הורות מקראית

איך מגיבים כשהילד שגידלת מתנהג בניגוד לערכים שלך? בפרשת "וישלח" מתמודד יעקב עם כמה זוועות, ביניהן האונס של דינה בתו ותגובתם של בניו. יעקב לא מגיב אלא מעביר את ההחלטה לילדיו: "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה. וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם." בני יעקב, בכעסם, מציעים ברית מדומה לתושבי שכם, בתנאי שאנשי העיר ימולו כולם.  ואז, "בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים", שמעון ולוי הורגים את שכם האנס, את חמור אביו ואת כל גברי העיר. לוקחים את דינה ויוצאים.

האחים הצילו את אחותם, אבל הסיפור לא נגמר כאן. אחד הדברים שמעניין לציין נוגע להבדלים בין הערכים של אברהם אבינו, לאלה שרואים בהתנהגות של ניניו. אברהם שאל "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע?", ואילו שמעון ולוי הרגו תושבי עיר שלמה. אברם שניצח את ארבעת המלכים ואמר: "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה… אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ"?, ואילו בני יעקב גם "בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם".

ומה אומר להם יעקב? "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ… וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי. וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי." במקום לדבר עם בניו על המשמעות המוסרית של מעשיהם, הוא מדבר איתם על ההשלכות כלפיו וכלפי משפחתו. לורנס קוהלברג, מאבות הפסיכולוגיה ההתפתחותית, סבר שכדי להבין התפתחות מוסרית חשוב לראות איך אנשים מצדיקים את מעשיהם. הוא טען שבשלבים המוקדמים בהתפתחות, הילד מונע בעיקר משיקולים חיצוניים, כמו שכר ועונש. עם העליה ביכולות שלו והכרת הכללים החברתיים, החשיבה מתמקדת בהשלכות של המעשים על נורמות וציפיות חברתיות, אבל רק בהמשך, עם ההתבגרות, מתפתחת היכולת לחשוב על כללים מוסריים בלי שימת דגש על פרסים ועונשים או ציפיות חברתיות, אלא מה נכון וראוי בעיני.

הטיעון של יעקב נמצא בשלבים הנמוכים של היררכית קוהלברג: בין העונש, לבין הנורמה החברתית, שהרי יושבי הארץ האחרים עשויים לכעוס. יעקב לא מדבר עם בניו על ערכים, ותגובתם, בהתאם, מתייחסת לנורמות חברתיות ונועלת את הדיון: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?"

במחקר שערכתי עם פרופ' אבי עשור, שאלנו צעירים על הסיבות שבגללן הם מקבלים את הערכים של הוריהם. הצעירים נטו הרבה יותר לדווח שההסכמה עם הוריהם היא מסיבות אוטונומיות (למשל "יש לי ערכים כמו של הורי כי אני חושב שהערכים האלה צודקים"), מאשר מסיבות נשלטות ("אני מסכים עם הערכים של הורי כי אני לא רוצה לאכזב אותם"). (ראו תרשים בתגובה הראשונה). כמו שכתבתי בפוסט על אברהם אבינו לפני כמה שבועות, אנשים אוהבים את הערכים שלהם. לכן, לא מפתיע שצעירים שהראו הסכמה אוטונומית עם ערכי הוריהם, הראו במחקר שלנו יותר רווחה פסיכולוגית. לעומתם, צעירים שציינו סיבות נשלטות הראו יותר אשמה וחרדה.

לאילו הורים יש ילדים שמקבלים את ערכיהם מסיבות אוטונומיות? המחקר שלנו הראה שאלה הורים שמראים הורות תומכת-אוטונומיה: מאפשרים בחירה ("הורי מאפשרים לי למצוא את דרכי האישית לביטוי העקרונות שבהם הם מאמינים"), לוקחים את נקודת המבט של הילד ("לפני שהורי מקבלים החלטות, הם משתדלים לחשוב מה אני רוצה"), ומספקים הצדקה להחלטות שלהם ("ההורים שלי משתדלים לענות ברצינות על שאלות שהעליתי ביחס לעקרונות.").

כאשר ילדים מתנהגים בצורה מאד שלילית, רואים הרבה פחות הורות תומכת-אוטונומיה. הורים לנוער שמתנהג בעבריינות מראים יותר שליטה וענישה. לא תמיד ברורה כיווניות ההשפעה כאן, אבל אפשרות סבירה ביותר היא שהורים מגיבים בענישה לעבריינות, ושענישה קשה יכולה להביא להדרדרות של הילד לאורך זמן, במעגל קסמים שלילי. מטה-אנליזה (ניתוח-על) של עשרות מחקרים הראתה שהקשר בין עבריינות של הילד לבין ענישה הורית חזק יותר אצל אבות מאשר אצל אמהות, וכך גם מצאנו במחקר במעבדה שלנו בהובלת ד"ר רעות אבינון. אבות, יותר מאמהות, נוטים להגיב בענישה פיזית לתוקפנות של הילד.

יעקב לא מעניש. הוא גם לא מתמודד ישירות עם הסוגיה הערכית (למען האמת, הכתוב לא מספר לנו אפילו מה עשו יעקב ולאה כדי לסייע לדינה לאחר שהושבה הביתה). כבר דיברנו כאן לפני שבועיים על יעקב המתוכנן, השולט בעצמו והמאורגן. הוא לא מגיב לילדיו מיד כמעט אף פעם, אלא, כמו במקרה של חלומות יוסף, "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". אותה תכונת אישיות שהקנתה לו את אהבתה של אמו, מקשה עליו להתמודד חינוכית עם ילדיו שלו.

זה לא שהוא לא שם לב. בניגוד לאביו יצחק שמתואר כעיוור לא רק פיזית אלא גם ביחס לילדיו, יעקב רואה ושומע הכל, אפילו את המקרים הנוראיים ביותר: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל". יעקב שומע אך לא אומר דבר על המעשה הנורא כלפי בלהה וכלפיו*.

יעקב שומר הכל בבטן, ורק על ערש דווי הוא בא חשבון עם שלושת בניו הגדולים: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה… פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ…  שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי… כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ". איך נתן יעקב לדברים להדרדר כך?

* התנהגות זו של ראובן מהווה גם קריאת תיגר על אביו. השוו להתנהגותו של אבשלום: "וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל־הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל־פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל". המעשה נועד להשפיל את המלך, להראות לו שיש מלך חדש.

פורסם לראשונה ב 12 בדצמבר 2019