פרשת תולדות: המתאם בין תורשה וסביבה
את הפסוק הבא שמעתי עשרות ומאות פעמים, אבל רק כשנהייתי חוקר תאומים הקשבתי לו לעומק: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב". זהו בלי ספק אחד הפסוקים העצובים במקרא. בניגוד לבעלי חיים אחרים, המין האנושי מאופיין בהיריון לא קצר, שלאחריו תקופה ארוכה מאוד של טיפול הורי. לידת תינוק מפעילה אצל האמהות (ובאופן אחר, גם אצל האבות) מנגנונים הישרדותיים חשובים, שמעודדים טיפול ותמיכה בילד. אז איך ניתן להסביר את המצב העגום שבו כל אחד מההורים אוהב (רק) ילד אחר?
כדאי כבר כאן להעיר שסביר שלמרות התיאור המפורש, שני ההורים אהבו את שני בניהם. אנחנו יודעים, למשל, שרבקה דאגה גם לעשיו ("לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד"). כך שלא מדובר כאן במצב של היעדר אהבה מוחלט (שהוא נדיר), אבל בהחלט יש העדפה ברורה, אהבה גדולה יותר של אחד הילדים. המקרא לא מספר לנו מה מקור ההבדל בין ההורים בהעדפה לתאומים (מלבד הביטוי הרב-משמעי, "כִּי צַיִד בְּפִיו"), אבל מעניין לנסות להבין מתוך מה שידוע לנו על מחקרי תאומים.
יעקב ועשיו נולדו שונים מבחינה פיזית, כשרק עשיו מתואר "אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר". מכאן ברור שהם היו תאומים לא-זהים, כלומר תאומי אחווה. מאות מחקרים הראו שתאומים זהים (שחולקים את כל הרצף הגנטי) דומים יותר זה לזה מאשר תאומי אחווה (שחולקים חצי מהשונות הגנטית). הם דומים יותר לא רק בצד הפיזי, אלא גם בהתנהגויות ותכונות האישיות שלהם. המשמעות של הדמיון הרב יותר בין תאומים זהים היא שגורמים תורשתיים (גנטיים) משפיעים על התכונה.
המקרא, שמקמץ בדרך כלל בתיאורים פסיכולוגיים, מספק לנו תיאור מצוין של חלק מהבדלי האישיות שבין יעקב ועשיו. אנחנו יודעים שיעקב "תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" בעוד עשיו "יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה". יעקב הוא המופנם, ועשיו הוא המוחצן, האנרגטי. יעקב חששן, "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" בעוד עשיו הוא אגרסיבי. אפשר להגיד שהם אפילו שונים יותר ממה שניתן היה לצפות מתאומי אחווה שגדלו יחד באותו בית.
איך כל זה מתקשר ליחס של ההורים לילדיהם? הורים רבים רואים את עצמם כמאוד עקביים ביחס לילדיהם. זה טבעי, כי אנחנו הרי אוהבים אותם באותה מידה. וגם אם מישהו מעדיף אחד מילדיו, קיים טאבו חברתי שימנע ממנו להגיד את זה במפורש, אולי אפילו לא לעצמו. אבל די מיותר לצפות מהורה להתנהג באופן ממש זהה לשנים או יותר מילדיו. הרי הילדים עצמם הם שונים, והם דורשים טיפול שונה בהתאם לצרכים ולאופי שלהם.
כאשר ההבדלים ההתנהגותיים בין הילדים משפיעים על תגובה הורית שונה, ההורים למעשה מגיבים לגנטיקה של הילדים השונים. זאת מפני שאחת הסיבות העיקריות להבדלים האישיותיים בין ילדים שגדלים יחד היא התורשה השונה שלהם. "אתה נעשה גנטיקאי ברגע שנולד הילד השני שלך", אמר לי מורי, פרופ' רוברט פלומין, והתכוון לכך שההורה מבין מהר מאוד שמדובר בילדים שונים מהותית, אף כי שניהם שלו, ולכן צריך להתייחס אליהם שונה. וכך, תאומים זהים יותר דומים זה לזה באישיות, מאשר תאומי אחווה, וגם מקבלים הורות דומה יותר.*
בשנים האחרונות מחלחל לאט לאט המסר בפסיכולוגיה התפתחותית שכדי להבין הורות צריך גם להבין מיהו הילד, שכן ההורים לעתים קרובות משנים את תגובותיהם כלפי הילדים בהתאם לאישיות ולהתנהגות של הילד. במחקר שערכנו במעבדה שלי, בהובלת ד"ר רוני פנר טסלר, בדקנו את מידת החום (תמיכה, הבעת רגש חיובי) שאמהות הפגינו כלפי ילדיהן. מצאנו שאמהות הן חמות יותר כלפי הבנים שלהן אם הבנים גבוהים בתכונות האישיות של שליטה עצמית (ושההבדל בשליטה עצמית משקף הבדל גנטי בין הילדים).
כשסיפרתי על המחקר הזה בהרצאה לקהל הרחב, מישהו בקהל העיר: "אבל זה ידוע! זה בדיוק הסיפור של יעקב ועשיו!" כמה שהוא צדק. ההבדל האישיותי המעניין והעקבי ביותר בין שני התאומים האלה קשור לתכונת השליטה העצמית. עשיו מתקשה לשלוט בעצמו, כפי שניתן לראות היטב בסיטואציה שבה מכר את הבכורה שלו בעבור נזיד עדשים. לעומת זאת, יעקב מתוכנן, מנסה להקדים תרופה למכה כשאפשר, ומוכן לעבוד שבע שנים בשביל אהובתו.
הם היו ילדים שונים ולכן יצרו לעצמם הורים שונים. יצחק שיצא לשוח בשדה אהב את החיבור לטבע של עשיו, ואת תכונות האישיות שהפכו אותו לציד. יצחק אביו של עשיו לא היה אותו אבא כפי שהוא היה ליעקב. וגם רבקה הנדיבה, הסבלנית והמתוכננת, לא היתה אותה אמא עבור הבן הציד, האגרסיבי, ועבור הבן העדין, המיושב ובעל השליטה העצמית.
* אפשר להראות (בשיטות סטטיסטיות) שאותה השפעה תורשתית על האישיות קשורה לזו של ההורות, ולכן תופעה זו מכונה "מתאם בין תורשה לסביבה.
** לכן הדמיון בהורות ששני אחים או אחיות מקבלים יהיה בדרך כלל קטן מזה שההורים מדווחים עליו.