הורות מקראית

אריאל כנפו על פרשת לך לך – על ההגירה של אברם ועל כמה אנשים משתנים בעקבות הגירה?

אברם הוא אולי המהגר הראשון במקרא. היו לפניו נוודים ונוסעים. אבל הוא לא רק נע ונד בחיפוש אחר מים ומרעה. המסע התחיל עוד בדור הקודם: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן", אבל ברגע שהגיעו תרח ומשפחתו לחרן, נשארו שם לדורות. חוץ מאברם, כמובן, שמקבל את הציווי המיתולוגי: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ." ואברם ממשיך יחד עם משפחתו במסע ממוקד שנמשך שנים, לאורך הסהר הפורה.

וכבר עמדו לפני על כך שלא יתכן שכל הפירוט הזה נועד להגיד לאברם: עזוב את חרן, לך לכנען. הרי אור-כשדים היא מולדתו, ולא חרן. העזיבה את חרן היא עזיבה של בית אביו, על כל מה שהוא מייצג – התרבות  אשר שולטת בחרן, ושאליה התחברו תרח ומשפחתו.

כמה מחרן נשאר באברם לאחר שהיגר? כמה אנשים משתנים בעקבות הגירה? במחקר שערכו ענת ברדי, רובין גודווין ושותפיהם, על מהגרים מפולין לבריטניה, התברר שכבר בהגיעם לבריטניה היו ערכיהם של מהגרים אלה היו שונים מהמקובל בפולין. מה שעשוי להעיד על כך שההגירה צפויה יותר אצל מי שכבר שונים בערכים שלהם מהסביבה שבה גדלו, ומוכנים, מבחינה תרבותית, לנוע למקום אחר. מצד שני, במהלך השנה וחצי שחלפו המהגרים השתנו עוד, ונהיו דומים יותר בערכיהם לסביבה הקולטת.

הדואליות הזו משפיעה, כמובן, על האופן שבו מחנכים ההורים את ילדיהם. למרות הצורך לשנות סביבה, שפה, ולעתים קרובות מצב כלכלי ועיסוק, ערכיהם של מהגרים משתנים רק מעט – הרי ערכים אלה הם חלק מהמבנה האישיותי של ההורים, וכבר די יציבים בבגרותם. לעומתם, המתבגרים נחשפים למודלים ערכיים סותרים יתר – הערכים בבית, בתרבות המקור והערכים שאליהם הם נחשפים בארץ היעד, בבית הספר למשל.

במחקר שערכנו, פרופ' שלום שוורץ ואני לפני כ20 שנה על בני נוער בישראל והוריהם, מצאנו שהורים עולים מברה"מ לשעבר נתפסו כפחות עקביים במסרים הערכיים שלהם לילדיהם, ושהמתבגרים, בתורם, נטו פחות לאמץ את הערכים של הוריהם במשפחות מהגרות.

כשם שהמהגרים גם שונים בערכיהם מארץ המוצא, וגם שונים מארץ היעד, כך המתבגרים דומים במובנים אחדים להוריהם, ושונים מהם באחרים. במחקר על כאלפיים משפחות מ10 מדינות מערביות, חקרו הפסיכולוג Paul Vedder  ושותפיו את ערכי המחויבות של מתבגרים והוריהם ("ילדים צריכים לציית להוריהם"). כמו שניתן אולי לצפות בגלל הבדלי הגיל ושלבי החיים ביניהם, המתבגרים החשיבו ערכי מחויבות פחות מהוריהם, בממוצע. הבדל זה היה גדול יותר במשפחות מהגרות – שבהן הילדים נחשפים לערכים שונים מזו שבסביבה הכללית בארצם החדשה.

אך כמו שניתן לראות בתרשים למעלה עדיין ניתן גם לראות הבדלים משמעותיים בין תרבויות – או במילים אחרות, דמיון רב בין ההורים והילדים בכל תרבות (הקבוצות המהגרות מסומנות באדום בתרשים). ככל שההורים בקבוצה תרבותית מסוימת מעריכים מחויבות, כך גם המתבגרים. כלומר, המתבגרים השתנו ביחס לדור ההורים, אך השפעת תרבות המוצא עדיין ניכרת.

הפרדוקס של ההגירה ניכר במצב שבו ההורים מהגרים מרצון לארץ אחרת. מצד אחד, ויתרו על הרבה ממה שיש לארץ מולדתם להציע. מצד שני, החיבור לתרבות המוצא עודנו חזק, ואולי ימשך לתמיד. מחקרים על משפחות מהגרים מראים לא מעט עימותים בין דוריים שנובעים מכך שהמתבגרים מסתגלים מהר יותר לתרבות היעד.

גם ההגירה של אברם היא פרדוקסלית. הוא מתחיל את תהליך השינוי עוד בחרן – הוא יוצא "מבית אביו" לא מבחינה גיאוגרפית אלא מבחינה תרבותית. ואולם, כשהוא מגיע לכנען הוא לא מוצא מנוח. הוא יורד למצרים אך נאלץ לברוח אחרי ששרה נלקחת ממנו לבית פרעה (הוא הרי מבקש ממנה לומר שהיא אחותו). לאחר שהוא חוזר לכנען, האל מבטיח לו שוב שזו ארצו, אך הוא אינו חש בנוח עם התרבות המקומית. מצד אחד הוא אינו מוכן שבנו יחזור לחרן: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה". מצד שני, כאשר מגיע הזמן לחפש כלה לבנו יצחק, הוא משביע את אליעזר "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, לְיִצְחָק". אברם מחכה להבטחת האל בארץ כנען, אך ליבו בחרן.

תמונה ראשית – Abraham Journeying into the Land of Canaan" By Gustave Dor'e