תרבות האוכל

נמרוד לוז על הקשר בין הפרעות אכילה לנפגעות תקיפה מינית – לזכרה של תלמידתו ענבר פרסטר ז"ל ( 1993-2020) שנפטרה לאחרונה

פורסם בתוכנית שלושה שיודעים ב21.10.20 (1:44)

אכילה היא פעילות חיונית והכרחית לקיומנו אבל ברור לחלוטין שלא ניתן לתחמה רק בהיותה צורך ביולוגי של אספקת אנרגיה לתחזוקת הגוף. כשם שאנו לא תמיד אוכלים כי אנו רעבים כך גם הפסקת אכילה לא בהכרח ולא תמיד קשורה בתחושת שובע.

קיים קשר מובהק בין מצבים של עקה נפשית לבין שינויים בהרגלי אכילה: מהפחתה קיצונית בכמות המזון הנאכלת ועד לעיסוק אובססיבי במזון ואכילה בלתי מבוקרת ועליה קיצונית במשקל.  תופעות אלה הקרויות הפרעות אכילה כוללות מנעד רחב של תופעות שמקוטלגות כיום לארבע קבוצות עיקריות במדריך האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM) ובהן למשל האנורקסיה נברוזה והבולימיה. הפרעות אכילה תופענה בעיקר, אך כמובן לא רק, בקרב נערות ונשים צעירות והסבירות לכך עולה באחוזים רבים במקרה שמדובר בנפגעות תקיפה מינית. נשים שעברו התעללות מינית בילדותן חשופות ופגיעות יותר להפרעות פסיכיאטריות והן חוות אותן על פי רוב בעוצמות גבוהות יותר מנשים ללא היסטוריה של התעללות מינית. יתרה מזו, בקרב קבוצה זו נמצא גם עליה משמעותית בפתולוגיות השונות הקרויות הפרעות אכילה.  (Harned, and Fitzgerald, 2002)

מחקר מקיף שביצעו חוקרים באוניברסיטת הרווארד בקרב 57,231 מטופלות בחן את הקשר בין התעללות מינית בגיל הילדות לפתולוגיות הקשורות באוכל ואכילה ובמיוחד להתמכרות לאכילה בלתי מבוקרת. התוצאות היו מובהקות ומדהימות למדי. קורבנות תקיפה מינית נמצאים בסיכון של 90% יותר מהאוכלוסייה שלא עברה פגיעה להתמכר למזון. המסקנה של החוקרים הייתה ברורה וחד משמעית: קורבנות תקיפה מינית הם קבוצת אוכלוסייה המזוהה בצורה מובהקת עם התמכרות למזון ובעיות אכילה מסוגים שונים (Mason, et. al, 2013).

בספרות הרפואית מועלות מספר סיבות עיקריות להתמכרות לאכילה ופרצים של אכילה בלתי מבוקרת:

נפגעות תקיפה מינית חוות תחושה מתמשכת של חוסר אונים והאוכל מאפשר שימור של אשליית השליטה בגוף. השליטה מושגת דרך הרעבת הגוף ולעיתים הצורך בשליטה מוביל להרעבה למוות כדי לקנות מחדש שליטה מלאה בחייהן.

באותה מידה נמצא תופעה שהיא לכאורה הפוכה של האבסת הגוף ואכילה יתרה אך הדבר נעשה מאותן סיבות בדיוק כלומר הרצון לפצות על חוסר האונים ואובדן השליטה בתחושה של שליטה בגוף ויתרה מזו הפיכתו לחסר אטרקטיביות לטורפים עתידיים פוטנציאליים.

כך תארה זאת בחדות, בגילוי לב מצמרר ואמיץ ובכנות מעוררת השראה ענבר פרסטר שהלכה לעולמה ב5.10.2020 והיא בת 26 בלבד. השורות לקוחות מתוך עדותה באתר אחת מתוך אחת המאפשר לקורבנות תקיפה מינית לבטא את שעברו:

"אני מפרסמת את זה במטרה להעלות את המודעות לפדופיליה בקרב ילדים ונוער… הגיע הזמן לא להתבייש ולהרגיש שאני עשיתי משהו רע בחיים שלי. … היה לי שכן פדופיל שהחליט שילדה בת 10 היא אובייקט מיני שגורם לגירוי המיני שלו. אז הוא החליט לנצל את התמימות ואת עצם העובדה שאני חברה של החבר שלו מה שאפשר לו קרבה אלי, כוח ושליטה על החיים שלי. … חשוב לי לציין שבאתי מבית שהיה בו הכל, חום ואהבה אין סופיים ולא חסר לי דבר… אך הנפש לא יכלה להכיל את מה שעברה והגעתי למצבים שהייתי מקיאה, מאבדת את ההכרה, מנותקת שעות ובוהה בקיר…ובמהלך היום הפלאשבקים שלא נותנים מנוחה ונחת והדיכאונות שמתלווים לכך עם אכילה כפייתית שנגרמת מהפגיעה ומובילה להשמנה חריפה. המחשבות שמקוננות בי על לסיים את הכאב שאני חווה במוות נותנים תחושת סיפוק קטנה. חוסר השליטה בחיים שלי שהכל דפוק אצלי והתקופות של לשתות אלכוהול כדי לשכוח קצת מהכאב. הכדורים שנאלצתי לקחת שנים על גבי שנים שגרמו לתופעות לוואי שמנעו ממני את רגשות החיים".

אחת התופעות הבולטות הנלוות לפגיעה מינית היא הרצון לשלוט בגוף דרך אכילה יתרה וחלק מהסיבות קשורות לעובדה שהנערה הנפגעת רואה בעצמה רק אובייקט מיני ופועלת לנטרל אפשרות זאת על ידי הפיכתה לפחות אטרקטיבית. בנוסף לכך, האכילה מאפשרת לנפגעות, המרגישות פעמים רבות תחושות של ריקנות פנימית, להתמלא ולו לזמן מה בתחושת מלאות ושובע.

כך תארה זאת ענבר בפוסט שהוא אופטימי למדי שהעלתה לפייסבוק במהלך חודש יוני 2020 ובו כתבה:

"לא כולם מכירים באמת את סיפור חיי. והרוב אפילו לא יודעים כמה לא רציתי לחיות בעולם הזה. אוכל בחיי היה מקור לנחמה, הגנה במטרה להגן על עצמי. מצאתי באוכל מפלט מטראומת ילדות שהובילה אותי בסופו של דבר לשקול 152 קילו. … לא יכולתי להכיל את הטראומה, המשקל, ההשפלות ואת החיים. ניסיתי לשים קץ לחיי …."

למרות זאת קראתי לפוסט אופטימי משום שבמהלכו היא מתארת כיצד התעוררה בבית החולים ובחרה בחיים. במסע מעורר השראה שיקמה את חייה, וכחלק מכך גם עברה ניתוח לקיצור קיבה, שינתה אורחות חיים דאגה לתזונה בריאה ולפעילות גופנית וגולת הכותרת מבחינתה, הצטרפותה למסלול לימודים אקדמי. כך גם הצטלבו דרכינו עת למדה אצלי כסטודנטית שנה א' במחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת.

אני זוכר היטב את התעקשותה לשבת תמיד בקדמת הכיתה, תמיד עם שאלות, רצון ללמוד ומוכנות לעבודה קשה. למרות שהייתה אפילפטית ובסיכון תמידי לחייה התעקשה להצטרף לסיור לימודי שקיימה המחלקה לרומא בפברואר 2020. במהלך הקיץ התכתבנו מספר פעמים. פעם אחת הייתה קשורה לאוכל ובדיעבד הבנתי עד כמה מיוחדת הייתה. ענבר ביקשה שאשלח לה את המתכונים של המאכלים שהכנתי לחבריה שהיו אותה עת בבידוד. כתבתי לה שמדובר בהרבה עבודה ותשובתה הייתה: "עבדתי במסעדות אני מאוד אוהבת לבשל ולא מפחדת מעבודה קשה".

התכתובת האחרונה ביננו הייתה יומיים לפני מותה, שהותיר את כולנו בתדהמה, ובו ביקשה אישור לכתוב עבודה על עמודי הטוטם כחלק מחובותיה לקורס מבוא לדתות. רק לאחר מותה נתוודעתי למצוקות העצומות שחוותה, למסע המופלא שעשתה ובעיקר לעוצמה שהייתה בה להתגבר עליהן. סיפורה האישי מבהיר היטב שמעבר לנתונים המובהקים הסטטיסטיים על הקשר בין התעללות מינית בילדות להפרעות אכילה כל אחת ואחת מהן היא, כמובן, עולם ומלואו. קיים צורך דוחק להבין יותר, להתוודע למורכבויות ולקשיים שנערות ונשים אלה חוות ולסינרגיה טובה יותר בין תחומי הידע השונים לאפשר טיפול בהפרעות אכילה בקרב הקורבנות כחלק מתהליך החלמתן.

מקורות

Harned, M. S. and Fitzgerald, L. F. (2002). Understanding a Link Between Sexual Harassment and Eating Disorder Symptoms: A Mediational Analysis. Journal of Consulting and Clinical Psychology 70(5): 1170-1181.

Mason, S. M., Flint, A. J., Field, A. E., Austin, S. B., & Rich-Edwards, J. W. (2013). Abuse victimization in childhood or adolescence and risk of food addiction in adult women. Obesity (Silver Spring, Md.), 21(12), E775–E781. https://doi.org/10.1002/oby.20500

Photo by Taylor Deas-Melesh on Unsplash