פרשת תצווה והמשכיות בין דורית
אריאל כנפו-נעם על אהרון ובניו והמשכיות בן דורית, תופעה שנמצאת כמעט בכל תחום שנחקר. ניתן לנבא במידה מסויימת את העמדה הפוליטית, הערכים, ההשכלה וסגנון ההורות של אדם בעזרת אלה של ההורים שלו. אבל האם זה נכון גם לנטיות תעסוקתיות ומאפייני מקצוע אחרים?
פרשת "תצווה" מתארת בעיקר את הקדשת הכהנים, את בגדיהם והטקסים הקשורים בהקדשתם. יחד עם אהרן הכהן מתמנים בניו: " וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְכַהֲנוֹ לִי. אַהֲרֹן, נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן." מלבד שמותיהם של בניו של אהרן לא ידוע לנו עליהם דבר, והנה הם נמשחים לאחת הכהונות הרמות ביותר.
האם מעצם היותם בניו של אהרון היו הארבעה ראויים לשרת בקודש יותר מאחרים? המשכיות בין דורית נמצאה במחקרים כמתקיימת כמעט בכל תחום שנחקר. ניתן לנבא במידה מסויימת את העמדה הפוליטית, הערכים, ההשכלה וסגנון ההורות של אדם בעזרת אלה של ההורים שלו. הדבר נכון גם לגבי נטיות תעסוקתיות ומאפייני מקצוע אחרים.
כיצד מתרחשת "העברה בין דורית" שכזו בתחום המקצוע? ככל הנראה במספר נתיבים שפועלים במשולב. בסקירה של הפסיכולגית קייטי לוסון, היא מתארת את תפקידה החשוב של הדוגמה – מתן מודל עבור הילד, ביחד עם חיברות מצד ההורה – דחיפה למקצועות כאלה או אחרים. הילד רואה את אמו או את אביו מתעניינים בתחום מסוים, שומע אותם מדברים על חשיבותו, ובכך מתחילה ההתעניינות של הילד עצמו. במחקר שערכנו על מתבגרים ישראליים, מעל מחצית מהילדים אמרו שהם מסכימים או מסכימים מאד עם המשפט "אני רוצה להיות כמו הורי". הזדהות זו עם ההורים היתה קשורה לנטיה לקבל את הערכים שלהם.
הורים מספקים לילדיהם גם רקע תרבותי, אפשרות למימון השכלה, וקשרים שיכולים לעזור להתחבר. בנוסף, בין הורים וילדים קיים דמיון במאפיינים פסיכולוגיים משמעותיים, כמו תכונות אישיות וערכים, שיכולים להתבטא בבחירת מקצוע דומה. במחקר שערכנו, פרופ' לילך שגיב ואני מצאנו כי קיים קשר בין ערכים לבין סוג המקצוע שבו אנשים עובדים.
מקור – Knafo, A., & Sagiv, L. (2004). Values and work environment: Mapping 32 occupations. European journal of psychology of education, 19(3), 255-273.
אך אין להתעלם מחשיבותם של החסמים לנגישות למקצועות שונים. במשך דורות רבים היתה המשכיות במקצועות מדור לדור. בנו של האיכר היה צפוי להיות איכר. לעתים קרובות היו מגבלות חוקיות או תרבותיות שהכתיבו לאנשים את תחום העיסוק שלהם בהתאם למעמד או מוצא. אך גם בתקופה המודרנית, כאשר לכאורה השוק פתוח הרבה יותר וכל אחת יכולה לעסוק במה שתרצה, קיימים חסמים להשתלבות במקצועות שונים וניכרת המשכיות במקצועות שאנשים עוסקים בהם מדור לדור, כאשר השכלה היא אחד הגורמים היחידים שממתנים את ההמשכיות (לדוח של OECD בנושא, ראו ).
כדאי לציין כאן פרדוקס: המקרא משקף לעתים קרובות את האמונה שלפיה אנשים באים לעולם כנבחרים, שלהם מיוחסות תכונות או גורל קבועים מראש, מעצם מוצאם. "וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי". מצד שני, מכך שנדב ואביהוא חטאו (ולכן נהרגו) בפעם הראשונה שעסקו בפולחן במשכן, אנחנו לומדים שהציפיה היא לאו דוקא שיהיו כהנים "טובים יותר", מעצם זה שגדלו וחונכו על ידי אהרן. לא בהכרח יהיו אפילו בני אדם טובים יותר, כפי שמסתבר דורות אחר כך, במקרה של בניו של עלי הכהן: " וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל, לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה".
בני האדם לא כל כך אוהבים את הבחירה הזו של האל, להעדיף דווקא את בני אהרן על סמך מוצאם. בעולם ערכים מודרני נשמעת לנו הטענה של קרח ועדתו הגיונית מאד: "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם! כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה. וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְהוָה?" קרח מציע לתת לאל לבחור מי צריך לכהן לפניו, ולא לתת להמשכיות בין דורית, שנתפסה כנפוטיסטית, לקבוע מי קדוש ומי לא. תגובתו הקשה של האל מראה את עמדתו – מעצם לידתם, בניו וצאצאיו הבאים של אהרן יקבלו את התפקיד. לאו דוקא כי הם ראויים יותר, אלא כי הם הנבחרים. ועם הבחירה הזו יש לא רק זכויות אלא גם אחריות, כפי שאומר האל לאהרן אחרי פרשת קורח: "אַתָּה וּבָנֶיךָ, וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ. וְאַתָּה, וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם."
פורסם ב 6 במרץ ב-11:06
Image by jacqueline macou from Pixabay