מאמרי אורח

במלחמה האחרונה יצא לכולנו לשמוע אזעקות ולרוץ למקלטים – אבל חשבתם פעם איך החוויה הזו משפיעה על החברה בה אנו חיים? נועה בלוך כותבת על החוויה החושית של שמיעת אזעקה בעקבות מאמרם של (Vannini, Waskul, Gottschalk, and Rambo (2010:

(תמונה ראשית מתוך סרטון של כאן | דיגיטל – תאגיד השידור הישראלי)

כפי שניתן לראות בצילום המסך מתוך סרטון שפורסם בדיגיטל של תאגיד השידור כאן 11 (2018), האזעקה היא חלק משמעותי מהאופן בו הישראלים מגדירים את חוויתם בארץ, ומהאופן בו הם מספרים עליה לשומע חיצוני. בסרטון בחור ישראלי יוצא לדייט עם בחורה אמריקאית שתוקפת אותו על היותו שייך למדינה שהיא תופסת כמדינת אפרטהייד ועל כך שהוא שירת בצבא. לאחר זמן מה הבחור "נשבר" ומתעצבן על דבריה, וכחלק מתגובתו שואל אותה האם היא שמעה אזעקה בחייה. כוונותו בשאלה היא לספר על קשיי הצד היהודי-ישראלי בסכסוך, ולפיכך עולה השאלה- למה "קשה" לנו בגלל האזעקות? מה הופך אותן לאירועים משמעותיים כל כך ונותן להם כוח לעצב את החוויה הישראלית ואת הישראלים עצמם?

המאמר של Vannini, Waskul, Gottschalk, and Rambo (2010) בוחן חוויות יום-יומיות מחייהם של הכותבים, ואת משמעותו של הקול בסיטואציות שונות. ניתן לחשוב באמצעותו על משמעותן של האזעקות ועל החלק שהן לוקחות בהגדרת הזהות הישראלית, גבולותיה וייצוגה. ראשית, כותבי המאמר כותבים שגם לצלילים שאינם דיבור ושאינם אנושיים יכולה להיות משמעות חברתית. כדי להסביר זאת הם משתמשים במושג sound acts. לפיהם ניתן לראות בקול פעולה קולית כאשר אנשים מביאים אותם למודעות רפלקסיבית, כלומר מייחסים להם משמעות בחווייתם החושית-גופנית. פרטים בחברה חווים פעולות קוליות, מעניקים להן משמעות ומגיבים אליהן. למשל, אנחנו יכולים לשמוע את הכלב של השכנים נובח, לתפוס את הנביחה כרעש ומעצבן ולא רצוי ולהתלונן לשכנים. לתהליכים הללו יכולה משמעות ביצירתן של קהילות, למשל במקרים של בניינים ושכונות שקטות בהם אסור לגדל בעלי חיים. כמו כן, האירועים הקוליים והפרשנות שלהם משפיעים גם על תחושת העצמי המגולם של פרטים. למשל, התפיסה של נביחה כרעש רצוי משייכת את הפרט לקבוצה מסוימת ומדירה אותו מקבוצות כמו אלו שנידונו קודם לכן.

כדי להבין את האופן בו פעולות קול יוצרות את המציאות הגופנית-חברתית ומיוצרות על ידיה מסבירים החוקרים שישנן נורמות קוליות, סדר קולי יום-יומי, שהוא המצב שאנחנו רגילים אליו ומצפים שיתקיים. הסדר הזה יכול להיות מופר על ידי פעולות קוליות שונות, ולהביא למצב של משבר. כתגובה לכך, פרטים בחברה עשויים לבצע פעולות שונות להשבת הסדר הקולי, בהמשך לדוגמה שניתנה קודם לכן- ניתן להרגיע את הכלב כך שיפסיק לנבוח. בהתאם לכך, ניתן לבחון את האזעקות כפעולה קולית המפרה את הסדר הקולי באופן קיצוני. המשמעות המיוחסת לה היא קודם כל המשמעות הסימבולית- זהו צליל המסמן שיש ירי טילים ועלינו להגיע במהירות למקלט, אך למשמעות הסימבולית הזו מצטרפות משמעויות חברתיות וחושיות נוספות. ראשית, מצטרף לכך הפחד, שלעיתים מקבל גם ביטוי פיזי של ממש כמו התנשמות, בכי וכו'. שנית, מצטרפת המשמעות המלכדת את כל שומעי האזעקה לכדי קהילה אחת, קהילה החווה ביחד אירוע מפחיד וטראומתי. משמעות זו נובעת מההפרה של הסדר הקולי, כמו גם מהפחד שהיא מייצרת במקרה זה, המרכיבים את חווית שמיעת האזעקה. הקהילה שנוצרת סביב החוויה הזו מפרידה את עצמה מקהילות אחרות שלא חוו את החוויה, כפי שניתן לראות בדוגמה של הסרטון של תמיר בר. 

השייכות לקהילה הקולית ששמעה את האזעקה, כמו גם שמיעת האזעקה עצמה, מבנה את הפרטים השותפים בקהילה ואת האופן בו הם יפרשו צלילים (לא רק אזעקות) בהמשך. כך, מי ששמעו אזעקה פעמים רבות וחוו את הפחד המתלווה אליה נבהלים בקלות יותר מצלילים דומים, כמו סירנה של אמבולנס. ברמה לא מודעת הם מקשרים בין חווית שמיעת האזעקה לבין קולות אחרים המפרים את הסדר הקולי באופן קיצוני ומגיבים לכך בפחד, בשונה ממי שאינם שייכים לאותה קהילה קולית. את התגובה הזו ניתן לקשר למונחים של טראומה ופוסט טראומה, שכן שמיעת האזעקה מהווה טראומה, המשפיעה על היחיד ועל חושיו וחווייתו הגופנית בהמשך. 

ניתן לחשוב גם על התגובות למשבר ששבירת הסדר הקולי מביאה איתה. התגובה המיידית לשמיעת האזעקה היא כמובן הכניסה למקלט. מדובר בריצה מהירה, מתנשפת, במהלכה מי שנמצא עם חברים או משפחה גם מוודא שהם רצים בצעקות קצרות. לאחר מכן, במקלט, הפרטים השונים בוחנים זה את זה- בהסתמך על התגובות הפיזיות לטראומה. כך למשל, אני מסתכלת על הילדים של השכנים ורואה כמו הם מבוהלים. בהתאם להערכה ההדדית מתבצע ניסיון להשיב סדר קולי מסוים- או על ידי שתיקה, או על ידי הדלקת הרדיו בתקווה לקבלת מידע נוסף, או על ידי דיבור או אף בדיחה. כל אלו פעולות קוליות רצויות, שמפרות את מצב השתיקה שקדם להן, אך באופן חיובי (בשונה מהאזעקה). 

מדוגמת האזעקה שהוצגה לעיל ניתן לראות שלסאונד יש תפקיד מהותי בכינון הטראומה- כלומר אנו זוכרים קולות שהפרו את שלוותינו בצורה קיצונית או יוצאת דופן באופן מיוחד. הדוגמה מראה גם שהקשר בין החושים לחוויות טראומטיות הוא רחב אף יותר, וקשור גם  בנשיאת הטראומה ובהשפעתה על הפרט לאחר התרחשותה., כך שצליל או ריח מסוימים מספיקים כדי לעורר אותה. כמו שמי ששמעו אזעקות רבות מייחסים משמעות של פחד ובהלה גם לקולות אחרים, יכולים מי שחוו טראומות אחרות לייחס משמעות מפחידה לרעשים שונים מאלו שהיו חלק מחוויותיהם המקוריות. כך, הטראומה ממשיכה להשפיע על ולעצב את חוויתם החושית ויוצרת בקרבם שוני, או אף סוג של מוגבלות חושית. זו בתורה מבדילה את חווי הטראומה בעבר והפוסט טראומה בהווה מאחרים שלא חווה טראומה דומה- הבדלה חושית ופיזית כמו גם קוגניטיבית. 

אנחנו מזמינים אתכם לחשוב על אירועים קוליים נוספים שנושאים משמעות קהילתית והופכים את מי שחווים אותם לקבוצה נבדלת מאחרות, ובכלל, לחשוב כיצד הסאונד משפיע על המציאות החברתית.

ביבליוגרפיה:

Vannini, Phillip., Waskul, Dennis., Gottschalk, Simon., and Rambo, Carol. 2010. Sound Acts: Elocution, Somatic Work, and the Performance of Sonic Alignment. Journal of Contemporary Ethnography 39(3): 328–353.

לקריאה נוספת (על סאונד או על המלחמה):