אומנות המלחמה בוירוס הקורונה בטייוואן: שילוב בין ערכים קונפוציאנים מסורתיים וטכנולוגיה מודרנית
אז מה המצב בטייוואן בעניין הקורונה? כיצד המצב אצלה כל כך שונה מהרבה מדינות אחרות בעולם? מהם הצעדים שממשלת טייוואן נוקטת כדי להתמודד עם הוירוס? ומה שאר העולם יכול ללמוד מטייוואן בהקשר זה? מיטל מרגוליס לין על השילוב בין תרבות מסורתית וטכנולוגיה מתקדמת
בחודשים האחרונים העולם מתמודד עם תופעת וירוס הקורונה שהוגדר כמצב חירום בינלאומי. מדינות סוגרות את השערים שלהן בפני אזרחי מדינות אחרות, אנשים ברחבי העולם נכנסים לבידוד בבתיהם, אירועי תרבות גדולים מתבטלים, עסקים פושטים רגל ועובדים יוצאים לחופשות ללא תשלום. באופן כללי יש אווירה של בהלה בכל רחבי העולם.
אחד הדברים המעניינים הוא שבעוד שמדובר בתופעה גלובלית, אנחנו רואים איך מדינות, תרבויות וממשלות שונות מגיבות בצורות שונות לתופעה, ומוצאות דרכים משלהן להתמודד איתה. אחד המוקדים שהכי מעניין לבחון בהקשר זה הוא טייוואן, אשר מעוררת פליאה והשתאות מצד המדינות השכנות בכל הקשור להתמודדות עם המצב.
אז מה המצב בטייוואן בעניין הקורונה? מהם הצעדים שממשלת טייוואן נוקטת כדי להתמודד עם הוירוס? ומה שאר העולם יכול ללמוד מטייוואן בהקשר זה? כל התשובות כאן.
רקע כללי
איפה נמצאת טייוואן?
טייוואן היא אי בלב ליבה של מזרח אסיה – מזרחית לסין הגדולה, מערבית ליפן, דרומית לדרום קוריאה וצפונית לפיליפינים. היא מוקפת באוקיינוס ובשל המיקום שלה זכתה לכינוי ״הלב של אסיה״, שהוא גם הסלוגן המשמש את לשכת התיירות הטייוואנית.
אבל למרות שטייוואן ממוקמת בלב של אסיה, או כמו שכולנו מייד חושבים בימים אלו – בלב אזור התפרצות הקורונה – היא מפתיעה את כל העולם ביכולות שלה עם ההתמודדות בווירוס הקורונה ומדינות שונות בעולם מנסות לחקור ולהבין לעומק את סוד האמנות הטייוואנית במלחמה בווירוס.
מה מראים הנתונים לגבי הקורונה וטייוואן?
נכון ל-23 למרץ 2020, 169 אנשים בטייוואן אנשים נדבקו בקורונה, ורוב מקרי ההידבקויות הגיעו מחוץ לטייוואן ולא מהדבקות פנימיות. 26 מתוכם החלימו לגמרי וחזרו לשגרה, וכל מי שעדיין מאושפזים בבית החולים מוגדרים במצב יציב, חלקם אפילו נמצאים לקראת שחרור לביתם. שני אנשים נפטרו מהווירוס ולפי הנתונים היו מבוגרים מאוד או סבלו ממחלות רקע. לשם השוואה, בשכנה סין היבשתית נרשמו מעל 80,000 נדבקים, בדרום קוריאה אובחנו מעל 8,000 נדבקים וביפן מעל 1,000 נדבקים. באיטליה, איראן, גרמניה, צרפת, ספרד, ארה"ב, שוויץ, בריטניה ואפילו ישראל אובחנו יותר חולים מאשר בטייוואן.
הנתונים האלו די מפתיעים כשמסתכלים על המיקום הגאוגרפי של טייוואן, על העובדה שהיא מחוברת ברשת ענפה של טיסות והפלגות לכל רחבי העולם וגודל האוכלוסייה של האי המונה 23 מיליון תושבים.
איך הם עושים את זה?
ההישג המיוחד של טייוואן נובע משילוב של גורמים שונים, ואחד המוקדים המעניינים בהקשר זה הוא השילוב בין ערכים מסורתיים לבין טכנולוגיה וערכים מודרניים. טייוואן מוכיחה כי מסורת ומודרניות לא סותרים אחד את השני אלה משלימים ומיטיבים בכל הקשור למלחמה בנגיף.
מערכת הבריאות המובילה בעולם לצד טכנולוגיות Big Data
את ההצלחה במלחמה הטייוואנית בקורונה מייחסים מומחים רבים למערכת הבריאות הטייוואנית, הנחשבת לאחת מהמתקדמות בעולם, ולטכנולוגיות חדשות הקשורות למערכות מידע ו-Big Data. ואכן, השילוב של מערכת בריאות מתקדמת, ביטוח רפואי לכל אזרח וטכנולוגיות מפותחות מאפשר לטייוואן במידה רבה לפעול במהירות וביעילות הן באבחון הנגיף, הן בטיפול בו והן ביכולת למנוע את התפשטותו.
את הקרדיט למערכות המחשוב המתוחכמות אשר מסתנכרנות למערכת מידע ענקית על אודות האזרח הטייוואני נותנים הטייוואנים לאודרי טאנג (Audery Tang), שרה בממשלת טיוואן המפגינה כישורים מרחיקי לכת בכל הנוגע למחשוב, מערכות מידע ושפות מחשבים. אודרי טאנג נולדה זכר ועברה ניתוח שינוי מין לנקבה בשנת 2005, מה שהופך אותה לטרנסג׳נדרית הראשונה בממשלת טייוואן. זהו נתון מעניין כשלעצמו בבחינת הקשר ההדוק בין מסורת ומודרניות בטייוואן בת זמננו, לצד חשיבותם של הידע והכישורים באיוש המשרות הממשלתיות בטייוואן .
הרצאה ב-Ted של Audery Teng, הטרנסג׳נדרית הראשונה בממשלת טייוואן: Digital Social Innovation to Empower Democracy
ביטוח הבריאות הטייוואני, שבסקרים שונים זכה בתואר "ביטוח הבריאות הטוב ביותר עבור האזרח", מחייב כל אדם להחזיק בכרטיס בשם "jianbao". במצב שגרה זהו הכרטיס שאיתו הולכים לרופא ובאמצעותו רוכשים תרופות, קצת כמו כרטיס של קופת חולים בישראל. אך בימים אלו הכרטיס הזה מרחיב את תפקידיו כדי לנהל את מגפת הקורונה גם ברמת הכלל. כך למשל, הוא מסונכרן עם כל בתי המרקחת שמוכרים מסכות פנים ומסייע לפקח על כמות המסכות שכל אדם רוכש, כדי לווסת את הקניות הפרטיות לפי כמות המסכות המיוצרת (שגדלה כמובן בשבועות האחרונים) ולמנוע מצב שבו יאזלו כל המסכות בטייוואן. בנוסף, בימים אלו הוא מסונכרן גם עם ביקורת הגבולות בשדה התעופה, ומאפשר לבצע רישום מסודר של כל המעברים הבינלאומיים שכל אזרח טייוואני ביצע לאחרונה.
גם הטלפונים הסלולריים של אזרחים טייוואנים בבידוד נמצאים בימים אלה תחת מעקב. בנאומו מה-14 למרץ ציין ביבי נתניהו כי טכנולוגיה זו אומצה בטייוואן ובזכותה מצליחה המדינה להלחם בהצלחה בקורונה. מספר ימים לאחר נאומו נכנסה טכנולוגיה זו לתוקף גם בישראל, אך בעוד שבה עורר צעד זה ביקורת ושיח פורה על אודות הפגיעה בדמוקרטיה והפגיעה בפרטיות היחיד, הטייוואנים אומרים כי ה״מטרה משרתת את האמצעים״ ומסכימים פה אחד כי זה הדבר הנכון לעשות – הבריאות חשובה יותר מהפרטיות. רבים בטייוואן אף מציינים כי לא מתבצע מעקב אחר תוכן הטלפון, אלא רק אחר המיקום, והם סומכים על הממשלה כי לא נעשה שום שימוש לרעה במידע על אודותיהם.
מה שנתניהו לא ציין בנאומו על המודל הטייוואני להתמודדות עם וירוס הקורונה הוא כי בטייוואן אפשר לראות שגרת חיים שפויה: אנשים הולכים לעבודה, ילדים הולכים לבתי ספר, אנשים מבלים במסעדות והחיים שלנו מתנהלים כמעט כרגיל. בכל יום אני מופתעת מחדש לראות כיצד הטייוואנים מצליחים לשמור על איזון בריא בין השגרה השלווה לבין ערנות ותשומת לב לפרטים הקטנים בכל הנוגע לווירוס הקורונה. נראה כי בנוסף לטכנולוגיות, ישנם אלמנטים תרבותיים המשחקים לטובת טייוואן, ולמרבה האירוניה הם קשורים דווקא במסורת הסינית הקדומה ובערכים המיוחסים לאדם אחד ששמו הולך לפניו – קונפוציוס, אשר אמר כי ״בני אדם מטבעם דומים זה לזה, אך נבדלים זה מזה במנהגיהם״.
קונפוציאניזם בעידן הדיגיטלי
המאות השישית והחמישית לפנה״ס ידועות בהיסטוריה הסינית כ״תקופת האביב והסתיו״ – שנים שבהן המוסר האנושי הידרדר, והערכים המוסריים של השליטים הוחלפו בתשוקות לאינטרסים אישיים ובכאוס בדרגים הגבוהים בחברה. תקופה שחורה זו התאפיינה במלחמות שפרצו חדשות לבקרים בגזרה הסינית, אשר באותם שנים כונתה ״כל אשר תחת השמים״. באותן שנים החל קונפוציוס בחיפוש הפתרון המעשי לכאוס החברתי, והשפעתו חיה ונושמת גם אלפי שנה אחרי מותו בעולם המזרח-אסיאתי של המאה ה-21.
התרבות הטייוואנית בת זמננו נשענת במידה רבה על משנתו של קונפוציוס, אשר עסק ביציבות החברה והשלטון, במוסר ובהשכלה. יום הולדתו של קונפוציוס נחשב חג לאומי בטייוואן עד היום – ״חג המורים״. אחת השאלות שהעסיקו את קונפוציוס הייתה האופן שבו צריכה חברה להתנהל כדי שתהיה יציבה והרמונית. תלמידיו הרבים השאירו אחריו ספר, ״מאמרות קונפוציוס״, ומתוכו אנו יכולים ללמוד על הלך הרוח של החברה שאליה הטיף המורה הסיני הראשון ועל הערכים המרכזיים שעליה אמורה להתבסס החברה האנושית.
בהדרכות שאני מעבירה לתיירים ואנשי עסקים בטייוואן אני תמיד מדגישה שכדי להבין את טייוואן בת זמננו חייבים להבין את הלכי הרוח של תורתו של קונפוציוס אשר מעצבים את חיי היומיום המשפחתיים, היחסים בין המורה לתלמיד בבתי הספר, רשת הקשרים בארגון והתרבות העסקית הטייוואנית. ברצוני לטעון כי גם ההצלחה היחסית של טייוואן בהתנהלות מול נגיף הקורונה קשורה במידה רבה לערכים שעליהם החברה נשענת ועל משנתו של קונפוציוס.
אחד הנושאים המרכזיים שהדגיש קונפוציוס במשנתו היה חשיבות המומחה והמשכיל בחברה. בתפיסה הקונפוציאנית איש המוסר שאמור להנהיג את העם הוא בהכרח גם אדם בעל ידע והשכלה. תפיסה זו מהדהדת במידה רבה בטייוואן בת זמננו, אשר בה האדם המשכיל, האקדמאי, המומחה ובעל הידע זוכה ליוקרה רבה. גם אם נתבונן בממשלה הטייוואנית נראה כי מי שמאיישים את עמדות המפתח בימים אלו זכו ללגיטימיות בשל הידע העומד לרשותם והיכולת שלהם להשתמש בו כדי להנהיג את העם. לדוגמא, נשיאת טייוואן צאי יינג וון מחזיקה בדוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת לונדון, וראש משרד הבריאות צ׳ן שי-גו׳נג הוא רופא במקצועו אשר כיהן בעבר גם כנשיא האוניברסיטה לרפואה בטייפה.
טייוואן בת זמננו היא חברה דמוקרטית-נשיאותית שהממשלה שלה נבחרת בבחירות דמוקרטיות בכל ארבע שנים. כמו בכל חברה דמוקרטית, גם בה ישנן מפלגות שונות, דעות פוליטיות שונות ואינטרסים שונים, אך בימי אלו של משבר ותחושת סכנה אפשר לראות כיצד החברה הטייוואנית מקבלת החלטות בדרגים הגבוהים ונשמעת להוראות של הגבוהים בהיררכיה בלי להטיל ספק באמינותם ובחשיבותם. סקרים אשר בוצעו לאחרונה בטייוואן מצאו כי 88% מהאזרחים מרוצים מההחלטות שמקבלת הממשלה ומהדרך שבה טייוואן מתמודדת עם נגיף הקורונה.
כל אלו מתחברים גם לרעיונות של סולידריות חברתית אשר מורגשים בימים אלו בטייוואן בכל הקשור לבידוד ביתי, חבישת מסכות ודיווח מיידי על סימפטומים. משיחות שלי עם חברים ובני משפחה טייוואנים מצאתי כי מערכת הפיקוח החברתי בחברה זו היא נוקשה ביותר: מלבד העונש והקנס שמקבל מי שמפר את החוקים, ישנו גם עונש סמוי יותר – עונש חברתי שסופג מי שמפר את הסדר החברתי, והרצון להימנע ממנו נחשב כשלעצמו לסיבה טובה מספיק להשמע להוראות. רבים מהטייוואנים מציינים לדוגמה כי בעלייה לרכבת התחתית הם ישימו מסכה גם מתוך נימוס, אך גם בשל הפחד לספוג מבטים מאחרים אשר יתפסו אותם כ״לא אחראים״. אין פלא כי המסכות נחשבות בימים אלו למצרך המבוקש ביותר בקרב הטייוואנים, ורבים יעמדו בתור כדי לרכוש אותן.
סרטון של מיטל מרגוליס לין, החיים בטייוואן בצל הקורונה ומה כל העולם יכול ללמוד מטייוואן
גם ההבחנה בין תרבויות ״אינדיבידואליסטיות״ לבין תרבויות ״קולקטיביסטיות״, אשר נחשבת לאחד מאבני היסוד של האנתרופולוגיה, באה לידי ביטוי בכל מה שקשור בהתמודדות של תרבות עם נגיף הקורונה. אפשר לראות שערכים כמו סולידריות חברתית ומשמעת, שמאפיינים תרבויות קולקטיביסטיות בכלל ותרבויות הנשענות על ערכים קונפוציאנים בפרט, מסייעים מאוד להתמודד עם תופעות מהסוג הזה. אדם שמרגיש אפילו מעט רע יילך להיבדק מייד, ובינתיים נמנע ממקומות הומי אדם כדי לא להדביק אחרים. מי שנושא סיכוי להדבקה, אפילו הקטן ביותר, ידאג לבודד את עצמו בתנאים מחמירים. נוסף על כך, הציבור מקבל בהבנה רגולציות שונות שקובע משרד הבריאות הטייוואני ומשרדים ממשלתיים שונים ומקפיד להתנהל לפיהן.
ההיררכיה שבימים אלו מתקבלת באהדה בטייוואן מתחברת לרעיונות של החברה שאליהם הטיף קונפוציוס. בחברה האידאלית האדם יודע בכל סיטואציה חברתית את מקומו בהיררכיה ולמי צריך להישמע. מי שעומד במעלה ההיררכיה, המנהיג, מחזיק ברמה האידאלית את רעיון המוסר שאליו הטיף קונפוציוס ועליו מוטלת המשימה להחזיק את הסדר וההרמוניה בחברה. אחד הציטוטים הידועים של קונפוציוס הוא ״מעלותיו של שליט בעל לב אציל הן כמו הרוח, ואילו מעלותיהם של אנשים רגילים הן כמו העשב: כאשר הרוח חולפת על פני העשב, העשב מתכופף”.
אין בכוונתי לטעון כי החברה הטייוואנית שרויה כבר באידאל הגבוה ביותר. גם היא חווה משברים חברתיים, אשר אדון בהם בהרחבה בפוסטים נפרדים. אך כן ברצוני לטעון כי מקרה וירוס הקורונה והמשבר העולמי שהתפתח בעקבותו מעלים שאלות רבות על אודות הקשר בין ממשל לחברה, בין המנהיג למוסר, ועל המידה שבה אנו באמת סומכים על המנהיגים שלנו ביומיום בכלל וברגעי משבר בפרט.
להרחבה נוספת
פוסט קודם שלמרגלויס ליין על הנושא – הצד המסוכן של העולם״? השיח אודות וירוס הקורונה בטייוואן
כתבה במדיה האמריקאית: Taiwan Is Beating the Coronavirus. Can the US Do the Same?
—
—
—