גזע, אתניות והיהודים
שתי סערות תקשורתיות בנוגע לגזע וליהודים העסיקו את ארצות הברית בחודשים האחרונים, הראשונה צצה לאחר התבטאות של הקומיקאית והשחקנית היהודייה שרה סילברמן נגד שימוש בשחקנים ושחקניות שאינם יהודים לגילום דמויות יהודיות בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע האמריקאית. הסערה השנייה, ממש בשבועות האחרונות נוצרה לאור התבטאות מקוממת של השחקנית ומגישת The View וופי גולדברג שטענה שהשואה לא הייתה בנוגע לגזע. שתי הפרשיות מהוות הזדמנות להעמיק בהגדרות של גזע, ואתניות ובקשר שלהם ליהודים.
בחודש אוקטובר האחרון ביקרה שרה סילברמן את הבחירה ללה שחקנים ושחקניות לא יהודים לתפקידים של דמויות יהודיות בקולנוע ובטלוויזיה האמריקאית. בהקשר זה, על משקל ה-Blackface (בעברית: השחר פנים) טבעה סילברמן את הביטוי Jewface. Blackface היא תופעה במסגרתה שחקנים שאינם שחורים מגלמים דמויות שחורות תוך שימוש באיפור המכהה את עורם. הגזענות שעומדת מאחורי הפרקטיקה הביאה להיעלמותה הכמעט מוחלטת שלה (למעט מקרים מסוימים, ראו סרטון על "פיט השחור" ההולנדי בהמשך). בעוד אין מחסור בייצוג היהודי בתעשיית הבידור האמריקאית, סילברמן בביקורתה ביקשה להצביע על ייצוג חסר של יהודים באופן ספציפי בתחום המשחק ויותר מכך, בגילום של דמויות יהודיות (בין אם היסטוריות או כאלו שנקבעו כיהודיות לשם העלילה).
טביעת הביטוי Jewface שמקביל לפי סילברמן Blackface הוביל אותה לשרטט בעל כורחה פרופיל של חזות פיזית יהודית, מה שמתכתב עם התפיסה הגזעית ביולוגית. כך, הבחירה בשחקנית לא יהודייה לגלם תפקיד של דמות יהודייה אינו רק פסול מטעמי פגיעה בייצוג של יהודים כקבוצת מיעוט, אלא גם לא מדויק פיזית עקב קיומה חזות יהודית מסוימת. הפער שמזהה סילברמן בין חזות פיזית יהודית לזו שאינה יהודית מוביל לטענתה לשימוש באיפור מוגזם שמטרתו להדגיש תווי פנים "יהודיים". כך למשל הלן מירן שעתידה לגלם את גולדה מאיר בסרט חדש. בביקורת של סילברמן ניתן למצוא שתי רמות. האחת היא ביקורת סטנדרטית יותר, על עצם הייצוג החסר של שחקנים יהודים ובפרט שחקניות יהודיות. זאת בזמן שהוליווד הולכת יותר ויותר לכיוון של הקפדה על גילום מדויק זהותית עבור קבוצות מיעוט, גם כששחקן או שחקנית אחרים יכולים להיתפס כמתאימים ויזואלית לתפקיד. בהתאם להלך רוח זה סילברמן מבקשת להבטיח ייצוג הולם עבור יהודים ויהודיות שיכולים להבין לעומק תפקידים של דמויות מהקבוצה שלהם. רובד נוסף בביקורת של סילברמן גולש לשאלת התכונות הפיזיות המיוחסות לקבוצות כאלה ואחרות, והאם עצם הדגש ששמה על זה סילברמן הוא בעייתי ופוגעני, או שמא הביקורת שהיא משמיעה משקפת הבנה מקובלת לגביי אפיונים גזעיים בזרם המרכזי. בהקשר האמריקאי, בו יהודים לא מקוטלגים רשמית כקבוצה גזעית (ראו בתגובות קישור לחלוקה גזעית במפקד האוכלוסין האמריקאי) ובו בזמן נחשבים לקבוצה מונוליטית, גם כשבפועל יהודים גם בארצות הברית לא כל היהודים הם אשכנזים וחלקם אף ממוצא מעורב, יהודי ולא יהודי.
לצד סערה זו, שערורייה גדולה בהרבה עוררה וופי גולדברג בתוכנית הטלוויזיה The View, שם טענה כי השואה לא קשורה לגזע, שכן יהודים הם קבוצה אתנית ולא גזע. טענתה מתבססת הבנה שגויה של מושג הגזע בהקשרו באירופה של תקופת השואה ועשרות שנים לפניה. מדובר בתפיסה שמתכתבת עם הבנה מאוד אמריקאית של גזע, ששמה דגש על מאפיינים חיצוניים פיזיים וכאמור מציירת יהודים בעיקר כאשכנזים. גולדברג מאז הושעתה לשבועיים מתפקידה הקבוע בפאנל המגישות של The View ואף התנצלה באופן שרבים ראו כלא מספק.
שתי הפרשות נוגעות בשאלות חשובות לגביי הגבולות של המושגים אתניות וגזע, שהתקבעו אי שם במאה השמונה עשרה, אך ממשיכים לחפוף, לעתים לחלוטין, בהתאם להקשרים חברתיים משתנים.
אז האם יש באמת הבדל מהותי בין גזע ואתניות, כשהראשון מתייחס רק למאפיינים פיזיים והשני רק למאפיינים תרבותיים? פרופ' יהודה שנהב (החוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב) מבקש לטעון כי ההבדל גזע ואתניות אינו אמיתי והחלוקה נעוצה במסמנים. כך למשל, דומיננטיות של אגודה אנתרופולוגית פיזית במחקר של חברה מסוימת הובילה לשימוש ראשוני במושג הגזע כדי לתאר קבוצות שונות ובמקביל דומיננטיות של אגודה אנתרופולוגית תרבותית בחברה אחרת הובילה לשימוש נפוץ יותר במושג אתניות. מקורם של אופני התיאור השיחיים עבור כל קבוצה חברתית לא מונע ייחוס של מאפיינים תרבותיים לגזע או ייחוס מאפיינים פיזיים לקבוצה אתנית, כשאמור, הכותרת היא לא מה שמכונן את ההבדל, שספק אם קיים באופן מהותי.
מקורות:
ההגדרה של גזע באתר לשכת האוכלוסין האמריקאית
אתניות/ יהודה שנהב, מתוך אי/שוויון בעריכת אורי רם וניצה ברקוביץ