הורות מקראית

על חלב אם ומגע אנושי 

ספר "שמות" אמנם מתחיל בשמותיהם של אנשים פרטיים אך מהר מאד הופך לסיפורה של אומה. ועם זאת, הוא עדיין מספק מדי פעם רגעים אנושיים פרטיים שמספרים לנו על משפחת האדם. עם תחילת הספר הופכים בני ישראל לעבדים ובהמשך פרעה נותן את הפקודה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן". יוכבד מניקה את בנה במשך שלושה חודשים עד שהיא לא יכולה יותר להחביא אותו. היא משיטה אותו בתיבה על הנילוס, כשאחותו צופה מהצד. כזכור, בת פרעה מגיעה ומאמצת את התינוק. הסיפור המדהים הזה מעלה שתי נקודות מעניינות מאוד בנושא הורות. בשתיהן, ניתן לראות את הדילמה בין ההורות כמצב טבעי, ביולוגי, לבין ההורות כתופעה חברתית, נשלטת על ידי שיקולים אנושיים מורכבים.

הנקודה הראשונה קשורה לוויתור של יוכבד, אם משה, על בנה. הרעיון שלפיו היא צריכה להיקרע בין הסכנה שהמצרים יגיעו ויהרגו את הבן לבין הצורך לוותר עליו אולי היה נשמע בלתי מציאותי, אם לא היינו יודעים שהרבה הורים בתקופת השואה חוו דילמה דומה, ונאלצו להשאיר את ילדיהם למשמרת אצל שכנה טובה או במנזר. על הצורך הטבעי, הביולוגי, להגן על הצאצאים גוברת בלית ברירה החשיבה הרציונלית והקרה על סיכויי ההישרדות שלהם.

נקודה שנייה נוגעת, באופן  פרדוקסלי, בוויתור הזמני של האם המאמצת, בת פרעה, על הילד שאימצה. כאשר הנסיכה רואה את התינוק היא מייד מבינה שמדובר באחד מילדי העברים, ושהוא יזדקק לחלב בקרוב מאוד. מרים מציעה ללכת להביא מינקת עברייה ובת פרעה מסכימה מייד. מרים מביאה את אימה, שנשכרת על ידי הנסיכה להניק את הילד, ומחזירה אותו לבת פרעה רק כשהוא גדל.

כדאי להעיר שמאוד תמוהה הסיטואציה שבה נסיכה עומדת של שפת הנהר ומגיעה אליה נערה מהקבוצה האתנית המדוכאת ביותר שניתן להעלות על הדעת, פונה אליה, מציעה הצעות ואף דעתה מתקבלת. הנסיכה לא הייתה לבד – היה לה צוות של משרתות שהיה אמור למנוע ממרים להתקרב אליה, ובוודאי להציע הצעות. מעבר לכך, בת פרעה אינה נטולת כסף, ויכולה לשכור את מי שתרצה להניק את התינוק. אם היא רוצה לגדל את משה כבנה עליה להפוך אותו למצרי לכל דבר, ולכן למצוא לו מינקת עברייה, שתטפל בו במשך חודשים ואולי שנים ותגדל אותו בקרב אותם עבדים מדוכאים לא נשמע סביר.

לכן, אני מציע לקרוא אחרת את השיחה בין הנסיכה לבין מרים. הנסיכה, שכנראה מודעת למצבם הקשה של בני ישראל, מזהה מייד: "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה", ומרים עונה לה מיד "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת?". לדעתי, הנסיכה הבינה מייד שמרים אינה שם במקרה, ושבהציעה מינקת עברית היא מתכוונת ללא-אחרת מאשר לאמו הביולוגית של הילד. הנסיכה מחליטה להעלים עין משבירת הפרוטוקול, מהחוצפה של הנערה האמיצה שלפניה, ומאפשרת לתינוק להתחבר מחדש אל אימו.

קשה היום להאמין, אך בשנות החמישים היה מקובל בבתי חולים בארצות הברית למנוע ככל האפשר מגע בין אמהות לילדיהן הפגים, מתוך מחשבה שהאמא מביאה איתה חיידקים, ושצריך לשמור על סטריליות מקסימלית. בעקבות מחקריו פורצי הדרך של הארי הארלו, התברר שהצורך של תינוקות במגע אנושי חשוב יותר מהצורך בהגיינה או אף במזון. הארלו גידל קופים צעירים במעבדה ללא אם, והראה שבמקרה מצוקה הם מעדיפים בובת "אם" פרוותית ונעימה, על פני בובת אם שממנה ניתן היה לינוק חלב. היום, יותר ויותר מובנת חשיבותו של המגע האנושי להתפתחותו של התינוק, ובתי חולים ברחבי העולם דואגים לכך שאפילו פגים יקבלו מגע אנושי של עור בעור (למשל, בשיטת ה"קנגורו").

ההנקה מאפשרת את אותו מגע רציף וישיר בין האם והילד, שכה חשוב להתפתחותו. מעבר לכך, ההנקה מחזקת את אחד התהליכים שמחברים בין האם לילד. בעת ההנקה מופרש ההורמון אוקסיטוצין, שמגביר את הרגישות החברתית, ובמקרה של האם הוא מאפשר לה להתחבר באופן מיידי יותר לילד. למרות שהתפקיד של הנקה באוקסיטוצין הוא ביולוגי (אוקסיטוצין קשור בשחרור החלב), מה שמעניין הוא שהתהליך ככל הנראה עובד גם בכיוון ההפוך. הרי קשר חזק בין הורה לילד יכול להתקיים גם ללא הנקה. מחקר שנעשה בישראל בראשות פרופ' רות פלדמן הראה שמשחק של אבות עם התינוק מפעיל אצלם את מערכת האוקסיטוצין. מחקר אחר מאותה קבוצת מחקר הראה שאצל אבות הומוסקסואלים מערכת האוקסיטוצין מופעלת אף היא, בעקבות הטיפול בילדים. כלומר, המערכות הביולוגיות לא רק מפעילות את המערכות החברתיות, אלא מופעלות על ידי התפקיד החברתי של ההורים והטיפול בתינוק.

בת פרעה לא היתה זקוקה למחקריו של הארלו כדי לדעת שהתינוק שמצאה זקוק לא רק לחלב, אלא למגע אנושי, ואם אפשר של אימו שכבר יצרה איתו קשר במשך שלושה חודשים. היא הבינה זאת באינטליגנציה הרגשית שלה, בצורה אמפתית. כפי שכתבתי כאן במאמר על האמפתיה, חוקרים מעריכים כי האמפתיה התפתחה באדם וביונקים אחרים כמעין מנגנון אבולוציוני שמאפשר את שרידות התינוק על ידי הפעלת המערכת ההורית. בסיפורם של בת פרעה ומשה רואים היטב את הקשר בין אמפתיה והורות. "וַתִּרְאֵהוּ, אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה. וַתַּחְמֹל עָלָיו". מצוקתו של התינוק הפעילה אצל הנסיכה, למרות שלא הייתה אימו, את האמפתיה שלה, ובהמשך גם רגשות אמהיים. החיבור בין האמפתיה וההורות איפשר את אחד ממעשי החסד הגדולים ביותר – אימוץ של ילד בסכנה.

פורסם ב 17 בינואר