הורות מקראית

על היחס בין גברים ונשים במקרא ובמחקר הפסיכולוגי והאם ניתן לראות שינוי

פרשת "וארא" אינה עוסקת ישירות בהורות, לכן שקלתי לא לכתוב על הנושא, אבל קריאה חוזרת בפרשה טרדה את מנוחתי.

אחרי פתיח שבו האל מזכיר למשה את מחויבותו לצאצאיהם של אברהם, יצחק ויעקב, נשלחים משה ואהרן אל פרעה. כאן עוצר הכתוב ומתחיל לפרט את תולדות משפחות ישראל, החל מראובן. השמות המפורטים מגיעים רק עד שבט לוי, שכן המטרה היא לפרט את הרקע המשפחתי של משה ואהרון.

"אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם. בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי, אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן". למרות שהטקסט אינו חסכוני, אלא חוזר על עצמו כאן ובפסוקים הבאים, אנחנו שמים לב שלא נמצאו די מילים לנשים. בקטע מוזכרים כמעט אך ורק גברים – 44 גברים מתוארים בשמם. לעומתם רק ארבע נשים מוזכרות, ורק שתיים מהן בשמן.

הספירה של בני ישראל אינה מתייחסת לנשים. היא ממשיכה את ספר בראשית, שם מופיע הביטוי "ויולד בנים ובנות" לא פחות מ-17 פעמים, אך מספר הנשים ששמן מופיע בו קטן מאוד – כתריסר. הבנות מופיעות כשחקניות ללא שם גם כשהן פעילות. בנות לוט נקראות "הבכירה" ו"הצעירה", אבל לילדיהן יש שמות.

גם ברשימה שבפרשתנו מוזכרות ללא שם אחת "מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל" ו"הכנענית"  – אמו של שאול, מבני שמעון. אלישבע, אשתו של אהרון, זוכה לשם מפני שהיא אחותו של נחשון (לעתיד נשיא שבט יהודה ומאבותיו של דוד המלך), ויוכבד מוזכרת בשמה כאמם של משה ואהרן. מרים, אותה נערה אמיצה ששמרה על אחיה רק בפרשה הקודמת, אינה מופיעה ברשימת צאצאיו של עמרם.

החברה המקראית מדגישה את הבנים, והבנות זוכות לאזכור לעיתים נדירות. בפרספקטיבה היסטורית ותרבותית, ברור שמדובר בחברה עם ערכים שונים והעדפות שונות מהיום, ולכן נפקד מקומן של הנשים.

אך האמת היא שהתופעה קיימת גם בימינו. ברבות ממדינות העולם הורים מעדיפים בנים על פני בנות. לעתים קרובות התופעה מתוארת כמאפיינת מדינות עניות יחסית, שבהן הורים מתקשים לגדל הרבה ילדים וזקוקים לכוח העבודה של הבן, בהשוואה לבת. ראו מאמר המעריך כי כ-120 מיליון בנות אינן איתנו היום בגלל התופעה. ועם זאת, אפילו בארה"ב מוצאים דמוגרפים אפקט להעדפה לבן – שמתבטא בכך שבמשפחות שבהן יש בת בכורה, ההורים נוטים לעשות יותר ילדים מאשר במשפחות שבהן נולד בן בכור.

למרבה השמחה, נראה שמתרחש שינוי לטובה. האפקט שתיארתי למעלה מארה"ב נעלם בשנים האחרונות. בישראל שאלנו הורים שמצפים לתינוק עד כמה הם שמחים מההיריון, ולא נמצאו הבדלים בין הורים שציפו לבן או לבת. לפעמים השינוי נוצר בכורח, כמו בסין, שם שבירת המאזן הדמוגרפי בין נשים לגברים הביאה לעלייה בערך הנתפס של בנות לאורך השנים. במחקר שעקב אחר שינויים תרבותיים בטורקיה בין השנים 2003-1975, שנים שבהן טורקיה עברה עיור ופיתוח כלכלי מואץ, נמצא שאמהות פחות רצו ילדים למטרות תועלתניות ("שיעזור למשפחה כלכלית") ויותר למטרות רגשיות. במקביל ירדה ההעדפה לבנים על פני בנות בתרבות זו. שינוי תרבותי כזה יכול להביא לסדר עדיפויות חדש.

פורסם ב 23 בינואר