"> ׳ונהפוך הוא׳ בהורות המקראית – בחברת האדם
הירשם לניוזלטר שלנו

׳ונהפוך הוא׳ בהורות המקראית

עד איזה גיל הורים אחראים לילדיהם? ומתי הילדים נעשים מבוגרים? בעולם המודרני החוק קובע גבולות פורמליים לפי גיל, אך מבחינה התפתחותית וחברתית התהליך הזה מתרחש בקצב שונה במשפחות שונות ובתרבויות שונות. אריאל כנפו-נעם משתמש במגילת אסתר ומחקרים עכשיווים על מנת לבחון, האם אב אחראי לגורלה של בתו המלכה ויכול לצפות ממנה להתיחס אליו כאל אב?

מרדכי היה אביה המאמץ של אסתר: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ, כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם... וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת". אנחנו לא יודעים הרבה על מערכת היחסים ביניהם, אבל אפשר לנחש שהיא לא היתה סימטרית: מרדכי מבוגר ומכובד, "יושב בשער המלך", ואסתר נערה צעירה מאד, וכפי שהיא מתוארת בהמשך, גם די צנועה ואולי כנועה: "וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר ... לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר, כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַנָּשִׁים". גם בהמשך, הראתה אסתר תכונות של מופנמות ואולי גם חששנות – למשל, כאשר חששה ללכת אל אחשוורוש וכאשר נזקקה לשני משתאות כדי לאזור אומץ להגיד לו את אשר על לבה. אסתר מגיעה לארמון עם דפוס ההתנהגות הצייתני שהתרגלה בו כלפי אביה המאמץ: "וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ".

No photo description available.
Esther before Ahasuerus by Franc Kavčič, 1815

למעלה מארבע שנים עברו. אסתר בינתיים לומדת את חוקי הארמון ומתבגרת לאיטה, ולמרבה המזל, בהרמון שבו אלפי נשים ופילגשים, יש בה משהו מיוחד ושובה לב: וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ". מרדכי דואג לאסתר באופן יומיומי. "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ". אבל את התקשורת איתה הוא עורך מרחוק, בעזרת שליחים ומתווכות. יתכן ומרדכי בכל השנים האלה לא ראה את אסתר אף פעם אחת.

מערכת היחסים שבין מרדכי כאב ואסתר כבת עומדת למבחן קשה יותר כאשר אחשוורוש מפרסם את הצו המאפשר להרוג את כל היהודים. מרדכי כבר מזמן לא מגדל את אסתר. היא אשה נשואה, ואפילו מלכה. אבל הוא מנסה להמשיך את מערכת היחסים החד-כיוונית ביניהם ושולח, בעזרת הסריס התך, הוראות לאסתר. והמגילה משתמשת במפורש במונח ציווי "לְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ". אסתר עונה שהיא חוששת לחייה, כי הגעה אל המלך ללא הזמנה עשויה להסתיים בגזר דין מוות.

מחקרים מראים שברגעים של לחץ גבוה אנחנו מתקשים להיות אמפתיים לאחרים. אנחנו גם נוטים לחזור לדפוסים מקובעים שדורשים פחות מאמץ וחשיבה. אולי לכן מרדכי, בחששו לגורלו וגורל עמו, חוזר לדפוס היחסים המקורי בינו לבין אסתר – של אב סמכותי ובת צייתנית, ומגיב באגרסיביות נטולת אמפתיה לפחדה של אסתר: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים. כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת, רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?".

שימו לב לרגע שבו מרדכי אומר "ואת ובית אביך תאבדו". לפתע מרדכי לא רואה את עצמו כאביה של אסתר. יש לה אבא אחר – אביחיל, והוא מתנער ממנה. למעשה, באמירה זו מרדכי כאילו מתגרש מאסתר. זה הרגע שבו אסתר מבינה שהיא לבד וכבר לא יכולה לסמוך יותר על מרדכי כמו בילדותה. ונהפוך הוא. מעכשיו הם מחליפים תפקידים, ופתאום אסתר היא זו שאומרת למרדכי מה לעשות ושולחת לו הוראות וציווים. "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי... וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא כַדָּת. וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי". מכאן והלאה "אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל", כפי שהיא נקראת בסוף המגילה, היא זו שמניעה את סיפור הגאולה, ומרדכי עושה "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר."

היא כבר לא בתו, היא מלכתו.

בתמונה "אסתר ואחשוורוש", מתוך הסידרה sacred Debris Hai Knafo