האני הדיגיטלי

בעקבות דוח שחיבר על פעילות אקטיביסטית בסביבות דיגיטליות שונות, תוהה עומר קינן באיזו מידה הפלטפורמה הדיגיטלית מעצבת את טיב ואופי האינטראקציה האנושית שמתקיימת בה, ועד כמה המגבלה של הפלטפורמה הספציפית היא זו שמשאירה את החותם המשמעותי ביותר על טיב האינטראקציה? לטענתו, לצד שימוש נכון במדיה הדיגטלית, עדיין יש צורך בסיפור וביצירת התוכן הנכון. קינן מציע שעלינו לצאת למלאכת מחשבת שלוקחת בחשבון היבטים סוציו-תרבותיים עמוקים

לאחרונה חיברתי דו"ח מחקר עבור שתיל וקרן הנס זיידל, המסכם עשור של פעילות אקטיביסטית בסביבות דיגיטליות שונות. אספתי וניתחתי מאמרים אקדמיים ופרקטיקות שבהן עשו שימוש תנועות חברתיות באזורים שונים ברחבי העולם. מהשימוש של פעילי.ות האביב הערבי ברשתות החברתיות דרך הקמפיינים הגדולים של תנועת Black Lives Matter ועד אירועי המחאה הגדולים במזרח אירופה ובישראל בשנתיים האחרונות. דו"ח המחקר כלל גם המלצות יישומיות עבור פעילים.ות המעוניינים.ות לשלב פלטפורמות דיגיטליות כגון אפליקציות סלולריות, אפליקציות של מפות וכמובן קמפיינים ברשתות החברתיות לצורך יצירה וניהול מתמשך של פעילות אקטיביסטית.

באחד מסבבי הגשת הדו"ח נשאלתי שאלה מעניינת: "אז מה שאני מבין ממך זה שהמדיום הוא לא המסר?" אותו אדם המשיך והסביר שכשהוא קורא את דברי מצטיירת תמונה לפיה אנו כפעילים חברתיים ואולי בכלל כיצרני תוכן בתחומים שונים צריכים להבין את המגבלות, האתגרים וההזדמנויות שיש ברשת, אולם יותר מכך להשקיע בסטוריטלינג, ביצירה והפצה של אמצעים ויזואליים ועוד פעולות שמתרגמות חוויה אנושית מורכבת לשפת הסביבה הדיגיטלית.

דבריו שיקפו עבורי את המתח שאני מוצא במחקר ובהוראה בתחומי חברה ודיגיטל שהם חלק מרכזי בחיי בעשור האחרון. באיזו מידה הפלטפורמה הדיגיטלית, וכאן נכון להבחין בין סוגים שונים של פלטפורמות, מעצבת את טיב ואופי האינטראקציה האנושית שמתקיימת בה? גם באפיקים נוספים אותם חקרתי בשנים האחרונות כמו במחקר שבו יחד עם שותפי בפוסט-דוק אנו מבקשים להבין כיצד אנשים מפענחים ובוחרים לבטא רגשות בשיחות אזרחיות בנושאים שנויים במחלוקת המתקיימות בפלטפורמות דיגיטליות שונות. ושוב השאלה – האם או עד כמה המגבלה של הפלטפורמה הספציפית היא זו שמשאירה את החותם המשמעותי ביותר על טיב האינטראקציה? ובכן הסיפור מורכב, וקשה להצביע על השפעה חד כיוונית וכנראה שגם אין צורך בכך.

ובחזרה לדו"ח המחקר. בראיה לאחור, אילו מחאות פומביות או פעילויות אזרחיות הצליחו לגייס קהל גדול בקנה מידה מקומי או גלובלי, הצליחו לייצר שינויים בדפוסים תרבותיים, בנורמות חברתיות או בחקיקה (חישבו על מי טו ותנועות פמיניסטיות שהתכתבו עם התנועה, או על אוקיופיי וולסטריט שהתפשטה מאר"ה ללמעלה מ40 מדינות ברחבי העולם), הרי שהופעתן של הרשתות החברתיות ושכלול האמצעים הדיגיטליים בדגש על אפליקציות סלולריות למיניהן, וכן המאפיין השיתופי של אותן פלטפורמות יצרו game changer בשדה האקטיביזם. הטכנולוגיה שתחילה הספרות המחקרית עסקה באופן שבו היא מאפשרת להעביר מסרים, לייצר סדר לוגיסטי נוח ולהפיץ רעיונות אל מעבר לגבולות מדינת הלאום, במידה מסוימת החלה לעסוק בשאלות של אוריינות דיגיטלית. כיצד למשל פעילים.ות מקבוצות שוליים ידעו לתמצת על ידי האמצעים הדיגיטליים שעמדו לרשותם סיפורי חיים מורכבים הנפרשים על פני דורות, אירועים היסטוריים, אזכורים למקרי התעמרות מצד הממסד לכדי פוסטים בפייסבוק וציוצים בטוויטר? כיצד  פעילים.ות של תנועת Black Lives Matter אשר הבינו שלא די בהעלאת דרישות ברורות להפסקת היחס האלים של המשטרה בארצות הברית כלפי האוכלוסייה האפרו-אמריקאית, אלא שיש להרחיב את המעגלים באמצעות שפה ויזואלית שפונה לרגש ולאינטלקט בזמן מסך אפס, וזאת כדי לקרוא לסולידריות בין קבוצות של מעיטוים במדינה. הזכורה לי ביותר היא תמונת מים (Meme) של שני גברים האחד יליד והשני עבד אפריקאי מחובקים כשברקע נשרפים דפים מספרי ההיסטוריה והשניים בוכים בצער.

הדוגמה הזאת לצד רבות נוספות, מלמדות על יצירה אנושית בת זמננו שיוצריה שילבו בין סימבוליקה, רגש, צבע מורכבות רעיונית אבל קומיוניקטיבית. תמונות עשירות מהסוג הזה עברו בזכות הטכנולוגיה לידם של יוצרים.ות רבים.ות. הן נהיו זמינות לכל המחזיק באמצעי שרבוט פשוטים ובמקביל הגדילו את הצורך להפעיל חשיבה יצירתית, מהלכי תכנון מוקפדים, למקד מסרים מחד ולשמור עליהם זמינים, נגישים ואינקלוסיביים עבור קבוצות תרבותיות שונות בהקשר המקומי והגלובלי כדי שאלה יהפכו להיות תומכיהם ומפיציהם.

מגוון האפשרויות שהמדיה הדיגיטלית מציבה בפנינו בבואנו ליצור תוכן בשדה הפוליטי ובשדות נוספים, דווקא הוא שקורא לנו לצאת למלאכת מחשבת רעיונית, עיצובית שלוקחת בחשבון היבטים סוציו-תרבותיים עמוקים: זהות של קבוצה – מי יתחבר למסר? האם הוא מתורגם תרבותית נכונה? במי הוא יכול לפגוע?; יחסי לוקלי-גלובלי – חיי שחורים חשובים בארצות הברית ובמפגש עם המשטרה אבל לא רק בארה"ב ולא רק מבחינת אלימות משטרתית; תרבות – בעיקר שימוש באמצעים סמיוטיים כדי לבלוט ולא להבלע בפיד האינסופי והמתגולל ועוד. 

אם כך, כן! המדיום הוא (גם המסר), כאשר לצדו נמצאת המחשבה והיצירה האנושית, וכמו הטכנולוגיה גם להן מגבלות, אתגרים והזדמנויות.