הורות מקראית

מה משמעות סדר הלידה בחיינו? אריאל כנפו-נעם על המחקרים העכשווים על השפעת המיקום במשפחה על האישיות

מה משמעות סדר הלידה בחיינו? בכל שנה לפחות אחד/ת מתלמידיי מציע לכתוב עבודה סמינריונית על סדר לידה, ועל האופן שבו הוא משפיע על ההתפתחות האישיותית של האדם. הנושא מעסיק רבים מאיתנו: האם הבכור הוא הצייתן יותר והצעיר מרדן? או שמא הבכור דומיננטי יותר? נראה שלכל אחד תיאוריית סדר לידה משלו.

"בראשית" עוסק באופן שיטתי בנושא. האם ישמעאל או יצחק הם ממשיכי דרכו של אברהם? האם יעקב, שקנה את בכורתו של עשיו, זכאי לקבל את ברכת אביהם? והאם נכון לחתן את רחל כאשר אחותה הבכורה עוד רווקה? אבל אין כמו משפחתו המסובכת והמסוכסכת של יעקב כדי לבחן את נושא הבכורה וסדר הלידה.

כבר כתבתי פה בשבוע שעבר על כך שראובן איבד את הבכורה, לאחר ששכב עם בילהה אשת אביו. ובכל זאת מעולם לא נושל ראובן בחייו מהתואר, והרי יעקב ציין בברכתו שלפני מותו, "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה". ראובן עצמו לא ויתר על ההנהגה, ולכל אורך סיפורו של יוסף נראה שהוא מנסה להוביל את אחיו. אך ללא הצלחה רבה. חוקרי מנהיגות מבחינים בין מנהיגות פורמלית, שבאה מתוקף התפקיד, ומנהיגות טבעית, לא-רשמית, שבאה מתוך האופי של המנהיג. ראובן נשאר עם המנהיגות הפורמלית בלבד.

כשהאחים רוצים להרוג את יוסף, מציל אותו ראובן מידם, ואומר: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם. הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ". אך תוכניתו של ראובן להציל את יוסף נכשלת כאשר יהודה מציע: "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים". כאשר מגיעים האחים למצרים ומתעמתים עם יוסף (הנראה להם כשליט מצרי), ראובן מתלונן ומאשים את אחיו, מזכיר להם שלא שמעו לו. לעומתו, יהודה מתיצב באומץ מול יוסף ומציל את המצב. יהודה, שנולד רביעי, הוא המנהיג הטבעי, האמיתי, ולא ראובן הבכור.

אם כך הסטטוס שנקבע על ידי הנורמה החברתית, שלפיה הבכור הוא המוביל, אינו עומד במבחן כאשר יש הבדלי אישיות משמעותיים בין האחים. אך האם לא אמורים להיות הבדלי אישיות לפי סדר לידה? אלפרד אדלר, הפסיכולוג היהודי-אוסטרי שפעל בחצי הראשון של המאה ה20, טען שכן. אדלר שם דגש על תקופת החיים הקצרה שבה הבכור נולד ושלט בכיפה לבדו. בתקופה זו מתעצבת האישיות של הבכור כמנהיג שמרן. לאחר מכן, כאשר נולדים אחים נוספים, הבכור מושלך מכס המלכות, וחוויה מעצבת זו גורמת לו לשאוף להישגיות רבה ככל האפשר. לעומתו, הילד השני שמגיע לעולם ובו כבר שולט האח הבכור, מתפתח להיות המורד. האח הצעיר הוא, באופן די סטריאוטיפי, המפונק והמניפולטיבי מכולם.

תיאוריה ידועה נוספת היא של פרנק סאלווי, בספרו "נולדו למרוד". סאלווי טען שהיתרון הפיזי של בכורים מאפשר להם לפתח דומיננטיות. לעומת זאת, אחים צעירים יותר צריכים להסתדר בעזרת מיומנויות חברתיות טבוות יותר, ומפתחים תכונות אישיות נעימות יותר. כמו אדלר, סאלווי האמין שהבכור מושקע בסדר החברתי הקיים, ולכן יותר משתף פעולה עם ההורים, לפעמים בתפקיד הורי מול האחים הצעירים יותר. כלומר הבכור שמרן יותר. האחים הצעירים צריכים למרוד, מפני שהסדר החברתי אינו לטובתם. לכן הם עסוקים במציאת פתרונות אחרים למקובל, ומפתחים תכונות אישיות של פתיחות. לכן, התיאוריה של סאלווי טענה שהאחים הצעירים נוטים יותר להיות מורדים וממציאים.

תיאוריה יפה, אלא שיש לה מעט מאד תמיכה מחקרית. יש כמובן מחקרים שמצאו פה ושם הבדלים בין אישיים בתכונות אישיות בין בכורים וצעירים יותר, אבל בסיכומם של המחקרים לא נראה שסדר הלידה קשור ישירות לתכונות אישיות. במחקר ענקי בהשתתפות כ20 אלף נבדקים מגרמניה, בריטניה וארה"ב, מצאו החוקרים שאמנם הבכורות הראו אינטליגנציה גבוהה מעט יותר, אך לא היו הבדלי אישיות בין בכורות לצעירים יותר.*

גם במחקר שלנו ניתן לראות בבירור מהערכים של מתבגרים, שהבכורים אינם יותר שמרניים או הישגיים מהצעירים יותר. (למעשה, הצעירים שמרנים יותר, אך סביר שזו תוצאה של ההסתברות הגבוהה יותר של ילדים דתיים לבוא ממשפחה גדולה).

איך יתכן שהחיים הכל כך שונים של הבכור והצעיר אינם מתבטאים בהבדלי אישיות לאורך החיים? אחד ההסברים, של הפסיכולוגית ג'ודית ריצ' האריס, הוא שמה שקורה במשפחה משפיע מעט לאורך החיים מהסיבה הפשוטה שההקשר בחיים הבוגרים הוא שונה, ולכן מה שקרה בגיל הצעיר פחות חשוב. הרי אנחנו לרוב לא מנהלים חיי נישואים ועבודה בנוכחות האחאים שלנו. הסבר אחר שם דגש על המורכבות של מבנה המשפחה. להיות בכור במשפחה שבה עוד שני אחאים אינו דומה למשפחה שבה אח אחד, שלא לדבר על הבדלי מגדר בין האחים או הבדלים בין משפחות בפער השנים בין האחים השונים. לא מספיק לדעת שאתה בכור, צריך לדעת – בכור של מי?

אם כך זה לא סדר הלידה, ולא תפקיד הבכור. זו האישיות של כל אח ואחות בפני עצמם. מה היה בו ביהודה, שלא היה בראובן? קשה לדעת מהתיאור המקראי מה היו הבדלי האישיות ביניהם, אך מגישתו של יהודה אל שליט מצרים, נראה שהוא היה כריזמטי ואמיץ מאחיו.

חשוב מכך, יהודה מראה נכונות לקחת אחריות, בניגוד לראובן. כאשר האחים צריכים להביא את בנימין למצרים יעקב ממאן: "יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ?". ראובן מנסה לשחק את תפקיד הבכור ומציע: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ! תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ." הצעה כל כך אבסורדית יכולה להעיד רק על נואשות או על חוסר הבנה חברתית בסיסית. כמובן, יעקב לא מקבל את ההצעה. יהודה לא מבטיח הבטחות שווא, אלא אומר "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ, מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ". יהודה לא יודע מה הפתרון, אך הוא מבקש מיעקב לסמוך עליו שיעשה הכל כדי להחזיר את בנימין.ואכן, בהמשך הסיפור, כאשר לכאורה יוסף רוצה לאסור את בנימין, מציע לו יהודה: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי, וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו.". יהודה מוכן אפילו לשבת בכלא במקום אחיו. הבכור האמיתי לוקח אחריות.

זה לא סדר הלידה, זו האישיות של יהודה.

פורסם לראשונה ב 26 בדצמבר 2019