עוכר שלווה

בשירות הסטרימינג של נטפליקס יש דרך מאוד מסוימת להציג עוולות חברתיים ומאבקים. החברה מהלכת בין הטיפות, כשהיא מייצרת תוכן מושחז מספיק עבור המיינסטרים הליברלי בארצות הברית, ובמקביל לא באמת מכוונת את חיצי הביקורת כלפי חברות ענק כמוה. ובכל זאת, ייתכן ששני תכנים עכשוויים שיצאו במסגרת שירות הסטרימינג שלה מאותתים על שינוי כיוון. אנסה לבחון מה יש ללמוד, אם בכלל, מהחריגה של נטפליקס מהגבולות שהיא עצמה הציבה לתכניה.

ההתעסקות המסיבית של שירות הסטרימינג נטפליקס בנושאים כמו גזע ומגדר לא תפתיע את כל מי שצופה בתכניו המקוריים כדרך קבע. נדמה שאנשי התוכן והנהלת השירות יודעים בדיוק מה הם הנושאים החברתיים "הנכונים", עליהם יש לשים דגש. לא רק זאת, אופן הצגתם בסדרות ובסרטים של נטפליקס הוא כזה שבאופן עקבי ייתפס כקל לעיכול עבור המיינסטרים הליברלי בארצות הברית, וכן ביתר מדינות אירופה. גם אם ללא ספק מדובר בנושאים בעלי חשיבות חברתית, נטפליקס מצליחה להציגם ללא ביקורת שכוללת גם את העולם התאגידי אליו היא שייכת. גם אם מדובר בהכללה ספקולטיבית, שטרם בוססה אמפירית, ניתן לזהות בשני מקרים בזמן האחרון נסיונות של נטפליקס לפרוץ את השבלונה, כשבמקרה אחד זה נעשה בצורה חיובית ובמקרה השני בצורה די שלילית, יש לומר.

"כמה הן עניות, חברותי לעבודה? העובדה שמישהי עובדת בעבודה כזאת מהווה ראיה ניצחת למידה מסוימת של ייאוש, או לפחות להיסטוריה מלאה בטעויות ובאכזבות, אבל אין זה מתפקידי לשאול." -ברברה ארנרייך, כלכלה בגרוש, עמ' 91-

בסדרה "עוזרת בית״ (במקור: Maid) נעשה בנטפליקס דבר חריג, כזה שמובן מסוים יצא נגד האינטרס התאגידי של נטפליקס. כשהפעם במרכז הסדרה עומדת סוגיית המעמד, בדגש על חוויית העוני. הסדרה מבוססת על ספר זיכרונות שכתבה סטפני לנד על חייה. עלילת הסדרה מתמקדת בדמות של אם צעירה וענייה בשם אלכס, שנכנסה להריון בגיל צעיר מבן זוגה. מספר שנים קצר אחרי לידת ביתה, מחליטה אלכס לברוח מבן זוגה ואבי ביתה המתעלל. אלכס, מגיעה מבית לא מתפקד, עם דמות אם מעורערת ואב שכמעט לא לקח חלק בגידולה, מסיבות שיתגלו בהמשך הסדרה. המכשולים בהם נתקלת אלכס לא מוגבלות למערכות יחסים, חברים או משפחה ואף לא עם בתי משפט האמריקאים, שהצגתם הגרנדיוזית לא זרה למסך הטלויזיה. אלכס מתמודדת עם שירותי רווחה, תהליכים בירוקרטיים שונים לקבלת סיוע כלכלי ותהליך השמה בדיור לנשים מוכות. אחת ממערכות היחסים המורכבות שמוצגות בסדרה היא של אלכס עם אחת מהנשים שמעסיקות אותה כמנקה. מעבר לייצוג יחסי הכוח ההיררכיים של מעבידה ועובדת (כשלמעשה אלכס מועסקת על ידי חברת ניקיון במודל קבלני) מתווסף נדבך גזעי מתאגר, כשהמעסיקה היא אישה שחורה ואמידה מאוד ושמעסיקה אם לבנה וענייה. לא ניכר כי שכוונת יוצרי הסדרה בייצוג זה הוא ניסיון לערער על הנחות מעוגנות עובדתית לגביי כוחה הכלכלי של אמריקה הלבנה מול זו השחורה. אך עצם הייצוג הלא שגרתי הזה בתוכן פופולרי, כן מצליח להרחיב את היריעה בכל הנוגע לנקדוות המפגש המורכבות בין גזע ומעמד בהקשר של יחסי כוח.

כאמור, הסדרה מביאה ייצוגים עוני ומאבק מעמדי באופן מפורט ובכל זאת, לא מדובר בתוכן שבאמת מאתגר את מעמדו של נטפליקס כתאגיד ענק ישירות. יש להניח שאם בעקבות הצפייה הצופים והצופות יבקשו לתרגם את תחושותיהם הקשות לפעולה ממשית, הרי שזו לא תכלול ניסיון פריצה למשרדי נטפליקס בקליפורניה. העוולות החברתיות שמופיעות בסדרה בהקשר מוסדי, מתמקדות בעיקר במערכת הרווחה הקלוקלת של הממשל האמריקאי ולא בביקורת על גורמי שוק פרטיים כמו נטפליקס. אף על פי כן, דווקא אתר אינטרנט כמו Jacobin, שמהווה אחת הבמות הבולטות, אם לא הבולטת ביותר, לפרשנות מרקסיסטית עכשווית בארצות הברית, התייחס לסדרה באהדה. מינדי אייזר, פעילה למען התאגדות מקצועית שכותבת באתר, מתארת את 'עוזרת בית' בייצוג נדיר של עבודה שכר נמוך במשרות מסוג זה בהן עובדות נשים רבות בארצות הברית. לקראת סוף דבריה אייזר כן מסתייגת, ומזכירה שהיותה של הדמות הראשית לבנה ובעלת אזרחות הופך את מצבה לפשוט באופן יחסי, זאת בהשוואה להמוני נשים היספניות, בעלות סטטוס של מהגרות בלתי חוקיות  וחסרות כל רשת קשרים וזכאות להטבות ממשלתיות כלשהן. כלומר, המקרה של הסדרה הנ"ל הוא מצליח להעביר היטב ביקורת מעמדית, אך לא מפתיע שנטפליקס בחרו דווקא בתוכן שמצליח לעשות זאת ובמקביל לא מגביר את האיום על מעמד התאגיד.

כפי שהוזכר בהתחלה, ביקורת חברתית בנושאים מעמדיים היא חריגה בנטפליקס וכאמור, ביקורת מעודנת בכל הנוגע לגזע ומגדר ניתן למצוא בשירות תוכן זה בשפע. ייצוגים לאי-השוויון גזעי ומגדרי בתכני השירות ממוקמים לרוב בשדה אליטיסטי. כך בסדרות שונות בנטפליקס ניתן לחזות בדמויות שאומנם לא תואמות את ההגמוניה הלבנה או ההטרו-נורמה באליטה האמריקאית, אך במקום לנסות לערער על יסודות האליטה העלילה תעקוב אחרי מאבקן להצטרף אליה. כשהתוצאה היא ייצוג למאבק להפיכת של האליטה למגוונת יותר. אין מדובר בקריאת תיגר על סדר יום ניאו-ליברלי, אלא על הצטרפות אליו. דוגמא בולטת לכך היא הסדרה People Dear White, שמתמקדת בסטודנטים שחורים באוניברסיטה יוקרתית בחוף המזרחי של ארצות הברית, ובקשיי הסתגלותם במוסד, ללא התעמקות משמעותית בפערים מעמדיים של ממש. הסדרה לא מציגה בשום שלב ערעור על הסדר החברתי-כלכלי הקיים, אין לאי השוויון בסדרה יסודות מטריאליים. הסדרה כן מתייחסת לקשיים שקשורים למין ומגדר, אך בדומה לסוגיה הגזעית, אין מדובר בביקורת רדיקלית, אלא בניסיון לגוון את האליטה. דוגמא נוספת לסדרה של נטפליקס שלא מציגה באופן ביקורתי דיו את המצב החברתי היא "שחור זה הכתום החדש". בסדרה זו, שהייתה אחת מהראשונות שיצאו במסגרת שירות הסטרימינג של נטפליקס, היוצרים בחרו בגיבורה לבנה באופן לא מייצג, זאת לצד הצגה סטריאוטיפית של המפגש בין גזע ומעמד עבור דמויות האסירות השחורות וההיספאניות.

לצד "עוזרת בית", דוגמא חריגה נוספת בנוף של נטפליקס היא הספיישל האחרון של הקומיקאי דייב שאפל. יצירה זו כן מתייחסת לנקודות השקה בין גזע, מגדר ומעמד ובמידה מסוימת עוסקת בשאלות של שוליות מרובה. אם בעוזרת בית נדמה כי התקיים ניסיון מוצלח להעביר ביקורת חריגה על החברה האמריקאית, הרי שהספיישל האחרון של שאפל מייצג מקרה הפוך. לאורך כל ההופעה שאפל מנסה לאתגר באמירותיו את ההגמוניה הלבנה ששולטת בקהילת הלהט"ב ובתנועה הפמיניסטית. אך בפועל התוצאה עלובה למדי. שאפל, כפי שנכתב בכמה ביקורות, מתבטא במודע באופן מיזוגיני, להטב"קפובי ובמיוחד טרנספובי. בניסיון שלו לדון בחוויה להטב"קית שחורה, לה הוא לא שותף כגבר הטרוסקסואל, אל מול זו הלבנה, שאפל חוטא באמירות יהירות ומעליבות. שאפל בהחלט מאתגר את שיח הייצוגיים ואי השוויון שמתקיים במרבית תכני נטפליקס, אך באופן חסר אופק ושמרני, שספק ויביא לשינוי חברתי חיובי. כך שלא מפתיע שבעקבות התבטאויותיו בספיישל קמה מחאה ציבורית רחבה, לא רק בקרב הציבור האמריקאי הכללי, אלא גם בקרב עובדי נטפליקס.

משתי הדוגמאות המרכזיות שהובאו כאן, ניתן להגיע למסקנה כי המסע בחיפוש אחר כר פורה לתכנים ביקורתיים כנגד אי-שוויון לא יכול להיעצר בנטפליקס ובדומותיה. שירות סטרימינג תאגידי לא יכול ולא מוכן לענות על צורך ציבורי שכזה. מה שכן ניתן לזהות זה את הניסיון של נטפליקס להגיב לצמא הציבורי, כזה שמאותת על גודל המצוקה של החברה נוכח אותה קריאה חברתית. מכאן יש לקוות, שבמות חדשות ותאגידיות פחות, יצמיחו תכנים אחרים, שנותנים מקום לייצוגים ביקורתיים ומשמעותיים של אי-שוויון.

עובדי נטפליקס במחאה נגד התבטאותיו של שאפל

טור ביקורת של ניב הדס ב-"הארץ" נגד שאפל

ספר המנתח את המקרה של הסדרה "שחור זה הכתום החדש" (בפרק Seeing Blackness in Prisons).