית לחקר משבר האקלים

באוקטובר האחרון, באיחור של שבוע עקב המלחמה, נפתחה באופן רשמי תכנית בינלאומית לתואר שני ב"היבטי חברה ומדיניות של שינוי אקלים" באוניברסיטת תל אביב, בהובלתו של רבינוביץ. מטרתה לחבר בין סטודנטים מכל העולם לחקור את משבר האקלים בעזרת כלים שונים של מדעי החברה. 

"בשאלות סביבה ואקלים המסגור הראשוני של רוב האנשים הוא מדעי הטבע ומדעי כדור הארץ. אבל קבוצות הולכות וגדלות של מדעני טבע ומדעי החיים משוועות לאינפוטים של מדעי החברה. הם כבר למדו מה קורה באטמוספירה, הם למדו את הצומח, בעלי החיים והקרקע והבינו שיש סיבות עומק חברתיות להיווצרות המשבר, אבל פוליטיקה, חברה, תרבות וכלכלה הם לא תחומי הידע שלהם. הפער הזה מלווה את העיסוק במשבר האקלים כבר 25 שנה. עד היום יש מעט תוכניות בעולם שנותנות תואר שני במדעי החברה שעוסק באקלים. זאת החשיבות הגדולה של התוכנית", הוא מספר.

לאורך השנים, אחד האתגרים המשמעותיים בעולם האקטיביזם הסביבתי היה לגייס אנשים לפעול למען הנושא אף על פי שהם לא מרגישים את כאבו על בשרם. כלומר, אולי המעלות בישראל עלו מעט ואנחנו נחשפים ברשתות החברתיות לשריפות והמסת קרחונים במדינות אחרות, אבל הבעיה הגלובלית עלולה להרגיש רחוקה מאיתנו. במיוחד לאור האירועים הביטחוניים המתחוללים ממש כאן. יחד עם זאת, רבינוביץ מאמין שיותר ויותר אנשים מתעוררים ומבינים את גודל האתגר וחשיבות הנושא.

"משבר האקלים זאת בעיה שלא הולכת להיעלם. הקטסטרופה שנפלה עלינו ב-7.10 לא משנה את זה. יחד עם זאת, כשבונים מחדש קהילות כמו שנצטרך לעשות בעוטף, יש הזדמנות לעסוק גם בשאלות סביבתיות וכאן זה מתחבר. למשל, יש סטודנטים שחושבים לכתוב תזה על שיקום אזרחי של העוטף בעזרת אנרגיה סולארית" הוא מספר.

"נכון שזה נשמע כמו תחום ערטילאי ורחוק באטמוספירה ולא ממש מרגישים את המשבר ביומיום, אבל הנה הוא מתחיל להתקרב אלינו. גלי החום, השריפות… בקיץ היו 40 מעלות באלסקה. אלו דברים שפתאום מתחילים להלחיץ. אם פעם היינו יכולים להתעלם, היום עם מהפכת המידע בתוך רגע אינפורמציה על מה שקורה בצד השני של העולם מגיעה אלינו לנייד. אני מאמין ששאלת הניתוק מהנושא כבר מאחורינו. ברור לכולם שלאדם יש השפעה על הסביבה ושהוא יכול גם לתקן, זה ויכוח שהסתיים", הוא טוען.

בין מחקר לעשייה חברתית

מעבר לכתיבתו האקדמית, רבינוביץ עסק לאורך חייו גם בעשייה חברתית וסביבתית. ובניגוד להשערה הרווחת, הוא לא מבין למה ששני האפיקים הללו יתנגשו או יסתרו זה את זה. 

"שמעתי מאנשים אחרים שיש מתח בין עשייה אקדמית וחברתית, אבל אישית אף פעם לא חוויתי את זה כמשהו שצריך לדאוג לגביו. הייתי מרצה צעיר באוניברסיטה העברית לפני הקביעות וקולוגות יותר מבוגרים שרצו בטובתי דאגו שזה יזיק לקריירה שלי. בכל פעם שהופיע מאמר דעה שלי ב'הארץ', מיד כולם באקדמיה – שקוראים את העיתון בעצמם – היו מזהירים אותי. אולי הם חששו שאני אתבלבל בין הכתיבה המדעית לכתיבה העיתונאית ופתאום אצרף מאמר שלי מ'הארץ' ל-CV האקדמי. זה כמובן מעולם לא עלה על דעתי", הוא צוחק. 

"לפני שלושים שנה זה היה נראה לאנשים שאני נמצא משני צדדים של גבול שכדאי להצר, אבל היום אני רואה הרבה יותר אנשי אקדמיה הופכים למובילי דעה וזה מאוד משמח אותי. אנחנו בעידן יובל נח הררי ושקמה ברסלר ולי זה נראה לגמרי טבעי. מה שכן חשוב זה לשים לב ולזכור תחת איזה כובע אתה נמצא בכל אחד מהמגרשים", הוא מבהיר.

ומה לגבי ביקורת שקיבלת לאורך הדרך בנושאים אחרים?

"נכון שהיו ביקורות, אבל למדתי מהן הרבה דברים חשובים. הביקורות מפנות את תשומת הלב שלך לאזורים שבהם היה לך חור שחור. אתה מבין איפה הידע שלך היה מוגבל מבחינה טכנית או תודעתית, מנטלית ורגשית. ברוב הפעמים שספגתי ביקורת יצאתי עם נפש מורחבת. אני אומר את זה אפילו על אירועי ה-BDS והחרם של האגודה האנתרופולוגית האמריקאית על מוסדות ישראלים. זה היה מאוד קשה רגשית. אבל לא בגלל ביקורת שהופנתה לעמדות והדעות שלי, אלא בגלל נתק מאנשים שלפני כן ראיתי בהם בני ובנות ברית", הוא משתף.

"מאז ה-7.10 זה מורגש עוד יותר. אני וקולגות רבים שלי בארץ עסוקים מנטלית, קוגנטיבית ורגשית במה שקורה בארץ, אבל קולגות שלנו בחו"ל לא חשופים לאותם תכנים. בחודשים הקרובים מתוכננת לי נסיעה לאוניברסיטת קליפורניה ואני משוכנע שזה יהיה קשה. בסיס הידע שלי שונה לגמרי מבסיס הידע של הסטודנטים והמרצים שם על המלחמה. אני לא מחפש להתווכח, אבל גם לי בעצמי יש אישיות ביקורתית. אני רק מקווה שהביקורות שיגיעו יהיו ענייניות, מלמדות ופוקחות עיניים ולא סתם התנצחויות ומגננות", הוא אומר.

.

הכנס לכבודו של רבינוביץ יתקיים ביום חמישי, ה-22.2.24, בין השעות 14:00-18:00, בחדר הסמינרים של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. במושב הראשון, שיתקיים בשעה 14:00, תחת השם ״הנה זה בא: תחנות במסע האינטלקטואלי של דני רבינוביץ", ידברו תמר אלאור, ראמז עיד, נטע אחיטוב, לירון שני ורפי גרוסגליק. במושב השני, שיתחיל בשעה 16:00, תחת השם: ״אקלים, מרעה, הווה – הפעילות הנוכחית של דני רבינוביץ, שותפותיו ושותפיו לדרך״, ידברו: רמי קפלן, מירי לביא-נאמן, שחר שלוח,  אריקה לין וייס ודני רבינוביץ עצמו.

עוד בנושא: